הבעיה הגדולה של האמירויות בקורונה: מה לעשות עם כל הזהב?

כשמחיר הזהב נוסק לכ-2,000 דולר לאונקייה וכשמספר התיירים פוחת והולך, בעלי חנויות התכשיטים באיחוד האמירויות נקלעים למשבר

צבי בראל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חנות תכשיטים בדובאי
חנות תכשיטים בדובאיצילום: GIUSEPPE CACACE / AFP

כשמחיר הזהב נוסק לכ-2,000 דולר לאונקיה וכשמספר התיירים פוחת והולך, בעלי חנויות התכשיטים במדינת האמירויות נקלעים למשבר. הדילמה היא מה לעשות עם מלאי הזהב שנותרו בכספות. על פי דיווחים בכלי התקשורת במפרץ, הנטייה היא להיפטר במהירות ממלאי הזהב ולנצל את מחירו הגבוה כדי להחזיר חובות.

על פי הערכות, היקף מכירות התכשיטים ירד ביותר מ-30% אחוזים בחודשיים האחרונים, חנויות רבות נסגרו ובעקבותיהן פוטרו מאות עובדים. לכל מהלומה כזאת יש השלכה מעבר לצמצום היקף הסחר. סגירת חנויות משפיעה על עלות שכר הדירה בחנויות שנותרו, למיקוח מחודש על חוזי שכירות, וגם על עלות השכירות בכל הנדל"ן המסחרי במדינה. סקרי דעת קהל מעידים כי שיעור האמון בשיפור המצב בזמן הקרוב ירד לשפל חסר תקדים, הן בקרב צרכנים והן בקרב הסוחרים.

"נותר לנו רק להמתין לחיסון שיימצא לקורונה", אומר בעל חנות תכשיטים בראיון לכלי תקשורת אמירתי, "מספר חולי הקורונה אינו פוחת, התיירים, שהם הקניינים העיקריים של תכשיטים, כמעט אינם נראים, ואנשים שומרים היטב על כספם ואינם מוציאים על מותרות, גם אם הם אמידים".

מנגד, אווירת המשבר מזמנת הזדמנויות למי שמבקש להשקיע לטווח ארוך או לנצל את ירידת מחירי הנדל"ן. כך למשל, זינק שיווק הדירות המוכנות ביותר מ-46% בהשוואה לשנה שעברה, כשהרוכשים נהנים גם מהטבות והקלות שמעניקים הבנקים - כמו ריבית נמוכה יותר והעלאת נתח ההלוואה מ-75% משווי הנכס ל-85%, דבר שמקטין באופן משמעותי את ההון העצמי שנדרש מן הרוכשים.

ענף הנדל"ן, המנוע העיקרי של המשק האמירותי אחרי הנפט, מפתח נישות חדשות למשיכת רוכשים. אם בעבר המדיניות היתה לבנות ככל האפשר, בהנחה שהקונים כבר יגיעו, והם אמנם הגיעו, בשנה האחרונה המדיניות הזאת השתנתה וקבלנים נזהרים מהתחלות בנייה חדשות - לפני שהצליחו למכור חלק נכבד מן הדירות על הנייר.

בשיווק כזה יכולים הקבלנים והמשווקים להתאים את הדירות לצורכי הקונים באופן גמיש יותר ובעיקר לענות על התנאים המשתנים שחוללה הקורונה. כך למשל, מוצעות דירות עם חללי עבודה סגורים שמקלים על העבודה מהבית או פיתוח סביבתי שמביא בחשבון את סכנת ההידבקות. קטגוריה משנית אחרת שמתפתחת והולכת היא דירות לפנסיונרים מקומיים וזרים. עם אישור החוק שמאפשר לזרים לקבל "אשרת פנסיונרים", שמתירה להם שהייה ארוכת טווח במדינה, עשוי ענף הנדל"ן לזכות בזריקת עידוד חשובה.

דובאי
דובאיצילום: בלומברג

האומדן המקובל הוא שבמדינת האמירויות מתגוררים כ-170 אלף גמלאים (בני 55 ומעלה) - רובם ככולם זרים. לדברי אחד המשווקים, "מספיק שרק 10% מהם ירכשו דירה במדינה כדי להזרים בין 10,000 ל-15 אלף עסקות חדשות לשוק". כדי להיות זכאים לאשרת שהייה לגמלאים, על המעוניינים לרכוש נכס בערך של כ-550 אלף דולר לפחות ולהיות בעלי אשרת שהייה בתוקף בטרם קבלת אשרת השהייה לגמלאים, אבל נראה כי בקרוב תיפתח ההזדמנות הזאת גם לגמלאים "חדשים", שלא היו תושבי המדינה.

כך תיפתח בעיקר בפני לקוחות אירופאים עוד אפשרות לחיים במדינה חמה, בדומה לספרד או דרום צרפת. הבעיה היא שהאמירויות היא מדינה חמה מדי, ובמשך חודשים ארוכים שוררות בה טמפרטורות בלתי נסבלות.

עד שהפטנטים החדשים הללו יניבו הכנסות, גובר הכרח לאתר מקורות מימון חדשים ומגוונים שאינם נשענים על נפט ומוצריו. הוא מאפיין את כל מדינות המפרץ, במיוחד על רקע הנזקים הכבדים שגרמה הקורונה - הן לענף הנפט שמחירו צנח באופן דרמטי, והן לענפי התעשייה והשירותים.

ערוץ הכסף הזמין ביותר הוא הקיצוץ בהוצאות הממשלה והעמקתה של גביית המסים. דוגמה טריה לכך היא המדיניות החדשה שעליה הכריז שליט עומאן, הסולטן היית'ם בן טארק, שמונה לתפקידו בינואר אחרי מותו של הסולטן הקודם, קאבוס, ששלט ברציפות כ-50 שנה. התוכנית לרפורמה כלכלית כוללת בין היתר קיצוץ דרמטי במספר עובדי המדינה והטלת מע"מ בשעור של 5%, צעד שעשוי להכניס לקופת המדינה כמיליארד דולר. ההצעה תיושם אמנם רק בינואר 2022 והיא תלווה כרגיל בשכבת ריפוד שתבלום את ה"המהלומה" שתנחת על האזרחים שעד כה לא שילמו מס הכנסה או כל מס אחר (רק על חברות הנפט הוטלו מסים בגובה של 55% בממוצע).

בכך תצטרף עומאן למדינת האמירויות ובחריין, שכבר הטילו מע"מ בשיעור של 5%, ולסעודיה, שהשנה שילשה את שיעור המס והעמידה אותו על 15%. מעבר להכנסות הצפויות מהמהלך הזה, משבר הקורונה מסייע למדינות המפרץ להטמיע את תודעת נחיצותם של מסים. מהלכים דומים אמנם יושמו עוד לפני המשבר, אבל אז הם נומקו במשבר הנפט שהטיל על הממשלות הללו את האחריות במדיניות מחירי הנפט שלהן.

עכשיו, כשרוב מדינות המפרץ שקועות בחובות, נוח יותר להפעיל מדיניות מסים חדשה שמתקבלת כ"גזירת קורונה" - כמו סגרים, עוצרים ומניעת טיסות - ולא ככישלון של משטרים. מה שהיה מובן מאליו במדינות ערביות עניות כמו מצרים, ירדן או מרוקו, עשוי מעתה להפוך לחלק בלתי נפרד מחייהם של אזרחי מדינות המפרץ.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker