בנק שיש לו מדינה: כך הגיעה לבנון אל סף תהום כלכלי

הבנק המרכזי של לבנון נחשב באופן היסטורי לגוף היציב והמייצב של כלכלת המדינה ■ עם הקמתו ב-1964 הוא נהפך למעין סמל של שלטון מסודר המקרין יכולת כלכלית, כזאת שהעניקה ללבנון את תוארה כשווייץ של המזרח התיכון במובן הפיננסי של הביטוי

צבי בראל
ההפגנות בלבנון
ההפגנות בלבנוןצילום: AFP
צבי בראל

לפני כמה שנים הזמין הבנק המרכזי של לבנון מבית הוצאה של העיתון "א־ספיר", לכתוב עבורו ספר שנשא את הכותרת "50 שנה: הבנק המרכזי שערב ליציבות האומה, ליציבות המדינה". באותה עת הוקרן בטיסותיה של חברת התעופה הלבנונית הלאומית סרטון פרסומת לבנק שתיאר את פועלו למען הציבור ולמען המדינה. זה לא היה סרט רשות. כמו הוראות הבטיחות שמוקרנות על המסכים, הנוסעים לא יכלו להחליף ערוץ או סרט. הם היו שבויים במערכת התעמולה של הבנק שבראשה עומד כבר רבע מאה ריאד סלאמה.

הבנק המרכזי של לבנון נחשב באופן היסטורי לגוף היציב והמייצב של כלכלת המדינה. עם הקמתו ב-1964 הוא נהפך למעין סמל של שלטון מסודר המקרין יכולת כלכלית, כזאת שהעניקה ללבנון את תוארה כשווייץ של המזרח התיכון במובן הפיננסי של הביטוי. אבל נראה כי דווקא הנגיד סלאמה היה הכלכלן הבכיר היחיד שהבין כי כלכלת לבנון אינה יכולה להישען רק על בנק יציב כשומר סף.

מומחי כלכלה מנסים לבחון כיצד ומדוע הגיעה לבנון אל סף התהום הכלכלית שבו היא שרויה עם חוב לאומי של כ-155% מהתמ"ג והפגנות רחוב סוערות שהובילו להפלת הממשלה, מופיעים דמותו של סלאמה והבנק בראשו הוא עומד כסיבה המרכזית לכשל הכלכלי. נכון שכבר לפני שבע שנים הזהיר סלאמה מפני המצב המעוות שבו ממוצע החובות של משקי הבית הוא 55% מכלל הכנסותיהם. לרוב המשפחות לא היה מנוס אלא ליטול עוד ועוד הלוואות כדי לסגור את החודש, לרכוש מכוניות או דירות או לממן את לימודי ילדיהם.

נתונים שציטט בשבוע שעבר העיתון "אל־אחבאר" מתוך דו"חות הבנק המרכזי מלמדים כי הציבור נטל במהלך השנים 733 אלף הלוואות בכ-21 מיליארד דולר. אלה אינן כוללות את ההלוואות לצורכי דיור, שהיקפן כ-13 מיליארד דולר. על ההלוואות אלה משלם הציבור ריבית של כ-1.5 מיליארד דולר, סכום שבא על חשבון החיסכון הפוטנציאלי, מקטין את הצריכה הפרטית ופוגע בצמיחה.

בנסיבות אחרות ייתכן שההלוואות הללו היו דווקא יכולות להגדיל את הצמיחה ולחזק לפחות את ענף הבנייה למגורים כמנוף לפיתוח. הבעיה היא שגם בעזרת המשכנתאות אזרחים לבנונים התקשו לרכוש דירות או לשפר דיור, בשל המחירים שהלכו והאמירו ככל שהבנקים הרעיפו הלוואות על הלווים. חלק גדול מהלווים מתקשה להחזיר את ההלוואות, אחרים פרסו את חובותיהם, אבל העול הכלכלי על משק הבית רק החמיר נוכח עליית המחירים הכללית וצמצום מקומות העבודה, במיוחד בקרב האוכלוסייה החלשה שנאלצת להתחרות עם עבודה סורית זולה.

הקיטון בהכנסות לצד תופעת ההשתמטות מתשלום מסים גרמו לכך שהכנסות המדינה ממסים צנחו עוד ב-2015 מרמה של 75% מכלל ההכנסות לשפל של 50%, לפחות על פי הנתונים הרשמיים. כתוצאה מכך המדינה אינה מסוגלת לשלם את חובותיה מבלי להגדיל באופן דרמטי את המסים, אלא שבכך היא עלולה רק לחולל מרי אזרחי.

תיאורטית, יש ללבנון מקור מימון זמין בדמות הסיוע שהובטח לה על ידי המדינות התורמות בסך כ-11 מיליארד דולר. אלא שלסיוע הזה יש תנאים שכוללים יציבות פוליטית ורפורמות כלכליות עמוקות. יציבות פוליטית היא לא בדיוק מושג שיכול לתאר את המצב בלבנון אחרי שראש הממשלה סעד אל־חרירי התפטר, ולא נראה כיצד ומתי תקום ממשלה חדשה.

אשר לרפורמות הכלכליות, אלה כבר הוצעו על יד אל־חרירי ערב התפטרותו, וכללו בין היתר קיצוץ עמוק בשכר הבכירים כמו שרים וחברי פרלמנט, הקצאת 160 מיליון דולר לסיוע לנזקקים, הכפלת המיסוי על רווחי הבנקים, והעיקר, דרישה מהבנק המרכזי ומהבנקים לסייע במימון הגירעון התקציבי העמוק.

על פי טיוטת התקציב, לא יוטלו מסים חדשים על הציבור. ממשלתו של אל־חרירי ממשיכה לנהל את המדינה כממשלת מעבר וייתכן שהוא אף יסכים להתמנות מחדש לראש הממשלה, אבל ספק אם יצליח להתניע את תוכנית הרפורמות שלו. הבנקים בלבנון הם בבעלותן של משפחות ותיקות שלא יניחו לאליטה הפוליטית שתלויה בהן (ושחלקה היא בעלת בנקים או מניות בבנקים) לפגוע ברווחיותם.

אלה הבנקים שבאופן מסורתי סייעו לממשלות לבנון להיחלץ ממשברים כלכליים, כשהעניקו להן הלוואות נדיבות שעליהן גבו ריבית מופרזת, כזאת שרק העמיקה את החוב הממשלתי. בנקים אלה פועלים בעצה אחת עם הבנק המרכזי, אבל למעשה מכתיבים את המדיניות הפיסקלית לנגיד.

אל־חרירי חותר עכשיו לכך שהבנקים יממנו השנה את תשלום חלק מהריבית עבור החוב הלאומי, ובכך הוא יוכל להציג תקציב עם גירעון נמוך ולשכנע את המדינות התורמות לפתוח את הברז. כמו בעבר, ייתכן שגם הפעם יסכימו הבנקים לשלם חלק מריבית החוב הממשלתי, אבל מעניין מה יהיה התשלום שידרשו בהמשך הדרך. אל־חרירי מקווה כנראה שבתוך שנה הוא יוכל גם להראות רווחים מקידוחי נפט וגז בים התיכון, או שאלוהי לבנון ישלח מן מהשמים. וכן, יש גם הפגנות שמסרבות להתפזר.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ