כל הסיבות למחאה כבר כאן - האם המנטרל הלאומי יצליח גם הפעם?

החיבור בין הניהול הכלכלי של משבר הקורונה לממשלה המנופחת ולנהנתנות של העומד בראשה - הוא תשתית חזקה לפרוץ מחאה ציבורית ■ יכולותיו של נתניהו, שידע לנטרל את המחאה החברתית ב-2011 ולא פעם מצליח להסיט ממנו את הזעם לעבר אשמים אחרים, עומדות שוב למבחן

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
שלט במחאה נגד נתניהו
שלט במחאה נגד נתניהוצילום: AMIR COHEN/רויטרס

תהיה מחאה או לא? הציבור יצא לרחובות או לא? האם הזעם יתבטא בהפגנות סוערות? הדיון הציבורי שמתפתח באחרונה בשאלה הזו נולד בעקבות שורה של אירועים, ובראשם המשבר הכלכלי הנובע מהתפשטות נגיף הקורונה.

מיליון מובטלים, עשרות אלפי עסקים שנסגרו, הממשלה המנופחת בהיסטוריה של ישראל ודאגתם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון וראש הממשלה החליפי בני גנץ לרווחתם האישית, היא חומר בעירה אפקטיבי להתפרצות מחאה. הוסיפו לכך את מצבו המשפטי של נתניהו, שעניינו - האם ראוי שנאשם בפלילים יכהן כראש ממשלה - עדיין מצוי במחלוקת ציבורית עזה, ותקבלו את כל הסיבות כדי שהציבור יצא לרחובות.

זה קורה בינתיים במשורה. יש הפגנות בכל הארץ של קבוצות שונות, ממחאת הדגלים השחורים שעוסקת בשחיתות ציבורית ובעיקר זו הקשורה לנתניהו, דרך מחאות נקודתיות הנוגעות לנפגעי הקורונה - עצמאים, אמנים וכו'. הפיזור בין נושאים ומכאובים כמו גם פוליטיקת הזהויות מונעים הפגנות המוניות שזוכות לחשיפה גבוהה יותר מאשר אירועים נקודתיים. אבל מה שמביא לחשיפה גבוהה אינו בהכרח הכמות, אלא האיכות - ובמקרה של מחאה, האגרסיביות. אלה מביאות את כלי התקשורת למוקדי ההתרחשות יותר מאשר מחאות מנומסות.

זה לא מסר למפגיני העתיד, אלא דווקא לקח ממחאות העבר. ישראל ידעה הרבה משברים כלכליים מאז הקמתה, וגם הרבה הפגנות ומחאות שהניבו לעתים הישגים למוחים. מה שמוציא אנשים לרחובות הוא לא רק משבר כלכלי לכשעצמו - היו כאלה לא מעט שלא התבטאו במחאה - אלא תחושות קיפוח, חוסר צדק וחוסר הוגנות. התחושה שאחרים מקבלים ואתה לא, שאחרים לא ניזוקים בשעה שאתה נפגע, שאין דין שווה לכולם, שיש כאלה שמשלמים מחירים ויש כאלה שרק מתחזקים ממשברים.

מחאה נגד נתניהו
מחאה נגד נתניהוצילום: אמיל סלמן

בקיץ 2011 לא היה משבר כלכלי, אבטלה גבוהה או אירוע כלשהו שחייב את יציאתם לרחובות של מאות אלפי מפגינים. זה הגיע לכאורה משום מקום, אבל אם בוחנים את תנאי הרקע לפרוץ אותה מחאה, רואים תהליכים שנמשכו יותר מעשור - של עלייה חדה ביוקר המחיה, לצד זינוק בשכר המנהלים בחברות בורסאיות ושימוש עצום בכספי חוסכים ישראלים למימון הרפתקאות כושלות של טייקונים ברחבי הגלובוס.

כמה אירועים, ובהם עליית מחירי הדיור ומחיר הקוטג', היו הקולב שעליו נתלו המפגינים ואליהם נוקזה תחושה רחבה של חוסר הוגנות, ומכאן הקריאה "העם דורש צדק חברתי". המחאה ההיא היתה מוצלחת מהיבט אחד לפחות: היא הסבה את תשומת לבה של הממשלה לבעיית יוקר המחיה והביאה לקידומן של רפורמות בתחום - השמים הפתוחים, ירידת מחירי הסלולר, פטור ממע"מ על יבוא אישי עד 75 דולר, רפורמות במכון התקנים ובתחום המזון. היא גם הביאה לשלל יוזמות בשוק הדיור, אך אלה לא צלחו ולא הביאו לירידת מחירי הדירות.

שיטת ההטבות

כשפורצת מחאה, הסיבה לפריצתה אינה חשובה כמו העובדה שנוצר פער שמשאיר אנשים מאחור, גם כשזה קורה בנסיבות טובות. הדוגמה ההיסטורית הכי טובה לכך היא הסכם השילומים עם גרמניה בתחילת שנות ה-50. ניצולי שואה שעלו מאירופה קיבלו פיצויים בגין סבל, שהייה במחנות ריכוז, אובדן רכוש ופגיעה בגוף ובנפש. הם קיבלו פיצויים מממשלת גרמניה וגם מממשלת ישראל. זה שיפר מאוד את מצבם של ניצולים רבים שהגיעו לכאן חסרי כל, ואיפשר להם לרכוש בתים, מכוניות, לטוס לחו"ל וליהנות מרווחה כלכלית נראית לעין.

אמיר השכל במחאה מול בית ראש הממשלה
אמיר השכל במחאה מול בית ראש הממשלהצילום: תומר אפלבאום

ואולם מהר מאוד זה יצר פערים בין ניצולים שקיבלו פיצויים גדולים מגרמניה לבין אלה שקיבלו מישראל פיצויים מופחתים, לבין אלה שלא קיבלו כלל (סוגיית השילומים תידון הערב בסדרה "עושים לביתנו" בכאן 11, שכותב שורות אלה נמנה על יוצריה). תשלום הפיצויים האישיים לניצולי השואה היה אחד הטריגרים לפרוץ המהומות הסוערות בשכונת ואדי סאליב בחיפה ב-1959, שהוציאה לרחובות עולים ממוצא מזרחי שמחו על קיפוח. הפיצויים נועדו לתקן עוול של האסון הגדול בתולדות העם היהודי, אך גם חידדו והבליטו פערים גם בין קבוצות שזכו לפיצויים.

ניר מאיר, מזכיר התנועה הקיבוצית, מספר שהפיצול של כמה קיבוצים (כמו גבעת חיים, עין חרוד ואשדות יעקב) ל"איחוד" ו"מאוחד" העביר את יוצאי מערב אירופה לקיבוצי האיחוד ואת יוצאי בריה"מ לקיבוצי המאוחד. לימים התברר שקיבוצי המאוחד כושלים כלכלית, וקיבוצי האיחוד מצליחים כלכלית. הסיבה, לדבריו, היא השילומים מגרמניה. קיבוצי האיחוד ידעו להוציא פיצויים ורנטות גבוהות בהרבה משום שהיו מבוססים על תפישה של חירות אישית, בשעה שקיבוצי המאוחד נתנו למנהיגם, יצחק טבנקין, לנהל להם את החיים.

אבל אלה היו צרות של עשירים. האוכלוסיות שלא קיבלו נותרו מאחור, ולכן פרצה מחאת ואדי סאליב. בהמשך גם פרצה מחאת הפנתרים השחורים בתחילת שנות ה-70, שהרקע שלה היה קליטת עולים מרוסיה בתנאים מיטיבים, ששוב יצרו תחושות קיפוח. בשני המקרים, ואדי סאליב ומחאת הפנתרים, הממשלה נאלצה להרגיע את השטח באמצעות הטבות. אחרי ואדי סאליב היא הנהיגה לראשונה את תשלום קצבאות הילדים, ובעקבות מחאת הפנתרים היא העלתה אותן ב-50%.

המחאה האפקטיבית בתולדות ישראל היתה זו של מוטי אשכנזי, מפקד מעוז בודפשט בתעלת סואץ לאחר מלחמת יום כיפור. זה התחיל כמחאה פרטית ובהמשך הצטרפו אליה עשרות אלפי אזרחים וחיילי מילואים שחזרו מהחזית, והיא הביאה בסופו של דבר להתפטרות ראש הממשלה גולדה מאיר. השבוע, כשהמשטרה עצרה את תא"ל במיל' אמיר השכל, שמפגין נגד נתניהו עקב הגשת כתבי האישום נגדו - היו שהשוו אותו לאשכנזי. השכל פעל בהפגנות ובמחאה ברשתות חברתיות בשנתיים האחרונות, אך עד מעצרו לא זכה לחשיפה גדולה כמו בעקבות מעצרו.

צעדת המיליון במהלך המחאה החברתית ב-2011
צעדת המיליון במהלך המחאה החברתית ב-2011צילום: ניר כפרי

הלחץ והדאגה גוברים

נתניהו מתורגל ומנוסה בהפגנות ומחאות, וגם יודע לנטרל את רובן. כך עשה במחאת קיץ 2011, כשהקים את ועדת טרכטנברג, שהצליחה להרגיע את השטח ולפזר את יושבי האוהלים. כך הוא עושה עם אירועים נקודתיים שמאיימים להתפתח למחאה גדולה יותר. הוא לא מהסס להזמין אליו מוחים למיניהם ולנסות לכבוש אותם בקסמו האישי ולנטרל את הזעם האותנטי שהם מבטאים.

כך הוא עשה עם אורנה פרץ מקרית שמונה, שמחתה על העיכוב בהקמת חדר מיון בעיר בעיצומו של נאום של נתניהו, שאמר לה: "את משעממת. את לא מעניינת אותנו". הדברים עוררו ביקורת קשה על אטימותו של נתניהו, ולכן הוא מיהר לקיים עמה מפגש פיוס שניטרל את הזעם.

הדרישות הכספיות של נתניהו בשבועות האחרונים להטבות מס ולמימון הוצאות מעונו הפרטי בקיסריה מבטאות את האטימות שבה הוא לוקה מעת לעת ביחס לנראות הציבורית של מעשיו. גישתו היא קודם להרוויח ולנצח, ורק אחר כך לעשות בקרת נזקים. כך הוא עושה בכל מערכת בחירות. כך עשה גם עם הטבות המס שאישרה לו ועדת הכספים. רק לאחר שההטבות אושרו - הוא טרח להודות שהעיתוי לא מוצלח. אבל הוא לא ויתר חלילה על ההטבות וממשיך לסמוך על יכולותיו האישיות כ"מומחה לנטרול מחאות".

צעדת המיליון במהלך המחאה החברתית ב-2011
צעדת המיליון במהלך המחאה החברתית ב-2011צילום: ניר כפרי

הגל הנוכחי של תחלואת הקורונה מורט את עצביהם של מאות אלפי מובטלים ואנשים שעלולים לאבד את פרנסתם, ומגדיל את תחושות הלחץ והדאגה בציבור ואת תחושת חוסר ההוגנות. משבר הקורונה אינו סימטרי בפגיעתו - יש שנפגעים ממנו אנושות ויש כאלה שלא ניזוקו כלל. קצב פתיחת העסקים גם הוא אינו סימטרי. אנשי תעשיית הבידור והאירועים עדיין לא חזרו לעבודה, והם הנפגעים הכי קשים של המשבר. הטיפול הממשלתי בנפגעי המגפה גם הוא לא סימטרי, ואנו רואים לא מעט מקרים שבהם הכסף הולך למי שלא זקוק לו, בשעה שרבים נאנקים תחת חובות וללא מקורות הכנסה.

החיבור בין אופיו של המשבר לאופיה של הממשלה המנופחת והנהנתנות על חשבון הקופה הציבורית של העומד בראשה - הוא תשתית חזקה לפרוץ מחאה ציבורית. כך, המומחיות של נתניהו בנטרול מחאות או בהסטתן לאשמים אחרים עומדת שוב למבחן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker