בזק, כיל, רשת, קשת והדואר - נפגעות הפרק השלישי בחוק הריכוזיות

משרד ראש הממשלה העביר הלילה לוועדת הכספים את רשימת החברות הפועלות בכל אחד מענפי התשתיות שיושפעו מהפרק השלישי של חוק הריכוזיות, שנדון היום. הרשימה כוללת חברות גדולות וקטנות ומקורבים לוועדה מעריכים, כי החברות הגדולות מועמדות להיות מושפעות מהחוק שנועד למנוע את הגדלת הרכוזיות הכלל משקית.

כתבות נוספות ב-TheMarker

שיכון ובינוי ביקשה - ועיריית ת"א הכפילה את גובה מעונות הסטודנטים

לא מוצאים חניה? הסטארט אפ הישראלי Anagog יעזור

על פי הרשימה, בתחום התקשורת החברות הגדולות הן קבוצת בזק (65.8%) ואחריה HOT ו-yes. בתחום קווי אינטרנט פס רחב, השחקנים הבולטים הם בזק ו-HOT טלקום. במונחי מספר קווים - לבזק 60% מהשוק עם 1.169 מיליון קווים ו-HOT טלקום עם 40% מהשוק עם 771 אלף קווים.

• המלחמה בחוק הריכוזיות מרימה שוב את הראש

בתחום הדיוור דואר ישראל מחזיק 68% מהשוק. בתחום השידורים בולטת אחזקה של רשת וקשת בערוץ 2 ובעלי השליטה של ערוץ 10. בשידורי כבלים בולטות HOT עם 58% ו-yes עם 42%.

בתחום המים השפירים מקורות היא מונופול (70%) ובמי קולחין מחזיקה חברת מקורות נתח משמעותי (50%). בתאגידי המים מחזיק איגוד דן 30% מהשוק. בתחום החשמל חברת חשמל היא מונופול של 100%. בתחום המחצבים מחזיקות רדימיקס (33%), שפיר 30% והנסון 18%.

בתחום תחנות התדלוק, מחזיקות פז (25%) דלק (21%) וסונול (20%) ודור אלון (18%). בתחום אספקת הגז לבתים מחזיקות פזגז (29%), אמישראגז (22%), דור (21%) וסופרגז (19%). במשק הגז הטבעי שולטות בקידוחים נובל אנרג'י ודלק (90%). נתיבי גז טבעי בהולכה (100%). בזכיון ים המלח - החברה לישראל (100%).

בענף התחבורה: קווי שירות באוטובוסים – אגד (45%), דן (12%), מסילות ברזל – סיטיפס (100%). רכבת ישראל, נמל חיפה ונמל אשדוד מהחזיקים נתחים משמעותיים ביותר מהפעילות בתחומם. בתחום ההתפלה מחזיקה IDE את הנתח הגדול ביותר (34%) במערכת הסליקה הפנסיונית מחזיקה סוויפטנס של נס טכנולוגיות (100%).

"ריכוז כוח של מעטים ונכסים בעלי השפעה"

בדיון שנערך היום בוועדת הכספים סימן הממונה על ההגבלים, דיויד גילה, את הסכנות בריכוזיות כלל משקית לדמוקרטיה. גילה הצביע על ההיבטים שצריכים להיכלל בהגדרת הרכוזיות הכלל משקית. "ריכוזיות כלל משקית זו מתודולוגיה בפיתוח", אמר גילה. "מדובר באוסף כשלים שפוגעים בציבור שנובעים מגודל פירמה ולא מריכוזיות ענפית. הכי בולט זה כח מיקוח מול קובעי המדיניות, משרדי הממשלה והמחוקק".

לדבריו, כח מיקוח יכול להיווצר מכך, שגוף מסויים שולט על תשתית חשובה למדינה שניהולה או שתפקודה חשוב למדינה, כנמלים חשמל תקשורת, מדיה. יכולתו של הגוף להשבית אותה תשתית תגרום לפגיעה בציבור הצרכנים ובכך במדינה, ומכאן כוח המיקוח שלו. "ואז אותו גורם יכול להשיג הישגים מהמדינה שפוגעים בציבור". כשל נוסף של השפעה על המחוקק והממשלה הוא בגוף הפועל בשוק עתיר רגולציה, שמעסיקים רגולטורים לשעבר. זה מגדיל את יכות המיקוח שלו מול הממשלה, באמצעות הרגולטורים לשעבר שיודעים כיצד להשיג דברים מהממשלה ומהמחוקק.

לדברי גילה, "כשפירמה חוטפת נתח שוק ענפי זה לגיטימי, אבל כשהיא הופכת מונופול נוצר לה כח מיקוח מול הצרכן. כך בריכוזיות כלל משקית. פירמה שמגייסת עוד ועוד קובעי מדיניות לשעבר - אותם אנשים נותנים לה יתרון יחסי בניהול הויכוח שלהם מול קובעי המדיניות".

בעיה נוספת עליה הצביע גילה היא השפעת היתרון לגודל על מאמצי השתדלנות. "ככל שהגוף גדול יותר, לפעמים נוצר לו יתרון כך שעבורו יותר כלכלי להפעיל שתדלנים ומאמצי שיכנוע מול הממשלה. כך יש לו יותר כח מיקוח מול הממשלה, ואולי מותר למדינה לשקול את זה בשיקולי הקצאת נכסים לידיים פרטיות", אמר גילה.

"כח מיקוח מול הממשלה והמחוקק זה ביטוי לרכוזיות כלל משקית", הדגיש גילה.
לדבריו, הממשלה צריכה לשקול אם להקצות נכסים גם לגוף שהוא גדול מידי מכדי ליפול. גוף גדול, ממונף, שמימן הרבה מעסקיו בחוב ופעילותו מסוכנת יחסית. כשהוא מעוניין לרכוש עוד גוף בהקצאה הממשלתית, צריך לשקול אם זה מחזק את הסיכון של נפילתו.
שיקול נוסף צריך להיות אם ההקצאה תאפשר לגוף לעקוף רגולציה. לדוגמה, אם הוא מייצר חשמל ויתנו לו להוליך חשמל, האם יכול להיווצר סבסוד צולב שיפגע בצרכנים.

"החשש העיקרי הוא מגוף שינצל את הכח להועיל לעצמו על חשבון הציבור. או שיוכל למנוע רפורמות שנועדו להועיל לציבור או לרכך אותן. או שיקטין את המסים והתמלוגים שישלם למדינה באמצעות הכח שלו. אפשר גם לשלב בין הכשלים. במקרה כזה יש לתת משקלות לכל אחד מהם ולראות את השילוב שלהם פוגע בריכוזיות כלל משקית. "אני סגור על זה שיש כשל של ריכוזיות כלל משקית, ואנחנו חלוצים בעולם בטיפול בסוגיה", אמר גילה. לכן, לדבריו, יותר טוב לפתח מתודולוגיה על ידי גוף מקצועי לאורך זמן.

המשנה  ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, אמר בדיון כי "הבעיה בריכוזיות היא ריכוז של כוח של מעטים ונכסים בעלי השפעה על הציבור כאשר החשש שריכוז כוח זה ישפיע על תהליך קבלת ההחלטות במדינה ובכנסת. אנו לא מדברים על לוביזם אגרסיבי כי זה לגיטימי לפעמים. אנו מדברים על תהליך קבלת החלטות שגוף פרטי מרכז כוח בידיים שלו. אנו חוששים שכוח כזה יתורגם להשתלטות משוק לשוק. התוצאה היא היווצרות גופים גדולים במשק שברגע שירצו לטפל בהם יהיה מאוד מאוד קשה".

עוד אמר כי ליכט "נתקלנו בבעיה כי לא מצאנו ולא חשבנו שנכון להגדיר בצורה מאוד ברורה ודיכוטומית מי נכנס ומי לא. בפרקים הקודמים ידענו שמדובר בשיקולים ברורים וחברות ריאליות ופיננסיות. פה יש מרווח רחב של שווקים רגולטרים וקשה לתפור חליפה אחת ברורה. אנו לא בשלים לתפור חליפה מבחינת מטודה ותפירת חליפה. ייתכן שהנזק יעלה על התועלת. שיקולים של תחרות וריכוזיות הם לא היחידים. יש עוד שיקולים של יציבות, איכות, מחיר, בריאות שהם לא פחות חשובים ולא חשבנו שנכון שכבר כעת נקבע איזה שיקול גובר ואיזה נדחה הצידה. ברגע שמונעים משחקנים מסויימים להשתתף בתהליך ההקצאה - מדובר בהקטנת מספר השחקנים הפוטנציאלים להשתתף בתהליך לפעמים זה לגיטמי ולפעמים יכול ליצור פגיעה לכן לא חשבנו שניתן לקבוע כלל קטגורי מראש".

לדברי ליכט, "היום אם גורם מקצה (מטעם הממשלה) רוצה לתת רישיון לא בטוח שיש לו סמכויות להתחשב בשיקולי ריכוזיות. אין מילה של ביטוי להתחשבות בריכוזיות בחוק הישראלי". עוד אמר כי "יש פה הוספה של נטל וריכוז כוח אצל גופי המטה. האתגר הוא איך ליצור הסדר מאוזן שיכניס את שיקולי הריכוזיות ותחרותיות אבל יתן לנו שיקול דעת להתאים את המנגנונים לרגולטורים ולמציאות שמשתנה בתחום".

ליכט הסביר את עיקרי הפרק בחוק הריכוזיות עוסקת בהקצאת זכויות בהפרטה. הוא ציין כי "אנו רוצים לשנות תפיסה רווחת של הקצאת נכסים על ידי המדינה. עד היום שאלת המחיר בהקצאת הנכסים היתה מאוד חשובה. ייתכן שהמחיר שמתקבל עבור זכות מסויימת הוא גבוה אבל התוצאה לטווח הארוך היא יותר קשה אם היינו מקבלים מחיר נמוך יותר.

"הרעיון הוא לומר שסוגיית המחיר היא חשובה אבל לא הסוגייה החשובה באמת. ברגע שמעבירים נכס של המדינה אנו שואלים מה זה יעשה לשוק ואיך יתרום לתחרות וישפר את המבנה של הענף עצמו ויפחית או יגביר את הריכוזיות הכלל ענפית. השאלה איך עושים את זה. לכאורה זו שאלה פשוטה והסוגיה התחרותיות פחות מורכבת כי יש ממונה על הגבלים עסקיים. יש לנו תזה מגובשת מהי תחרות ומהי תרומתה. החוק רוצה לתת לשיקלי התחרות משקל ראוי ולהרחיב את הגורמים שבתהליך ההקצאה שלהם נשקלים שיקולי תחרות".

"אנו רוצים להפחית את הריכוזיות המשקית, הוא יפה על הנייר ואין עליו מחלוקת. אנו עושים פה משהו חדש ולא מצאנו מקבילות בעולם לתהליך הזה. צריך לשים את השלחן שיש שאלות לא ברורות בענין. עדיין יש פה אתגרים ואנו בשלים לבוא ולומר איך אנו מאתרים את הבעייה ואיך מציעים לפתור אותה".

לדברי ליכט, "נקודת הכניסה היא החשובה השלב שבו מוקצים הנכסים כאשר אחר כך אם אנו מזהים בבעיות בשוק קשה להסדיר בדיעבד מאשר לקבוע כללי תחרות ברורים ולמי בדיוק מוקצות הזכויות. הבעיה היא שאין הטעמה חשובה של אקט ההקצאה להפחתת הריכוזיות כי לא תמיד לגורם המקצה זכויות להפרטה יש סמכות לשקול את הדברים הללו של מניעת ריכוזיות".

הטייקונים ובעלי החברות לא הופיעו הבוקר לדיון ככל הנראה חשש מבקורת וחשיפה. לעומתם, לישיבת הועדה הגיעו הלוביסטים ארז גילהר מ"פוליסי" המייצג את שיכון ובינוי, ישי פישמן ועדי אביטן מ"גורן-עמיר" המייצגים את מקורות, עינת גלילי מ"כהן רימון כהן" המייצגים את איגוד קופות הגמל, ואורלי בן שמאי ממשרד הלובינג "אימפקט", שמייצגת את איגוד החברות הציבוריות.

יו"ר ועדת הכספים, ח"כ ניסן סלומינסקי (הבית היהודי), אמר כי "בחוק המוצע יש בעייה של אי בהירות ועמימות. עד היום במכרזים יודעים שמי שנתן את המחיר הנמוך זוכה. ברגע שיכנס אלמנט של ריכוזיות, מדובר בדבר עמום שיכול לגרום לכך שבכל מכרז יוגשו עתירות לבג"ץ ולבתי משפט והכל יתקע בגלל דיונים כי הדברים לא כל כך חד ערכיים".
סלומינסקי הביע חשש ש"יווצר פקק כאשר יוגשו בקשות רבות לממונה על הריכוזיות שיצטרך לבחון אם מועמדים מסויימים יכולים להתמודד במכרזים".

מי צריך ממונה על ריכוזיות?

במהלך הדיון מתחו הח"כים ביקורת על הכפילות בין המשרה החדשה שמוצעת בחוק למינוי ממונה על הריכוזיות. לפי הצעת החוק, הממונה על הריכוזיות יהיה במשרד האוצר אבל במשרד הכלכלה תובעים להעבירו אליו.

ח"כ זהבה גלאון (מרצ), שאלה "בשביל מה צריך ממונה על הריכוזיות. אם הממונה על הריכוזיות יהיה במשרד האוצר תהיה רגולציה עודפת במשרד האוצר". הח"כים מרב מיכאלי (עבודה) ויעקב ליצמן (יהדות התורה) טענו כי כבר כיום יש כוח רב למשרד האוצר.

ח"כ אראל מרגלית (עבודה) אמר כי "בשביל מה צריך 3 רגולטורים? הממונה על ההגבלים, הממונה על הריכוזיות והרגולטור בתוך המשרד הממשלתי). "במקום לפתור את בעיית הריכוזיות ויוקר המחיה, מקימים עוד גוף ביורוקרטי חדש שיסרבל יותר אתה ביורוקרטיה במקום לתת סמכויות ואמצעים לממונה על ההגבלים העסקיים".

ח"כ יצחק כהן (ש"ס) טען כי התפקיד של הממונה על הריכוזיות הוא הצהרתי.

ליכט הסביר כי "מלכתחילה הוצע שהממונה על הריכוזיות יהיה אצל ממונה על ההגבלים אבל בסוף ועדת הריכוזיות שמה אותו אצל האוצר. יש יתרונות וחסרונות בכל מהלך גם לאחד וגם להפריד. בוועדה היתה התלבטות והיתה הצעה להקים מנגנון מייעץ מעין ועדה מתמדת בראשות מנכ"ל האוצר והבינו שזה מאוד מורכב ולא נכון שיהיו פונקציונרים ממשרדי ממשלה. חשבנו שנכון שיהיה מוקד ידע - אדם אחד שיירכז את הפעילות - ולכן הממונה על הריכוזיות יהיה באוצר. יש היגיון שהממונה על הריכוזיות יהיה באוצר ולא מכחיש שיש היגיון שהוא יהיה אצל הממונה על ההגבלים".

ליכט הוסיף כי "הממונה על הריכוזיות ימליץ וההחלטות לגבי ההקצאה יהיו על ידי הרגולטור. הרעיון היום בממשלה שכל רגולטור הוא אחראי ומבין את התחום שלו והאחריות בסופו של דבר עליו. הרעיון שיהיה רגולטור על ענפי ויאמר לו מה לעשות - נראה לנו לא נכון. זה יכול לעורר רגולציה פנים ממשלתית כי אדם אחד יחליט על הכל ולא חשבנו שזה נכון והוא האדם הנכון לעשות את המהלך בשוק הספציפי. יצרנו מסלול שצריך חוות דעת של הממונה על ההגבלים כדי לשים פוקוס או מראה כדי שמישהו חיצוני יסתכל על הדבר הזה. בסוף האחריות של הרגולטור".

מוריס דורפמן מהמועצה הלאומית לכלכלה וחברה במשרד רהאש הממשלה הסביר כי "המכלול המצטבר הוא בריכוזיות במשק. ניסינו בחוק לצמצם ולומר מיהם החשודים. חשבנו המון ולא ראינו דרך שבה ויתור על שיקול דעת בהקצאת זכויות, התועלת שבה גוברת על העלות. חייבים להותיר שיקול דעת בידי הרגולטור כי כל מקרה לגופו. הרגולטור בהקצאת זכויות יצטרך להתחשב בכללים ולעשות איזון. לא נכון מראש לצמצם את שיקול הדעת של רגולטור כי אם במכרז יתמודדו 2 שהם ריכוזיים והשלישי ישאר כמתמודד יחיד אבי הוא יציע מחיר בהתאם".

ח"כ ראובן ריבלין אמר כי  "אנו נתונים ללחצי עובדים ועל ידי ועדי עובדים כי כל ח"כ מושפע בבחירתו מאנשים שהם חלק מההוויה הפוליטית - כאשר בא אלי ועד עובדים של חברת חשמל שאומר אנו רוצים להיכנס לתקשורת כי יש לנו תשתיות אדירות וחברות התקשורת מתנגדות. שבוע לאחר מכן אומרים חברות אחרות שרוצות להיכנס לחשמל ואז אומרים עובדי חברת החשמל: 'אתה שובר את מטה לחמנו' אם תאפשר להם להיכנס לחשמל. האם זה לא דבר שקשור אחד בשני?".

יו"ר מרצ, זהבה גלאון אמרה כי "נוסח הפרק בחוק הריכוזיות שעוסק בהפרטת נכסי הציבור הוא פרצה שקוראת לגנב - ועדת הכספים צריכה לקבוע קריטריונים ברורים שיש להביא בחשבון בכל תהליך של הפרטה, ולא להשאיר את החוק בגדר המלצה". לדבריה, "החוק במתכונתו הנוכחית הוא חסר שיניים וייאפשר לחברות כמו קבוצת דלק והחברה לישראל להמשיך ולהשתלט על עוד ועוד תשתיות חיוניות ואוצרות טבע, וייתן לגיטימציה להפרטת נכסים שאסור להפריטם".

ח"כ מיקי רוזנטל (עבודה) תבע להחיל את החוק על כלי התקשורת האלקטרוניים . "החוק חייב לחול גם על כלי תקשורת אלקטרוניים. אין כמעט גוף גדול שלא מושקע בגוף תקשורת אלקטרוני. גופים גדולים נכנסים להשקעות בגופים מפסידים כי הם רוצים השפעה בתקשורת".

רוזנטל הוסיף כי "הרשות השנייה לא מפקחת באופן ראוי על התקשורת במיוחד שהדבר מגיע לאינטרסים העסקיים של בעלי השליטה בכלי התקשורת. יש לחשוף את מה שקרה בפרשת שלדון אדלסון וערוץ 10". ח"כ עופר שלח (יש עתיד) אמר כי "ההשפעה של כלי התקשורת האלקטרונית רבה משל העיתונות".

ח"כ מרב מיכאלי (עבודה) קבלה כי "בחוק לא כתוב כל כמה זמן ניתן לשנות את רשימת התשתיות החיוניות שעליהן יחול החוק.  יש לקבוע מנגנון כזה שבאמצעותו ניתן יהיה לעדכן את הרשימה". עוד טענה מיכאלי כי "החוק לא מתייחס לחידוש הקצאת זכויות ולא רק במתן זכויות בפעם הראשונה".