המלחמה בחוק הריכוזיות מרימה שוב את הראש

הפרק השלישי של חוק הריכוזיות יהיה מתוח ועמוס לחצים לוביסטיים - יותר מכל קודמיו

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מירב ארלוזורוב

הפרק השלישי והאחרון של חוק הריכוזיות עומד להגיע השבוע לדיונים בכנסת. להבדיל משני הפרקים הקודמים - ההפרדה הפיננסית־ריאלית ופירוק הפירמידות - הפרק האחרון נראה כמעורר פיהוק קל. הוא דן בתהליכי קבלת ההחלטות בממשלה, או בחובה של הממשלה לשקול שיקולים של תחרותיות וריכוזיות בכל מכרז שהיא עורכת, בין אם מדובר בהפרטה של חברה או במתן זיכיון או רישיון לנכס ציבורי.

כבר בעת הדיונים של ועדת הריכוזיות הפרק הזה עבר כפרק המשעמם והפחות חשוב מכולם. אז לכל המשועממים כדאי להתחיל להתעורר: הסימנים בכנסת מעידים כי המלחמה על הפרק השלישי עומדת להיות הרוגשת, המתוחה ועמוסת הלחצים הלוביסטיים ביותר מכל פרקי החוק. כבר עכשיו נשמע צחצוח החרבות של חברות הלובינג, ולא בכדי. זאת משום שהפרק השלישי, להבדיל משני הקודמים לו, נוגע כמעט לכל החברות הגדולות במשק, בכל הענפים ובכל התחומים. גם פוטנציאל הפגיעה שלו באותן חברות רבות כבד במיוחד. לא מדובר עוד בפירוק של ארבע־חמש פירמידות גדולות, אלא בשינוי יסודי של פוטנציאל הצמיחה העסקי של רבבות חברות ישראליות מובילות.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

ביהמ"ש ביטל צוואה של 50 מיליון דולר - וקבע כי החתימה בה מזויפת

עוזי דיין מצטרף ללפיד: "היורדים לגרמניה מאוסים עלי; זו בגידה"

דיון של ועדת הכספים בחוק הריכוזיות, יוני 2013צילום: מיכל פתאל

הסיבה לכך היא שהפרק הזה יכול, באופן פוטנציאלי, לנעול את שערי הממשלה - כלקוחה וכמי שמקצה נכסים ציבוריים - בפני החברות במשק. נזכיר שנעילת דלתה של הממשלה בפני החברות במשק אינה עניין של מה בכך. לא רק שהממשלה היא לקוחה ענקית בחלק ניכר מהענפים במשק - כל קבלני הביצוע הגדולים נסמכים על מכרזי תשתיות שמוציאה המדינה. גם מבחינתן של חברות הסלולר, הדלק, והתחבורה הממשלה היא לקוח חשוב, שלא לומר קריטי.

רק שתפקידה של הממשלה כלקוחה הוא החלק הפחות משמעותי. עיקר עוצמתה של הממשלה טמון בכך שהיא מקצה את הזכות להשתמש במשאבים ציבוריים. עד כמה מדובר בהקצאה קריטית תלמד רשימת החברות הגדולות במשק הישראלי כיום. כמעט כולן, ללא יוצא מן הכלל, בנו את כוחן על קניית משאבים ציבוריים מידי הממשלה. דוגמאות בולטות הן קונצרן אי.די.בי ‏(זיכיון הסלולר של סלקום‏), קבוצת דלק ‏(זיכיונות חיפושי הגז, זיכיונות התפלת מים‏) והחברה לישראל ‏(צים, בתי הזיקוק, כיל, תחנות כוח‏). כל החברות הללו לא יוכלו עוד להמשיך לגדול על סמך רכישה של חברות או של רישיונות שהן יקבלו מידי המדינה. החוק החדש יחסום אותן ויגביל את המשך הצמיחה שלהן.

החברה לישראל כבר חוותה זאת על בשרה, כאשר המדינה אסרה עליה להשתתף במכרז על הפרטת נמל אילת. המדינה התעקשה על האיסור אף שהמחיר שלו היה פגיעה בהליכי המכרז. המכרז נותר עם מתמודד יחיד, ונמל אילת נמכר בסופו של דבר במחיר נמוך בשל היעדר מתמודדים. במקרה זה המדינה בחרה להפסיד מהעסקה המיידית מתוך הערכה כי התרומה שתנבע מכך להגדלת התחרות ולהקטנת הריכוזיות במשק - משום שהרוכש אינו חברה גדולה - תעלה בטווח הארוך על הנזק המיידי. אפשר להבין כי לא מדובר בבחירה פשוטה מצדה של המדינה, ולכן אפשר להתחיל להבין עד כמה התהליכים שמתווה הפרק השלישי בחוק הריכוזיות עשויים להיות הרי גורל.

ההגדרה המעומעמת בחוק דורשת מהמדינה לשקול שיקולי תחרותיות וריכוזיות בכל התקשרות. בהגדרת הריכוזיות נכלל כל גוף שהוגדר כתאגיד מהותי ‏(מכירות של יותר מ–6 מיליארד שקל בשנה, ונכסים פיננסיים של יותר מ–40 מיליארד לגוף פיננסי‏), שהוא מונופול, שהוא מחזיק ביותר מ–50% מענף תשתית מסוים או שיש בבעלותו עיתון ‏(מדוע רק עיתון ולא כל גוף תקשורת? למחוקקים הפתרונים‏). רשימת הענפים המוגדרים כענפים חיוניים כוללת את מרבית ענפי התשתית במשק. כל מי שעוסק בתקשורת, תחבורה, תעופה, אנרגיה, מים, מחצבים, ביוב וגם פיננסים נמצא על הכוונת של החוק ושל הממשלה.

ההגדרות בהצעת החוק הן מעומעמות, ולכן לא לגמרי ברור כיצד ייבחנו שיקולי התחרותיות/ריכוזיות. כל מקרה יישקל לגופו, ולצורך העניין אף יוקם רגולטור חדש בישראל - הממונה על הריכוזיות - שייעץ לממשלה. החובה היא לשקול שיקולי ריכוזיות/תחרותיות, אין חובה לקבל. כך, במדינה חוששים שאם ייאסר על גופים גדולים מדי להשתתף במכרזים, פשוט לא ייוותרו מתמודדים. לכן ייתכן שגופים גדולים לא ייפסלו מראש, אלא רק יספגו ניקוד חסר במכרז - דבר שכנראה ייאלץ אותם להיות יותר תחרותיים בהצעות שלהם כדי להתגבר על הניקוד החסר.

ההגדרות הרחבות, לכן, מעוררות חשש כבד בקרב חברות רבות - שיכון ובינוי, שהיא קבלן גדול וגם קשורה לקבוצת אריסון; דניה סיבוס, עוד קבלן גדול שקשור לקבוצת אפריקה־ישראל; כל קבוצת תשובה; חברות הדלק שחוששות שלא יינתן להן להקים תחנות דלק חדשות; כל חברות התקשורת שחוששות שהמדינה תחסום אותן ממכרזיה; ועוד. חששות כבדים עולים גם בקרב המונופולים הממשלתיים הגדולים - מקורות, חברת החשמל, חברות הנמלים. הצעת החוק בפועל חוסמת את החברות הממשלתיות הגדולות מלהרחיב את הפעילות שלהן. חסל סדר כניסתה של מקורות לתחום ההתפלה. ייתכן שחסל סדר המאבק של הנמלים לקבל לידיהם את הרציף החדש ולמנוע את העברתו לידי חברה פרטית מתחרה.

רשימת הנפגעים הפוטנציאליים מהחוק, בשוק הפרטי והממשלתי, ארוכה כאורך הצעת החוק - ומסבירה את התזזית הלוביסטית שאוחזת בימים אלה בכנסת. להרבה מאוד חברות יש הרבה מאוד מה להפסיד מהצעת החוק, ולכן חשוב שהציבור יפסיק להשתעמם ויתחיל לעמוד על המשמר.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker