"השילוב של מונופול עם משאבים מתכלים יוצר ניצול יתר"

החברה להגנת הטבע לוועדת ששינסקי: "ודאי שבמצב דברים זה לא ניתן לאפשר את החזקת המונופול בידי חברות זרות; כך מצטמצמת לאפס אחריותו של גורם הנזק כלפי החברה והטבע בישראל, אחריות שכבר היום מצויה בחסר"

אורה קורן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורה קורן

החברה להגנת הטבע שיגרה לועדת ששינסקי השנייה, הבוחנת את תקבולי המדינה בגין משאבי הטבע מסמך, המציע להרחיב את הבדיקה מעבר לשיעור חלקה של המדינה ברווחים הכלכליים של החברות. לגישתה, יש לבחון את ביטול הרשיונות לשאיבת מים מינרלים, להגדיל את חלקה של המדינה ברווחי החברות ולשקול הקטנת הפקה ויצוא כדי לצמצם פגיעה בסביבה וברזרבות לדורות הבאים. החברה גם הביע חשש מהשלכת רכישת כיל על ידי פוטאש על נופי הנגב היחודיים.

"הממשלה לדורותיה, שהפריטה את משאבי הטבע שלה באופן מוחלט, התנערה מאחריותה שנים ארוכות וכשלה בתפקידה כנאמן הציבו", ציינו מחברי המסמך, מנהל תחום התכנון בחברה להגנת הטבע, איתמר בן דוד ועו"ד נועה יאיון מהמחלקה המשפטית בחברה להגנת הטבע. "השילוב של מונופול המצוי בידיים פרטיות יחד עם היותם של המשאבים מתכלים יוצרת מציאות גם של ניצול יתר וגם של רווחים המצויים בידיהם של מתי מעט. ודאי שבמצב דברים זה לא ניתן לאפשר את החזקת המונופול בידי חברות זרות. כך מצטמצמת לאפס אחריותו של גורם הנזק כלפי החברה והטבע בישראל, אחריות שכבר היום מצויה בחס",הוסיפו. לגישתם, "נדרש תיקון אמיץ של עוול היסטורי, בדמות חקיקה מעודכנת ורגולציה חזקה שתעמוד בלחצים הפרטיים העצומים המופעלים בעניין זה, המצויים הרחק מן העין הציבורית".

החברה קוראת למדינה לגבש בסיס מידע עצמאי במקום להתבסס על מידע המצוי בידי החברות, שלא ידוע אם כולו מועבד למדינה ולהיעזר ביועצים חיצוניים בלתי תלויים.
לגבי פעילות מפעלי ים המלח מקבוצת כיל מיינו מחברי המסמך, כי "יש להימנע מפעולות בלתי הפיכות שימשיכו את ההחמרה במצבו של ים המלח. ים המלח הוא בעל ערך טבע ונוף לאומי רב. הבעיות הסביבתיות האדירות סביבו קשורות באופן ישיר לירידת המפלס. כל תכנון עתידי שכרוך בהגדלת שאיבת המים מהאגן הצפוני)שהוא גוף המים הטבעי היחידי שנותר בים המלח( על חשבון תוספת מים לאגן הדרומי)שהוא שטח של בריכות אידוי תעשייתיות( יגרום לפגיעה בים המלח ובסביבתו.

"כל החלטה בעניין עתיד אזור ים המלח מחייבת תהליך מבוקר של קבלת החלטות. בד בבד עם הצורך הברור והדחוף בהעלאה משמעותית של התמלוגים הנגבים ממפעלי ים המלח יש לדאוג לכך כי הרווח למדינה מן התקבולים יופנה לפיצוי סביבתי בדגש על נסיגת המפלס והתמודדות עם תופעת הבולענים, כמו גם על מחקר ופיתוח, הן באמצעות קרן ייעודית והן בדרך אחרת".

בעניין הפקת הפוספטים והמינרלים האחרים על ידי חברת רותם אמפרט מקבוצת כיל העירו מחברי המסמך, כי בתחום זה "מדיניות ממשלתית השבויה בנתוני התעשייה. גורמים ממשלתיים המובילים מדיניות ציבורית העוסקת במשק הכרייה של מינרלים תעשייתיים אינם זוכים לשיתוףמלא של נתוני החברות לטובת הליך התכנון. התעשייה חובקת את הנתונים כנתונים תעשייתיים חסויים".

לגבי הפוספט ציינה כי הוא "פוספט הוא משאב מתכלה במחסור עולמי. מדינות שיהיה להן יבטיחו את ייצור המזון לעצמן ויהיה להן יתרון גיאו פוליטי כלכלי אדיר". לפיכך ציינו, כי נדרשת הכרעה על היקפי הייצור בישראל והיצוא, ואין לקבל "כתורה מסיני" את גרף הגידול השנתי בכרייה, שהתעשיה מבקשת לעצמה.

"מאד מטריד תרחיש בו רותם אמפרט/כי"ל יירכשו על ידי תאגיד בינלאומי (פוטאש הקנדית מעוניינת בשליטה בכיל, א"ק) , ושטחים אדירים ערכיים בנגב ייכרו לטובת ייצור במקומות אחרים בעולם", הוסיפו.

על פי המסמך, רותם אמפרט משלמת כחצי דולר לכל טון פוספט, שמחירו בשוק כ-90 דולר. הרווח הנקי שלה מפוספטים ב-2010 היה 108 מליון דולר והתמלוגים ששילמה למדינה היו 3 מיליון דולר.
החברה להגנת הטבע קראה, בין השאר, להגדיל בדחיפות ומשמעותית, את תקבולי המדינה מרווחי התעשייה ולעמוד על בסיס תקבול בשיעור ריאלי ההולם את ערך השוק העולמי של הפוספט. כן הציעה למסות את רווחי היתר והיצוא של החברה.

יורדים אל מלונות ים המלחצילום: חיים טרגן

בנושא המים המינרלים המופקים על ידי החברות נביעות, עין גדי ומי עדן ציינה החברה להגנת הטבע, כי יש לשקול את ביטול רשיונות השימוש במים שניתנו להן. "נדרשת חשיבה מחודשת בעידן ההתפלה ובהינתן קיומם של פתרונות כ'תמי 4' ודומיו האם יש עוד צורך בשאיבה של מים מינראליים ישראלים", ציינו מחברי המסמך.

לדבריהם, כל משאבי הטבע בהן עוסקת הועדה הם נכסי הציבור, אולם למשאבי המים מעמד ציבורי מיוחד, לאחר שחוק המים קבע כי "מקורות המים שבמדינה הם קנין הציבור, נתונים לשליטתה של המדינה ומיועדים לצרכי תושביה".

"ודאי וודאי שאין מקום להקצאה של רישיונות נוספים לחברות נוספות. בנוסף, במציאות הקיימת בישראל, יש לשפר משמעותית את האופן בו מתקבלות החלטות ביחס לנכס ציבורי חיוני המצוי במחסור כמשאב המים, העומד במרכז תחרות עזה בין אינטרסים שונים".במסמך נמתחה ביקורת על ניהול המים הנעשה בצורה ריכוזית ברשות המים ו"בדלתיים סגורות ללא בקרה ציבורית".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker