תסריט האימים: הסכנה הכי גדולה של ממשלת ימין-חרדים - זירת הדעות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תסריט האימים: הסכנה הכי גדולה של ממשלת ימין-חרדים

הפרשות הפליליות שבהן מסובך ראש הממשלה גרמו לכך שהגופים שאמורים לדאוג לציות לחוק, לשוויון בפני החוק, למניעת שחיתויות ולביקורת על השלטון - מצאו עצמם מותקפים ומקוטלגים בשנים האחרונות

95תגובות
ראש הממשלה בנימין נתניהו חוגג יום הולדת
חיים צח / לע"מ

כמה ממנהיגי המתנחלים הודיעו כי בכוונתם להפעיל ביום הבחירות את "סיירת שומרי הסף" - מערך של אנשים שיגיעו לקלפיות וישמרו על "חברי הוועדה וטוהר הבחירות" מפני המצביעים הערבים. ספק אם היוזמה הזאת תתממש, אך דומה כי אין דרך אירונית יותר לתאר את מה שקרה בשנים האחרונות למושג "שומרי הסף".

זהו מושג שתכליתו להגן על הציבור מפני גחמות ושרירות לב של פוליטיקאים, טייקונים ושאר גורמי כוח, שגויס כעת למשימה פוליטית אינטרסנטית שתכליתה להפחיד את המצביעים הערבים ולגרום להם לחשוש מהגעה לקלפיות. מושג שכל כולו נועד לשרת את הגישה הממלכתית, נרתם לצורך הקמת מיליציה פרטית שמתחרה ומתגרה במי שאמור לשמור על טוהר הבחירות והסדר הציבורי - ועדת הבחירות המרכזית ומשטרת ישראל.

השימוש במושג שומרי הסף לצורת הקמת מיליציה פרטית משקף את הזילות והסירוס שעבר המושג הזה בשנות שלטונו של בנימין נתניהו. עד כדי כך, שמקורביו של ראש הממשלה ובהם בנו הבכור יאיר, טענו כי "שומרי סף" זו בכלל המצאה ישראלית מהשנים האחרונות. זה לא נובע מאי ידיעת החומר, אלא משטיפת מוח שנועדה לערער ולהחליש את שומרי הסף, לפרקם מנשקם ולהפוך אותם לגורמים שנויים במחלוקת במקרה הטוב, ולבלתי לגיטימיים במקרה הרע.

לעתים המתקפה על שומרי סף מוסברת בצורך ב"משילות", אך היא קשורה בראש ובראשונה למצבו המשפטי של ראש הממשלה. נתניהו בבסיסו הוא דמוקרט שמכיר בחשיבות בית המשפט העליון, הפרקליטות, מבקר המדינה והמשטרה. מצבו המשפטי ומאבק ההישרדות שלו גרמו לו לבחור באסטרטגיית מאבק בכל הגורמים האלה ובערעור על מעמדם, סמכותם ותדמיתם. זו אינה אידיאולוגיה, אלא כורח. השחרת פניהם וערעור מעמדם היא כלי עבודה במאבקו. זה הוא וחירותו - או הם ומעמדם החיוני והקריטי לתפקוד תקין של הדמוקרטיה. בחירתו ברורה.

עושה להם סוף

הגישה הזאת משתלבת נהדר עם שותפים שבעיניהם החלשת שומרי סף היא אידיאולוגיה - החל באיילת שקד ונפתלי בנט ועד הממסד הרבני שמנהל מאבק ארוך שנים מול בג"ץ. שקד ובנט ניהלו קמפיין נגד בג"ץ בבחירות הקודמות, שבהן לא עברו את אחוז החסימה, בהמשך למאבק שניהלה שקד כשרת משפטים למינוי שופטים "שמרנים" כהגדרתה.

לשקד היתה יוזמה נוספת שלא צלחה בינתיים - למנות יועצים משפטיים למשרדי הממשלה בוועדות איתור (חוק היועמ"שים) ולא במכרז, כפי שמקובל כיום, במטרה לאפשר לשרים למנות את נאמניהם ליועצים משפטיים. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר, אמרה על הצעת שקד בדיון סוער שהתקיים בכנסת באוקטובר 2018: "מבקשים מאתנו לבחור בין ממלכתיות לבין נאמנות. נאמנות בתקשורת, נאמנות בתרבות ועכשיו נאמנות במשפט". בכך זילבר תימצתה היטב את מאבק המשילות של ממשלת נתניהו האחרונה: ריסוק הממלכתיות והצבת הנאמנות וכל מה שקשור לביצור שלטונו של נתניהו לפני כל דבר אחר.

חוק היועמ"שים לא עבר בסוף, וגם לא חוקים פרסונליים אחרים שנתפרו למידותיו של נתניהו, כמו החוק הצרפתי וחוק החסינות. זה הביא אותנו להקדמת הבחירות, וגם לשידור חוזר שלהן. זילבר אמרה עוד באותו דיון על חוק היועמ"שים: "יש פה חוק שקורס לתוך עצמו. הצעת החוק היא דירדור השירות הציבורי משירות מקצועי א־פוליטי ונייטרלי למשרת אמון שמצופה ממנה לקרוץ לדרג הפוליטי על כל צעד ושעל".

זילבר הרימה דגל אדום נגד יוזמת שקד ובאותו רגע נהפכה לסדין אדום וצעדיה הוצרו. היא לא היחידה. בקדנציה של הממשלה היוצאת ההרס של מושג שומרי הסף ניכר בכל פינה. משרד התקשורת נרמס, מבקר מדינה חדש גויס ומיד מאשר דברים שקודמו מנע, נציב שירות המדינה נרתם ואמור להכשיר מהלכים שיסייעו לנתניהו במאבקו המשפטי.

איילת שקד
תומר אפלבאום

מפכ"ל המשטרה כשעיר לעזאזל

הנזקים של החלשת שומרי הסף קשים למדידה. אנחנו יודעים להגיד בכמה עלו מחירי הדירות, בכמה ירדה האבטלה וכמה מכוניות נוספו לכביש במהלך הקדנציה האחרונה של נתניהו. אנחנו לא יודעים להגיד כיצד המאבק נגד שומרי הסף השפיע על מקבלי החלטות בפרקליטות, ברגולציה, ברשויות שלטוניות שונות.

הנה סיפור קטן שממחיש זאת: רשות ניירות ערך פתחה ביוני 2017 בחקירה בפרשת בזק, ובתוך חמישה חודשים סיימה את החקירה, גיבשה המלצות והעבירה אותן לפרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה). הרשות שברה שיא במהירות שבה סיימה חקירה, אבל משום מה נעדר מרשימת הנחקרים הראשונית שלה נחקר חשוב מאוד.

אחד החשודים בפרשה אז היה מנכ"ל משרד התקשורת באותה תקופה, שלמה פילבר, נגדו עלו חשדות לעבירות על חוקי ניירות ערך. זה היה קצת מוזר שמנכ"ל משרד ממשלתי נחשד בעבירות על חוק ניירות ערך; הוא הרי לא משקיע, לא בעל מניות ואין לו אחריות על הפרסומים של בזק. ומה שהיה אף יותר מוזר הוא המניע של פילבר - מדוע נרתם לסייע לבעל השליטה בבזק, שאול אלוביץ', יצר ערוץ דיסקרטי מול מנכ"לית החברה, סטלה הנדלר, העביר לה מידע מסווג, ופעל מאחורי גבם של האנשים המקצועיים במשרד התקשורת?

ברשות ניירות ערך סברו כי כדי לברר את השאלות האלה יש לחקור גם את הבוס של פילבר באותה תקופה, שר התקשורת דאז וראש הממשלה מאז ועד היום - נתניהו. בקשת הרשות לחקור את נתניהו נתקלה תחילה בהתנגדות. היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, אמור לאשר חקירה של ראש ממשלה והאישור בושש להגיע. אולי בשל נימוקים משפטיים גרידא, ואולי כי באותו מועד כבר התנהלו נגד נתניהו שני תיקים אחרים. בסופו של דבר בפרקליטות הגיעו למסקנה שהעדויות של מנכ"ל וואלה, אילן ישועה, חידדו את מהות הקשר בין אלוביץ' לנתניהו (שנחשף על ידי גידי וייץ ב"הארץ"), ולא הותירו ברירה אלא לחקור גם את ראש הממשלה.

האמון נשבר

כך הורחבה פרשת בזק וחלק ממנה נהפך לפרשת 4000, שבה יש נגד ראש הממשלה את כתב החשדות החמור ביותר מכל תיקיו ובמרכזו קבלת שוחד. במקרה הזה, רשימת שומרי הסף המעורבת בפרשה הזאת - רשות ניירות ערך, משטרת ישראל, הפרקליטות והיועץ המשפטי - היתה רחבה מספיק כדי שאטיות, הססנות או רפיסות של שחקן אחד תפוצה על ידי נחישות של שחקן אחר.

ואולם מהלך של השלמת חקירה מסועפת תוך חמישה חודשים והגשת המלצות לפרקליטות מבלי ששר התקשורת ייחקר, העיד על דינמיקה הססנית מאוד מאחורי הקלעים. פרשות נתניהו הפכו את שומרי הסף ליעד למתקפה שלו ושל מקורביו. מפכ"ל המשטרה דאז, רוני אלשיך, הוקע - ולא הוארכה לו הקדנציה. לאחר פרישתו אלשיך קרא לשנות את הליך המינוי של מפכ"ל המשטרה, ולעשות זאת באמצעות ועדה ציבורית ולא על ידי השר לביטחון פנים, כדי להרחיק את הדרג הפוליטי מהמפכ"ל ולהגדיל את עצמאותו.

זו אמירה חשובה וגם הקונטקסט חשוב: אלשיך הוא לא חלק מה"דיפ סטייט" (שלטון צללים של קבוצות כוח ברשויות המדינה, החותר בחשאי נגד השלטון), כפי ששומרי הסף מכונים לעתים על ידי אנשי ימין, שמשתמשים במושג הזה כדי לתאר מוקדי כוח בשירות הציבורי שפועלים במנותק מהדרג הפוליטי ולעתים נגדו. הוא איש הציונות הדתית, למד בישיבת מרכז הרב, התגורר בעבר בהתנחלות, צמח בשב"כ ומונה על ידי השר לביטחון פנים מהליכוד, גלעד ארדן, למפכ"ל בברכתו של נתניהו. פרשיות נתניהו התפוצצו במשמרת שלו כמפכ"ל - והפכו אותו יעד למתקפות של הימין, בשם ההגנה על נתניהו.

מאז פרישתו של אלשיך אין למשטרה מפכ"ל קבוע, אלא ממלא מקום, מוטי כהן. לא ברור אם כהן יקבל מינוי של מפכ"ל קבוע לאחר הבחירות, אך ברור שאם מפכ"ל קבוע חש שאין לו עצמאות מספקת, קל וחומר אם הוא ממלא מקום, הוא יחוש מוגבל. האי־ודאות הזאת ודאי לא מקלה על משטרת ישראל, ואין לפסול את האפשרות שהיא תחלחל למערכת השיקולים שלה.

עדיף לתקוף מלהתעסק עם יוקר המחיה

יש הרבה שאלות מטרידות העולות מהמאבק שמובילה הממשלה בשנים האחרונות נגד שומרי הסף. האם הם מצנזרים את עצמם? מרככים המלצות ומסקנות? דוחים וממסמסים דברים שעשויים לעמת אותם עם הדרג הפוליטי? כמה מהלכים לא יצאו לפועל בגלל החשש מהדרג הפוליטי ושליחיו? האם המתקפה המשולבת של קמפיין "משילות" מצד אחד וקמפיין ההגנה על נתניהו מצד שני, שעושים לשומרי הסף דה־לגיטימציה, מחלחלים לדרגים נמוכים בגופי החוק והאכיפה?

וכמובן יש את שאלת האמון. אזרחי ישראל מגיעים לקלפיות שטופי מסרים על משילות וחקירות והאשמה ב"שמאלנות" של כל מי שרוצה לראות כאן הערכה ואמון גבוהים יותר בשומרי הסף. יש סוגיות שבהן האינטרס הציבורי ברור מאוד, ולמרות זאת הן נתונות במחלוקת עזה. יוקר המחיה, מערכת הבריאות, הפקקים - אלה סוגיות שערבים ויהודים, דתיים וחילונים, ושמאלנים וימנים היו רוצים שייפתרו למען הכלל. לכאורה, גם חיזוק של שומרי הסף אמורה להיות סוגיה שיש עליה הסכמה רחבה. שלטון החוק, אכיפה, סדר ציבורי, הוגנות, שוויון בפני החוק הם ערכים שכל אזרח צריך לשאוף לקיומם וחיזוקם.

ואולם השנים האחרונות עשו שירות נורא למושג שומרי הסף. הגופים שאמורים לדאוג לציות לחוק, לשוויון בפני החוק, למניעת שחיתויות ולביקורת על השלטון מוצאים את עצמם מותקפים ומקוטלגים. אפילו בתחום הפיננסי, תחום שלא אמור להפריד בין ימין לשמאל, ראינו מתקפה של שקד על יו"ר רשות שוק ההון לשעבר, דורית סלינגר. מדוע? כי היא פעלה למען הציבור ונגד האינטרס של עורכי הדין, ושם היה לשקד בן ברית בוועדה לבחירת שופטים - נשיא לשכת עורכי הדין לשעבר, אפי נוה.

שקד היא תתרנית בבחירת בני הברית שלה בבואה להשיג את מטרותיה. היא אינה בוחלת בשותפים מפוקפקים. כדי למנות שופטים בבית המשפט העליון שיהיו לטעמה, היא תמכה בגישתו הדורסנית של נוה נגד רגולטורית שאחראית על החיסכון ארוך הטווח של הציבור הישראלי. של כל הציבור - אלה שגרים בחדרה ובגדרה, בית שמש ובית אל, גבעת שמואל וגן שמואל.

חוקים פרסונליים או ממשלת אחדות

החלשת שומרי הסף נעשית בשם אינטרסים של מאבק משפטי־פרטי של נתניהו, אך גם כדי לשמור על שלטון הימין. זה הנזק הכי גדול שאפשר לעשות לשומרי הסף. זה גרם לכך שהכל נראה אישי, פוליטי, אינטרסנטי - ושום דבר לא ממלכתי.

במקרה של היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט, יש להודות - הוא סופג ביקורת משני הכיוונים: מסביבת ראש הממשלה בגין החקירות, ומאנשי ציבור ומחאה מהשמאל שרואים בו את משרתו של נתניהו.

מאבקו המשפטי של נתניהו יימשך גם לאחר הבחירות, כשיחל הליך השימוע שלו אצל היועץ המשפטי. נתניהו רוצה לנהל את ההליך הזה מלשכת ראש הממשלה, מתוך הערכה שסיכוייו טובים יותר כשהוא בעמדת כוח. זה יאפשר לו למשוך את הליך השימוע ולהעמיד את עצמו לטובת ההליך במנות קצובות וקטנות; זה יאפשר לו לקדם חוקים פרסונליים שיגנו עליו מפני העמדה לדין; זה יגרום לו להיאבק בכל כוחו נגד כל שומרי הסף הרלוונטיים לעניינו.

אם תהיה זו ממשלת ימין־חרדים צרה, עוצמת המאבק בשומרי הסף אף תגבר, כי גם בקרב שותפיו הקואליציוניים יש שחקנים הרואים אתו עין בעין - אם מפאת רצון "למשול" ולבצר את שלטון הימין, ואם בשל שיקולים אישיים של פוליטיקאים שגם הם מסובכים בחקירות פליליות, כמו אריה דרעי, יעקב ליצמן, חיים כץ ודוד ביטן.

ממשלת ימין־חרדים צרה בראשות נתניהו היא הבטחה להחרפת המאבק בשומרי הסף. הנזק הכי גדול הוא שבוחרי ימין שתומכים בשלטון החוק ושוויון בפני החוק ובשמירת מעמדם ועוצמתם של הגופים האמונים על כך, ישימו את העניין הזה במקום נמוך בסדר העדיפויות שלהם. עקרונית, ניצחון לימין הוא תסריט אפשרי ולגיטימי. מעשית, הפעם, זה עלול להיות תסריט הרסני ומסוכן ליסודות וערכים שאמורים להיות משותפים לכל הישראלים. יש לממשלת אחדות הרבה מגרעות, אבל בנקודת הזמן הזאת, היא יכולה לבלום את המשך החלשת שומרי הסף - ופירוק האמון הציבורי ברשויות המדינה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות