המאבק במועדון ההון עוד ארוך - ריכוזיות המשק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המאבק במועדון ההון עוד ארוך

הריכוזיות רחוקה מלהסתיים - 
אך המשוכה העיקרית מאחורינו

39תגובות

אין דבר כזה ״ריכוזיות״, ישראל אינה מדינה ריכוזית, פירמידות זה דבר טוב. ישראל היא מדינה תחרותית. יש כאן תחרות עזה. אין צורך לשנות את מבנה המשק.

פירמידות הן חזקות פיננסית, ריכוזיות זה נושא שולי, ריכוזיות היא פופוליזם. ועדה לריכוזיות היא כמו ועדה לחייזרים. אין דבר כזה. אסור לדבר על ריכוזיות. צריך לדבר על חינוך. על חרדים. על משהו אחר. הציטוטים האלה נראים הבוקר הזויים, תלושים, מוזרים. אבל רק לפני שנה, שנתיים ושלוש שנים הם מילאו את העיתונות הישראלית.

אנשי עסקים, טייקונים, רגולטורים, רואי החשבון, עורכי הדין, הכלכלנים והעיתונאים ששירתו אותם - הקואליציה שהכחישה את רעיון הריכוזיות - מועדון קטן שהשתלט על המדינה ועל כלבי השמירה והוא מחסל את הדמוקרטיה והשוק החופשי - היתה כמעט מקיר לקיר.

הביטוי הבולט ביותר לעוצמת המהפכה התודעתית והמבנית שמתרחשת בימים אלה במשק היא האכזבה הגדולה שעלתה השבוע ובחודשים האחרונים בקרב רבים, מהנוסח הסופי של חוק הריכוזיות שעבר שלשום סופית בכנסת.

האכזבה הגדולה משקפת מהפכה בתודעה הציבורית: אם הציבור ומקבלי ההחלטות לא היו מפנימים את חשיבות הטיפול בריכוזיות - ממילא לא היתה ״אכזבה״. שהרי רק לפני שלוש וארבע שנים השיחה בנושא הריכוזיות היתה שולית.

בעוד שהרוב המכריע של הציבור כלל לא היה מודע לתופעת המועדון שהשתלט על המדינה - הרי שלחברי המועדון, היחידים שהבינו בדיוק איך השיטה עובדת - היתה שליטה כמעט טוטאלית על התודעה והשיח במדינה והם כמעט הצליחו לקבור כל ניסיון לעורר דיון ציבורי בנושא. קומץ אנשים שהעזו לדבר על נושא הריכוזיות - מותגו מיד כסהרורים, זכו ל״טיפול״ מידי חברי המועדון, חלקים מסוימים בעיתונות ניסו לעשות להם דה־לגיטימציה - והציבור גילה בנושא המורכב עניין אפסי.

העיתון והאתר שאתם קוראים עכשיו ״הואשם״ לאורך חמש השנים האחרונות בכך שיש לו א׳גנדה בנושא הריכוזיות. מעולם לא הכחשנו זאת: חשיפת הריכוזיות, המועדון וההרס שהם זרעו בדמוקרטיה, בתחרות, בשוק החופשי, בשוק ההון, בשוויון ההזדמנויות, בחופש הביטוי והעיתונות נראו לנו כנושא החשוב ביותר שעיתון כלכלי יכול וצריך לעסוק בו.

אלא שאורח שהגיע השבוע ממאדים ושצפה או האזין אתמול לדיון בכנסת בנושא הריכוזיות במשק יתקשה להבין על איזה ״אג׳נדה״ בכלל מדובר - זה הרי מיינסטרים לחלוטין: כל חברי הכנסת, מכל סיעות הבית, מהשמאל הקיצוני עד לימין, משלום עכשיו והמתנחלים, ממפלגת השלטון ועד האופוזיציה, מהקפיטליסטים ועד לסוציאליסטים, מהעבודה ועד יש עתיד - כולם התאחדו לפתע סביב המרכזיות והחשיבות של הטיפול בריכוזיות. מפלגות ואנשים שלפני חמש שנים מעולם לא העלו את הנושאים האלה על דל שפתיהם - צעקו לפתע אתמול בגרון ניחר על הצורך לטפל בריכוזיות.

בראייה היסטורית זה כמובן לא מקרי אלא אופייני: כל הרעיונות שמקדמים שינוי יסודי בסדר הקיים מגיעים מהשוליים ועוברים תהליך ארוך של הכחשה ודה־לגיטימציה או התעלמות - עד שבוקר אחד הם נהפכים למיינסטרים.

הטריגר הגדול היה כמובן המחאה. התשתית הרעיונית של בעיית הריכוזיות התפוצצה לפתע והתפזרה בקרב מאות אלפי ישראלים. רגעי הקיץ של 2011 היו מדהימים משום שאת הגל הפופוליסטי האדיר שפרץ קשה היה לאלף ולרסן. אנשים רבים ששירתו את הסדר הקיים נאלצו לפתע להתמודד עם מאות אלפי אנשים ברחובות. נאלצו לאמץ רעיונות ותפישות שהיו שוליים.

את התפתחות הטיפול של הממשלה והכנסת בריכוזיות אפשר לחלק לשלוש תקופות: בתקופה הראשונה - השנה הראשונה שוועדת הריכוזיות ישבה על המדוכה - רבים מחבריה עצמם ורוב הכלכלנים, היועצים והטייקונים - טענו שאין בכלל בעיה שיש לפתור. היו גם כאלה שדאגו להגיד שוב ושוב שהוועדה כלל לא עוסקת בריכוזיות אלא בתחרותיות. חלק מחברי הוועדה עזבו אותה ועברו לעבוד אצל או עם הטייקונים והבנקאים. הוועדה גססה.

השלב השני היה מיד עם פרוץ המחאה. מאות אלפי אנשים ברחובות אילצו את חברי הוועדה להתחיל להתייחס ביתר רצינות לנושא. הוועדה קיבלה זריקת מרץ והכלכלנים הצעירים - העוזרים של הרגולטורים הבכירים שישבו בוועדה - קיבלו לפתע הזדמנות להביא רעיונות נועזים ולהשמיע את קולם.

השלב השלישי היה המעניין מכולם. הציבור הישראלי רגיל לכך שרפורמות מבניות עוברות ריכוך ושחיקה בכנסת על־ידי הלוביסטים. אלא שכאן התרחשה תופעה הפוכה. הרוחות החדשות שהחלו לנשב ברחוב גרמו לכך שחלק מחברי הכנסת אימצו גישה הרבה יותר מתקדמת, מתוחכמת ונועזת מאשר זו של הפקידים. בעוד שרוב חברי ועדת הריכוזיות רצו לאפשר פירמידות של שלוש קומות - חברי הוועדה אילצו אותם לחתוך את הפירמידות לשתי קומות.

אמיל סלמן

כי ברגע שהתרחשה מהפכה תודעתית, כשהציבור הלא־מאורגן, האדיש בדרך כלל, החל לדבר על הריכוזיות - השתנתה גם השיחה בכנסת. ברגע שהציבור התעורר ממסכי העשן הביטחוניים וניסיונות הפוליטיקאים לייחס את כל בעיות הכלכלה לחרדים, ערבים, שטחים, ביטחון - הפוליטיקאים והרגולטורים נאלצו לשנות את התנהגותם.

הנוסח הסופי של חוק הריכוזיות שעבר שלשום בכנסת הוא חריף הרבה יותר ממה שהיה בתחילת הדיונים - אבל הוא מלא חורים ובעיות. בעיית הריכוזיות רחוקה מלהסתיים. צריך לבצע הפרדה מלאה של חברות פיננסיות מריאליות, לטפל בתחרות ברוב ענפי המשק ולערוך מהפכה בשוק ההון והפנסיה. אבל את המשוכה החשובה ביותר, התודעה והשיחה - עברנו. כיום לא רק לגיטימי לעסוק בזה, אלא מצופה מהרגולטורים וחברי הכנסת לטפל בזה. כבר אי־אפשר יהיה לחסום ולהשתיק דיונים בנושא הון־שלטון, תחרות, תחרותיות, ריכוזיות.

לסיים את ההפרדה בין פיננסי לריאלי

ועדת הכספים הצליחה לשפר את מסקנות ועדת הריכוזיות בכל הקשור לפירוק הפירמידות - אבל נכשלה בנושא ההפרדה בין חברות פיננסיות לריאליות. החוק שעבר יאפשר עדיין לחברות גדולות להחזיק במוסדות פיננסיים. הרעיון החשוב של הפרדה מ״השקל הראשון״ לא בוצע.

הקואליציה המיוחדת שנוצרה בשבועות האחרונים בכנסת - ימין ושמאל, קפיטליסטים וסוציאליסטים, צריכה עכשיו להסתער על היעד הבא: תיקון החוק כך שייאסר על כל חיבור של חברות ריאליות ופיננסיות - ולא רק חברות ענק של יותר מ–6 מיליארד שקל. אם מפרידים בין בשר לחלב אי־אפשר לקבוע שמפרידים רק אחרי מאה קילו חלב ומאה קילו בשר.

ולא פחות חשוב: אם חברי הכנסת שהצטרפו למאבק בריכוזיות אכן מחויבים לעניין לטווח רחוק, הם צריכים להרים עכשיו שני דגלים נוספים: טיפול במערכת הבנקאות הריכוזית, שערוותה נחשפה בהלוואות החברים והמקורבים שהיא חילקה לטייקונים, וטיפול בגרעיני השליטה במוסדות הפיננסים: שליטה של קומץ אנשים במאות מיליארדי שקלים.

לא רק הדירקטוריונים של הפירמידות נכשלו - גם אלה של הבנקים והמוסדות הפיננסיים. יש הזדמנות עכשיו לנוע מההצלחה בפירוק הפירמידות לקרב הבא. כמו תמיד עכשיו אנחנו בשלב שצריך אומץ לצאת נגד הגורמים החזקים. מי יהיו חברי הכנסת והרגולטורים שיובילו? או שגם בסיבוב הנוכחי הם יופיעו רק בעוד חמש שנים?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#