הסכם עד המדינה של ניר חפץ - טעות גסה מצדו

במקרים שבהם הסדר עד מדינה מאפשר לרשות החוקרת גישה לראיה חפצית מפלילה, קל יותר להכיר בנחיצותו ■ מנגד, ההסדר כלל לא טרוויאלי במקרים בהם הראיה המושגת באמצעותו היא עדות נסיבתית־פרשנית

עו"ד דפנה וינברג
דפנה וינברג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עו"ד דפנה וינברג
דפנה וינברג

בשבוע שעבר כתב גור מגידו טור שכותרתו "מי באמת פגע בזכויות של ניר חפץ?" תמציתו היא כי התנגדותם של סנגורים רבים לייצוג עדי מדינה נגועה בצביעות ופוגעת בטובת הלקוח. מקריאת הטור מתקבל הרושם כי הסכם עד מדינה הוא הסכם חלומי - פסגת שאיפותיו של כל חשוד בעבירה.

ובכן, בעיניו של סנגור מנוסה - סנגור שחווה את קשיי הלקוח בחקירתו - אין ספק שהטור טועה. הן בראיה של מוסד עד המדינה הן בחוסר הבנה של תפקיד הסנגור בנסיבות המיוחדות בהן שרוי לקוחו בחקירה מתישה, ומקבל הצעה מפתה שכביכול תחזיר אותו לשגרת חייו אם רק יפליל אחר.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker