164 שקל כדי לאשר שאתם בחיים: מי יעצור את הגילדות של עורכי הדין ורואי החשבון?

עורכי דין הידפקו על דלתות הלשכה בבקשה להירשם לקורס התלת־יומי, מתוך מחשבה שדי להם להחתים ארבעה מסמכים כאלה מדי חודש (הכנסה של 20 אלף שקל) - כדי שיוכלו לבלות את יתרת ימי החודש בחוף הים

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יו"ר לשכת עורכי הדין, אבי חימי
יו"ר לשכת עורכי הדין, אבי חימיצילום: מוטי מילרוד

יש מי שקוראים את העיתון ומצקצקים. יש מי שמשתעממים ומדפדפים או גולשים הלאה. יש כאלה שנתקפים חרדה, ויש שמעלים מיד פתרונות לבעיה. ויש גם כאלה שמהרהרים בינם לבין עצמם: "רגע, איך עושים מזה כסף?".

קחו, למשל, נושא מטריד אך משמים למדי, כמו הזדקנות האוכלוסייה. קוראי TheMarker כבר יודעים שישראל מזדקנת בקצב מהיר והולך, ואם ב–2012 חיו בישראל 386 אלף אזרחים בני 75 ומעלה — הרי שב–2027 מספרם יזנק ב–70% ל–666 אלף אזרחים (6.3% מכלל האוכלוסייה).

יש קוראים שינידו בראשם למקרא הנתונים, וימשיכו למאמר הבא. יש מי שיהרהרו לרגע כיצד תכשיר המדינה בתוך פרק זמן קצר כל כך עוד אלפי רופאים ועובדי סיעוד נדרשים; מנין תממן עוד אלפי מיטות אשפוז; ואיך בכלל תעמוד בתשלומי הפנסיה שעתידים לזנק. ולצד אלה, יש קוראים שיעצרו ויחשבו: "אם מדי שנה יחיו כאן יותר ויותר קשישים, למשך זמן גדל והולך — איך אני מרוויח/ה מזה?!"

עורכי הדין למשל, עוד תופעה שישראל התברכה בה, ישבו בשנים האחרונות על המדוכה ודנו בנושא כבד המשקל של "ייפוי כוח מתמשך". הכוונה היא לאפשרות של כל אזרח לקבוע איך ייראו חייו אם יגיע למצב שבו לא יהיה כשיר לקבל החלטות או לנהל את ענייניו באופן עצמאי. אז יידרש האזרח למנות אדם מהימן עליו, כמיופה כוח שיפעל בשמו ועבורו.

עד 2017 בית המשפט לענייני משפחה היה האחראי למינוי אפוטרופסים ולאישורם. החל ב–2017 רשאי כל בגיר למנות לעצמו כזה — כמובן, בהתאם לפרוצדורה רשמית ומוסדרת.

כדי לגבש אחת כזו, ישב אותו צוות עורכי דין ולא ממש הפתיע כשהחליט כי עם כל הכבוד לרצון החופשי וכו', מימוש הזכות לבחור מיופה כוח תיעשה רק באמצעות עורך דין. ולא סתם עורך דין, אלא עורך דין "מוסמך" — כלומר כזה שעבר הכשרה מיוחדת בעריכת ייפוי כוח מעין זה.

אפי נוה
אפי נוהצילום: ראובן קסטרו

ומהי אותה הכשרה מיוחדת? קורס מרוכז בן שלושה ימים בלשכת עורכי הדין, שלאחריהם יקבל עורך הדין פיסת נייר ובה ייכתב כי מעתה הוא/היא מוסמכים להחתים אזרחים על טופס ייפוי כוח מתמשך.

בחלוף זמן קצר התכנסה גם ועדת שכר הטרחה של לשכת עורכי הדין, כדי לדון בשאלה כמה יעלה השירות לציבור הישראלי המקשיש. במאי אשתקד פירסמה הוועדה בבטאון עורכי הדין "אתיקה מקצועית" — המלצה לא אתית במיוחד. שחור על גבי בטאון הודיעה הוועדה כי על עורכי הדין בישראל לגבות בעבור ההחתמה על הטופס החדש שכר טרחה מינימלי של 5,000 שקל ליחיד, או 7,500 שקל במבצע לזוג. למה? ככה.

אני משלם, משמע אני קיים

אם בישראל הוסמכו עד היום כ–80 אלף עורכי דין, בשוק מוצף שאמור להיות תחרותי — למה בעצם לשכת עורכי הדין מפרסמת בקרב חבריה מחיר רצפה שלפיו כולם מתבקשים להתיישר?

תעריפון

ובכלל, לפי אילו קריטריונים הוחלט כי העלות של החתמת אדם על טופס סטנדרטי היא דווקא 5,000 שקל, ולא 100 שקל או 8,000 שקל? ומדוע לא להשאיר את תמחור השירות החדש לכוחות השוק?

גם ברשות התחרות השתוממו למקרא הפרסום. הייעוץ המשפטי של הרשות מיהר לשגר אז ללשכת עורכי הדין מכתב התראה שלפיו פרסום העמדה של ועדת שכר הטרחה בבטאון, תוך נקיבה בסכום שכר הטרחה המומלץ — הוא בגדר הסדר כובל (המלצה אסורה של איגוד עסקי על קו פעולה שפוגע בתחרות בין חבריו).

לשכת עורכי הדין הורידה בתגובה את פרסום שכר הטרחה מאתר האינטרנט שלה, אבל זה היה כבר מאוחר מדי. תג המחיר נתקבע, עורכי הדין יישרו קו — וזה לא הכל.

התעריף המופרז שאושר עבור השירות החדש הפך את הנישה של החתמת אזרחים על ייפוי כוח מתמשך לפופולרית במיוחד. עורכי דין הידפקו על דלתות לשכת עורכי הדין בבקשה להירשם לקורס התלת־יומי, מתוך מחשבה שדי להם להחתים ארבעה מסמכים כאלה מדי חודש (הכנסה של 20 אלף שקל) — כדי שיוכלו לבלות את יתרת ימי החודש בחוף הים.

הכל יש מאין. אפיק פרנסה מומצא הודות לפיתוח עסקי יצירתי + גילדה שסידרה רגולציה + תעריף מתמרץ ותלוש מהמציאות — והכל כמובן, בחסות משרד המשפטים.

מן הסתם, ייפוי כוח מתמשך הוא לא ערוץ הפרנסה היחיד שהגילדה מסדרת לעורכי הדין על חשבון הציבור. לא חסרים שירותים מיותרים שבצדם שכר טרחה תלוש.

עבור אימות חתימה, למשל, המליצה הלשכה על תעריף של 164 שקל; עבור אישור נכונות של תרגום, ניקנס ב–206 שקל (ועבור כל וידוא תרגום של 100 מלים נוספות נשלם 164 שקל); והשיא — המצאת אישור לכך שאנחנו נמצאים בין החיים תיעשה בעלות של 164 שקל, בבחינת אני משלם — משמע אני קיים.

הגולם קם על יוצרו

במשך שנים מנעו עובדי נמלי הים סידור ממוחשב של "ערוגות" המכולות ברציפי הנמל. ועדי העובדים חששו, ובצדק, כי מרגע שתוכנת מחשב תסדר את המכולות תוך אופטימיזציה של התהליך — שירותיו של הסדרן האנושי (והידני) לא יהיו נחוצים יותר. ולעזאזל זמני ההמתנה הממושכים שמהם סבלו היבוא והיצוא במשק.

כך גם מנעו ומונעים ועדי עובדים אחרים דיגיטציה של השירות לאזרח — או שמתנים אותה בדרישות שכר מופרזות.

אלא שאף אחד מוועדי העובדים האלה לא גובּה בסמכות לקביעת אופי השירות — ובסמכות לנקוב בתעריף שייגבה בעבור אותו שירות. זאת, מכוח חוק ארכאי (חוק לשכת עורכי הדין — 1961) שכוחו גובר גם על דיני הגבלים עסקיים — ודה־פקטו, רק עורכי דין יכולים לבטלו.

מדוע ב–2020 יושבים עורכי דין בכניסה לאולמות בתי המשפט, משנוררים שכר טרחה, וגובים כסף מאזרחים בעבור המצאת מסמך או אישור חתימה? מדוע ב–2020 לא ניתן להוריד מסמכים באינטרנט, למלא אותם ולשלוח אותם תחת הצהרה? מדוע צריך "המרצת פתיחה" ומדוע כתבי טענות נמתחים על גבי עשרות רבות של עמודים מיותרים? ומדוע צעירים לאחר שלוש שנות לימודי משפטים ועוד שנה/שנתיים של התמחות מחויבים לשלם מדי שנה 1,000 שקל כדי שיורשו לעסוק במקצוע שאת לימודיו ממילא השלימו?

התשובה היא שכמו בכל גילדה שאבד עליה הכלח, הגולם קם על יוצרו. ארגון שכונן כדי לגונן על הפרופסיה ולשפר אותה, החל לשעבד אותה לצרכיו כדי לשמן את גלגליו של מנגנון כוח פוליטי — ולמי אכפת בכלל משיפור המקצוע, משדרוג תדמיתו, או מרווחת הלקוח ויעילות הפעילות העסקית במשק.

עוצמתה של לשכת עורכי הדין נגזרת כיום בעיקר מהמקומות שהיא מאיישת בוועדה למינוי שופטים, ומיכולתה לשמש פלטפורמה לפקידת מצביעים בפוליטיקה הארצית. למשל, כשיו"ר הלשכה לשעבר (אפי נוה) עורך מפקד קולות עבור שרת המשפטים (איילת שקד), שעה שזו מקדמת הצעות חוק מטעם הלשכה.

וזה לא נעצר כמובן אצל עורכי הדין.

צופה מן הצד היה מתרשם לפני שנתיים כי המרוץ לנשיאות לשכת רואי החשבון הוא ספין־אוף של הבחירות לכנסת. משה כחלון מצד אחד, אלי כהן ונתן אשל מצד שני — וקמפיינים שלא היו מביישים מועמדים בכירים בפריימריז.

גם רואי החשבון עטפו את עצמם ברגולציה סבוכה ומחויבת המציאות שלעתים נדמה כי איש זולתם אינו מבין אותה. בה בעת, הם דאגו לכך שזו עדיין תאפשר להם מרחב תמרון מקצועי גדול למדי, כדי שיוכלו להתאים מסקנות אובייקטיביות־עאלק לזהות משלם שכר הטרחה.

גם כאן מתעדכן מעת לעת מארג כללים כבד, ביורוקרטי ומיותר בחלקו הלא מבוטל — שמתוך מזוכיזם או חולשת דעת כפינו אותו עלינו. זאת, אף שאין בו תועלת אלא כדי להעביר כסף מכיס לכיס, לנפח את מחיר העבודה שבו יישאו האזרח הפשוט או המשקיעים במניות — ועל הדרך לתחזק באמצעותו כוח פוליטי שיסכל כל שינוי בסטטוס־קוו.

נשיאת לשכת רואי חשבון בישראל, איריס שטרק
נשיאת לשכת רואי חשבון בישראל, איריס שטרקצילום: אייל טואג

כך יכולות פירמות ראיית החשבון להמשיך למלא 100 שעות ייעוץ פיקטיבי פה, 5,000 שעות שם; לרשום 50% בשכר מנג'ר ו–20% בשכר שותף; וכך יוכלו להמשיך לבקר דו"חות בחצי קריצה ועם יותר מניגוד עניינים אחד.

הנה, כבר 15 שנה מקדמת רשות ניירות ערך גוף פיקוח בלתי תלוי על עבודת הביקורת החשבונאית בחברות הציבוריות, דוגמת PCAOB הבינלאומי. ועדיין, אחרי 15 שנה ואחרי כמה התרסקויות "מפתיעות" של חברות ציבוריות, עוד לא נמצא המתאבד שייקח על עצמו את השלמת המשימה.

כך אפשר לדחות בימים אלה את השיערוכים של הנכסים בחברות הנדל"ן המניב — כדי לא להביא לקריסתן או להפרשות עתק; וכך גם אפשר לדחות עבור נוטלי המשכתנאות את תשלום הקרן — אך לא את הריבית — כדי להנשים את המשכנתאות בדו"חות הבנקים ולא לחייבם להפריש בגין חובות מסופקים. פעלולים, טריקים ושטיקים — שערך הצלחתם/כשלונם אפסי — והעיקר שאת מחירם נראה בשכר הטרחה הענקי שיירשם בדו"חות הרבעוניים הקרובים, במימון המשקיעים בבורסה.

כל הכבוד לח"כ אוסנת מארק

חברת הכנסת הטרייה והצבעונית אוסנת מארק (הליכוד) הניחה השבוע על שולחן הכנסת הצעת חוק לביטול לשכת עורכי הדין. בתגובה השיבה הלשכה כי תישאר על כנה הרבה אחרי ש"האפיזודה ושמה אוסנת מארק תיעלם".

מארק אמנם נשלחה לקדם מהלך סרק זה כחלק מהלחצים שהפעיל הליכוד סביב בחירת נציג הלשכה לוועדה למינוי שופטים — אך בסופו של יום צריך להודות כי עשתה שירות טוב שיש לרכוב עליו.

ח"כ אוסנת מארק, חברת הוועדה למינוי שופטים
ח"כ אוסנת מארק, חברת הוועדה למינוי שופטיםצילום: אוליבייה פיטוסי

ההדרה של נותני השירותים מהדיונים על יוקר המחיה יצרה עיוות כפול — מכיוון שהנדפקים העיקריים מההשתוללות בתעריפים הם האזרחים הפשוטים, אלה שלא יכולים לרשום את החשבוניות של עורכי הדין ורואי החשבון כהוצאה בעסק. אבל הבעיה האמיתית קשה מזאת.

מפלצת האיגודים המקצועיים אינה יודעת שובע, מכיוון שמספר חבריה גדל באופן עקבי — כמו גם כלליה המוכתבים, וכל ריסון שלה מחייב את שיתוף הפעולה של עורכי הדין ורואי החשבון (ציפייה לא רציונלית בעליל).

התלות של המשק בגילדות של עורכי הדין ורואי החשבון גדלה בהגדרה. לכן צריך לפרקן בהקדם, שאחרת נשלם לייפוי כוח לפני שנמות — ואז נשלם כפול גם כדי למות לפי חוק.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker