20 שנה של תקצוב עודף, על חשבון הפריפריה: משתלם להיות מתנחל

הדיון על מפעל ההתנחלויות מתמקד לרוב בהשלכות המדיניות והמוסריות של התיישבות ישראלית בשטח מאוכלס שאינו נמצא תחת ריבונות המדינה ■ אולם בסערת הדיון הפוליטי נדחק לעתים לקרן זווית המחיר הכלכלי של ההתנחלויות

ירון הופמן-דישון
ירון הופמן-דישון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

חינוך, רווחה, תרבות, תשתיות - כל אלה ועוד נמנים עם השירותים שמעניקות הרשויות המקומיות לתושביהן. יכולתה של הרשות המקומית להעניק שירותים אלה באיכות טובה נגזרת מהמשאבים העומדים לרשותה, משאבים שחלק ניכר מהם מגיע מתקציב המדינה.

אלא שהמימון הממשלתי לרשויות המקומיות אינו זהה בכל קבוצות היישובים. מחקר של מרכז אדוה שהתפרסם באחרונה בחן את המימון הממשלתי לרשויות מקומיות ב-20 השנים האחרונות, בחלוקה לארבע קבוצות: ערים מבוססות (הנכללות בפורום ה-15), עיירות פיתוח, יישובים ערביים וההתנחלויות. לגבי ההתנחלויות, נעשית הבחנה בין ההתנחלויות הלא חרדיות לבין ההתנחלויות החרדיות (ביתר עילית, מודיעין עילית ועמנואל), שלהן מאפיינים דמוגרפיים ותקציביים שונים למדי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker