להציל את חוק הריכוזיות - אי.די.בי כמשל - ריכוזיות המשק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

להציל את חוק הריכוזיות - אי.די.בי כמשל

בפועל - חוק הריכוזיות לא יחול על הרוב המוחלט של החברות בישראל ובעולם

64תגובות

אם שואלים את הציבור מה נעשה בשנתיים האחרונות כדי להגביר את התחרותיות במשק, אחרי שרובו כבר הבין שהתחרות בשווקים היא זו שקובעת את המחירים ואת טיב השירות, התשובה תהיה בוודאי אחת: חוק הריכוזיות.

הרי זה החוק שאמור לפרק את הפירמידות העסקיות, המנוצלות לרעה בידי העומדים בראשן, להפריד בין עסקים ריאליים לעסקים פיננסיים כדי שהטייקונים לא ישתמשו בכספי החסכונות של הציבור לצורכיהם, ולמנוע עוד שורה של עיוותים, כגון הפרטות ומכרזים חדשים ששוב ייפלו לאותן ידיים מוכרות. אלא שמלה אחת קטנה, תמימה לכאורה, בנוסח הסופי של הפרק המרכזי בחוק הריכוזיות מאיימת לרוקן אותו מתוכנו העיקרי בכל הנוגע לפירוק הפירמידות.

במהותו, הפרק על הפירמידות בחוק הריכוזיות קובע דבר פשוט: חברות לא יהיו בנויות מיותר משתי "קומות", כדי למנוע ככל האפשר מצבים שבהם בעלי הון שולטים בחברות מבלי שכסף משמעותי שלהם יהיה בסיכון. באנגלית, כדי להסביר את הבעיה, משתמשים במונח Skin in the Game. הכוונה: אם לבעל השליטה אין כסף אישי שמושקע בחברה שבתחתית הפירמידה, הוא יתפתה לעשות בה כל מיני דברים שנוחים לו - אבל לא בהכרח טובים לחברה ולרוב בעלי מניותיה.

דברים כאלה עשויים להיות העברות כספים, עסקות בעלי עניין, מינוי מנהלים ומקרובים בחבילות שכר מופרכות, ותרגילים נוספים שמטרתם לתעל כספים מחברה שמרבית מניותיה מוחזקות בידי הציבור לידי חברה אחרת, שבה המניות מוחזקות בידי בעל השליטה בקבוצה.

לאחר דיונים וויכוחים שנמשכו כשלוש שנים, קודם בוועדת הריכוזיות ולאחר מכן בוועדת הכספים של הכנסת, הוחלט על הגבלת פירמידות חדשות לשתי קומות – בעוד פירמידות קיימות קיבלו תקופת מעבר של כמה שנים עד להשטחתן. אלא שבנוסח הסופי נקבע כי החוק תקף רק ל"תאגידים מדווחים" - ובכנסת הודו ח"כים רבים שלא הבינו את משמעות המונח הזה. בפועל, צמד המלים "תאגיד מדווח" הוא הגדרה משפטית המופיעה בחוק ניירות ערך וחלה על פחות מאלף חברות ישראליות הנסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב - אך לא על מאות אלפי חברות בישראל ומיליוני חברות בעולם. כך קרה שהניסוח מחריג מפרק הפירמידות כולו את הרוב המוחלט של החברות בישראל ובעולם: חברות פרטיות (ישראליות וזרות) שאינן נסחרות בבורסה, חברות זרות סחירות ושותפויות – כולן מוחרגות מהחוק, והוא אינו תקף לגביהן.

זהו אחד המקומות שבהם ראוי להשתמש בפתגם: מה הועילו חכמים בתקנתם? במצב הנוכחי ניתן לעקוף את חוק הפירמידות באמצעות שימוש באחד מסוגי החברות שהוחרגו. אפשר לבנות פירמידה אם היא מורכבת מחברות זרות, למשל, או מחברות פרטיות – ואפשר לנחש שעורכי דין ורואי חשבון בשירות בעלי הון כבר טורחים על פיצוח הנוסחה שתאפשר להם לשמור על פירמידות קיימות ולבנות פירמידות חדשות על בסיס צמד המלים "תאגיד מדווח", המופיע בלשון חוק הריכוזיות.

המקום שהבעיה ניכרת בו באופן הבולט ביותר הוא קוצרן אי.די.בי, ודווקא לאחר שהבעלות בו עברה מנוחי דנקנר לשותפים מוטי בן משה ואדוארדו אלשטיין. במידה לא מעטה, קבוצת אי.די.בי היתה הסמן הימני של חוק הריכוזיות. היא היתה מקרה מובהק של פירמידה שנוצלה בשיטתיות לרעת בעלי המניות מקרב הציבור באמצעות עסקות בעלי עניין ומינופים גדולים בחברות שבתחתית הפירמידה, ושהשפיעה על הרגולציה, על התקשורת, ועל תרבות הניהול ככל שדרשו האינטרסים של בעל הבית.

עוד בימים שבהם נוחי דנקנר שלט בחברה, היה ברור שכדי שחוק הריכוזיות החדש יהיה אפקטיבי, עליו להוביל להשטחת הקומות השונות, ובכללן שרשרת החברות טומהוק, גנדן, אי.די.בי פיתוח, אי.די.בי אחזקות ודיסקונט השקעות. הרי כולן חברות אחזקה ומטה ריקות מפעילות עסקית, שמאפשרות לבעלי השליטה לתעל אליהן כספים מהחברות התפעוליות. בהמשך, כזכור, כשהתברר שנוחי דנקנר לא מסוגל להביא כספים מהבית, בעלי החוב העדיפו את ההצעה של בן משה ואלשטיין, ולאחר אישור בית המשפט ואינספור בדיקות השליטה עברה לידיהם.

אלא שמבט אחד על מבנה השליטה החדש של אי.די.בי מוכיח שגם לאחר שאי.די.בי החליפה בעלי שליטה, בעיית הפירמידה נותרה בעינה. אדוארדו אלשטיין משתמש בלא פחות משבע חברות שונות כדי להגיע לחברות האחזקה המקוריות, מה שמרחיק אותו מאחריות אישית במקרה של בעיות בעתיד. בסך הכל נוצרה בקבוצה פירמידה של יותר מעשר קומות – בניגוד מוחלט לרוח החוק ולכוונתו. החוק עדיין מחייב את אי.די.בי להשטיח כמה שכבות בחלקים הנמוכים של הפירמידה, אך הוא מחריג את כל מבנה האחזקות העליון מאחר שהחברות המרכיבות אותו הן תאגידים זרים.

אי.די.בי היא רק מקרה אחד. לא קשה לדמיין מבנה שבו שילוב של חברות זרות או חברות פרטיות בתוך פירמידה עסקית הופך אותה ל"כשרה" על פי החוק הנוכחי, ומרוקן את כל הפרק החשוב הזה בחוק הריכוזיות מתוכנו. בפועל, במתכונתו הנוכחית, חוק הריכוזיות עדיין מאפשר לבעל השליטה להחזיק חברות באמצעות השקעה כספית מועטה, להפריד ולמשול, ולהשאיר את ישראל במשפחה של שוקי ההון הבלתי מפותחים והפתוחים למניפולציות ולתיעול רווחים.

ח"כים זיהו את הבעיה

התקלה המשפטית הזאת זוהתה, גם אם באיחור, בידי קבוצה של חברי כנסת שהשתתפו בדיונים על החוק בוועדת הכספים. חברי הכנסת יצחק כהן, זהבה גלאון, גילה גמליאל ואראל מרגלית הגישו הצעת חוק פרטית מטעמם כדי לתקן את העיוות. על ההצעה כבר חתמו כ–40 חברי כנסת, וגם משרד המשפטים הודה שקיימת פרצה בהיבט של אי־תחולת החוק על חברות זרות. נציגת המשרד אף אמרה אז, כי אם יתברר שהדבר משמש לעקיפת החוק, יישקלו תיקונים בהתאם. התיקון המוצע פשוט: במקום להגביל את תחולת החוק ל"תאגידים מדווחים", יובהר כי החוק חל גם על חברות זרות, חברות פרטיות ושותפויות. זה הכל.

גם בממשלה הבינו שהנקודה הזאת חשובה, והבוקר היתה ועדת השרים לענייני חקיקה אמורה לדון בהצעה. אלא שמאתר משרד ראש הממשלה לא היה ברור אמש אם הדיון אכן יתקיים הבוקר ואם הנושא יעלה בו, וזאת עקב שינויי לוחות זמנים לרגל חג השבועות. כך או כך, יש לקוות שהדיון לא ימוסמס וממשלת ישראל תדון בשאלה שמשמעותה רחבה: לאחר כל הדיונים וההתנגחויות על חוק הריכוזיות, האם לא ראוי שהוא ימלא את ייעודו?

פרק הפירמידות אינו הנושא היחיד שלגביו אנשים מתוך המערכת, לאחר שלמדו על בשרם כיצד שוק ההון פועל, מכים על חטא. לא אחר מאייל גבאי, שהיה יו"ר משותף בוועדת הריכוזיות בעת שכיהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, ולאחר מכן פיקח מטעם בית המשפט על הסדר החוב של אי.די.בי, אמר באחרונה בראיון לעיתונות כי "בדיעבד, כשאני מסתכל על המסקנות, ובמיוחד על פרק ההפרדה בין גופים ריאליים לגופים פיננסיים, שהוא בעיני הפרק החשוב ביותר, אני רואה שלא הלכנו מספיק רחוק ומספיק עמוק. היקפי הפעילות שנקבעו גבוהים מדי לטעמי".

ההפרדה הנוכחית נוגעת למקרים שבהם מצד אחד עומדת חברה גדולה המוכרת בהיקף של יותר מ–6 מיליארד שקל לשנה או בעלת חוב בהיקף דומה, ומצד שני יש בבעלותו של אותו בעל שליטה מוסד פיננסי המנהל כספי ציבור בהיקף של יותר מ–50 מיליארד שקל.

כעת מתברר שגם אייל גבאי, בדומה למה שנכתב פעמים רבות ב–TheMarker, סבור שראוי היה לבצע הפרדה חדה הרבה יותר. הוא צודק: הציבור הישראלי מחזיק במערכת הפיננסית נכסים פיננסיים בהיקף חסר תקדים של יותר מ–3 טריליון שקל, וזהו סכום שקשה לאנשי עסקים לא להתפתות לעשות בו שימוש לצורכיהם.

רבים חשבו בעת הדיונים על חוק הריכוזיות שהפרדה מלאה, כלומר קביעה שמי שמנהל כספי ציבור לא יכול לעסוק בעסקים ריאליים אחרים - הוא פתרון נכון ושלם יותר. שוב, כמו במקרה של הפירדימות, התנאים שנקבעו מחריגים גם בפרק הזה של החוק כמעט את כל החברות בישראל.

מיכל פתאל

מה יהיה על אי.די.בי

מה יקרה לקונצרן אי.די.בי אם התיקון לפרק הפירמידות בחוק הריכוזיות יאושר ושבע הקומות המיותרות של בן משה ואלשטיין יחויבו להיעלם? על השאלה הזאת אפשר להוסיף שאלה נוספת, שהתעוררה בשבוע שעבר לאור החלטת משרד האוצר שלא לנפק לקבוצה הסינית אישור מראש לרכישת כלל ביטוח: מה יקרה אם מכירת כלל ביטוח תתפוצץ, ולקבוצה כולה שוב לא יהיו האמצעים לעמוד בחובותיה לבעלי איגרות החוב שלה?

התשובה לשתי השאלות זהה. מבחינת המשק הישראלי, התוצאה הטובה ביותר תהיה שקבוצת אי.די.בי כולה תתפרק, שהשליטה בה תפוזר בבורסה, ושהחברות התפעוליות השונות ייסחרו בבורסה באופן עצמאי ללא טייקון זה או אחר מעליהן – ולא חשוב אם זהו נוחי דנקנר או מוטי בן משה.

מדוע? כי החלפת זהותו של הטייקון אינה משנה את העיוות הכלכלי שיוצרת פירמידה גבוהה ורחבה כמו זו של אי.די.בי, בוודאי אם היא מנצלת פרצות שמייתרות את חוק הריכוזיות. פירמידה היא מבנה לא טוב לציבור שמחזיק במניות ובאיגרות החוב של חברות כמו שופרסל, סלקום, ונכסים ובניין – והציבור הזה הוא רוב רובם של תושבי ישראל, באמצעות מכשירי החיסכון הפנסיוני וקרנות הנאמנות. כבר בעת החתימה על הסדר החוב היו שתהו על המחיר הגבוה ששילמו בן משה ואלשטיין – ושאלו את עצמם כיצד הם בדיוק חושבים לייצר מההשקעה תשואה הולמת מבלי לנצל לטובתם את מבנה הפירמידה של הקבוצה.

מוטב היה אילו החברות הללו היו מתנהלות באופן עצמאי לחלוטין, תוך פיזור השליטה בבורסה, מתוך חובת נאמנות מלאה לבעלי המניות, מבלי שידרשו לספק שום אינטרס נוסף של טייקון זה או אחר - כפי שמנוהלת חברות כמו טבע, בנק לאומי ומרבית החברות הגדולות בארה"ב. נכון שגם במקרה של ניהול חברות בידי הציבור באמצעות מנהלים שכירים קיימים אתגרים וניגודי אינטרסים, אבל הניסיון עם הפירמידות מראה שחלופת השליטה הציבורית המבוזרת כנראה טובה יותר – והיא גם לא תזיק לבורסה שמשוועת לחברת ציבוריות עצמאיות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#