האם לחצו על פוליטיקאים בנושא חוק הריכוזיות?

הלחצים שמופעלים בנוגע לחוק הריכוזיות יכולים להסביר את שינויי עמדות הח"כים

איתן אבריאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים175

'פתגם עתיק', כמו שאומרים לפעמים, קובע ש'אדם שאינו לחיץ - לא לוחצים עליו'. זה לא המצב של נציגי הקואליציה בוועדת הכספים, שדנה השבוע בחוק הריכוזיות, וצפויה לקיים היום את ההצבעה המכריעה על החוק - זו שתקבע אם הריכוזיות תפורק, או דווקא תתחזק.

איך אנחנו יודעים את זה? כי זה מה שחברי הוועדה אמרו ועשו. ביום ראשון השבוע, מיד עם פתיחת הדיונים אמר לא אחר מאשר יו"ר הוועדה, ח"כ ניסן סלומינסקי ‏(הבית היהודי‏), את המשפט המדהים הבא: "יש לחצים לא פשוטים , ישירים ועקיפים, לכך שחוק הריכוזיות לא יעבור. יש הרבה גופים במשק ואולי גם בממשלה שיהיה להם נוח מאוד שהחוק הזה לא יעבור".

לעומתו, ח"כים אחרים לא אמרו דברים על לחצים, אבל מעשיהם מדברים חזק מאלף מלים. ביום חמישי שעבר הוביל שלח מתווה אחד לחוק הריכוזיות ולהפרדה בין נכסים ריאליים לפיננסיים, אך ביום ראשון הוא הביא הצעה חדשה ושונה - כזו שלדעת פרופ' אבי בן בסט ולדעת הממונה לשעבר על ההגבלים העסקיים, דרור שטרום, "מרוקנת את חוק הריכוזיות מתוכן". לכולם היה ברור: מישהו דיבר בסוף השבוע עם הח"כים, לחץ עליהם, וגרם להפוך את עמדותיהם.

עומדים בלחץ של עיתונאים

מי בדיוק לוחץ על חברי הכנסת? מי הדמויות שמדברות עם המחוקקים וגורמות להם לשנות את עמדותיהם או לחשוש מתמיכה בעמדות הקיימות? כשפנו כתבי TheMarker לח"כים וניסו לברר את השאלה, התגלה שהם יודעים לפעמים לעמוד בלחץ, לפחות בלחץ מתון של עיתונאים. הם סירבו לענות, והתחמקו מכל ניסיון להתייחס לשאלה: "מי לוחץ עליך?"

לחצים של טייקונים ובעלי הון על חברי כנסת, במיוחד כשעל המאזניים נמצאים חוקים שמשנים את כללי המשחק, אינם דבר חדש. המקרה הידוע של השנים האחרונות היה זה של שר האוצר, יובל שטייניץ, בעת דיוני ועדת ששינסקי למיסוי תגליות הגז והנפט. וזה מה שאמר שטייניץ: "זו היתה ממש מלחמה לחיים ולמוות. יועצים באוצר הזהירו אותי שההתעקשות מול המשקיעים עשויה לעלות לי בתפקיד. חודש אחרי שהקמתי את ועדת ששינסקי נפגש איתי יועץ אסטרטגי בכיר מאוד שלא אנקוב בשמו ואמר לי, 'שמע, באתי להציל אותך. כדאי שתמהר להגיע לפשרה, אחרת תתרסק'.

"יפעילו נגדך ועדות חקירה, יחפשו דברים אפלים מעברך, יבדקו אם עישנת חשיש פעם, בגדת באשתך או אולי הרחבת מרפסת בלי רישיון. אם לא ימצאו אצלך משהו, יחפשו במשפחה המורחבת. וזה יהיה סוף הקריירה שלך כשר אוצר. אז לפני שאתה מפסיד את המשרד והולך הביתה, תעשה לעצמך טובה ותרד מוועדת ששינסקי".

כתבות נוספות באתר TheMarker:

"מדד ההומלסים": 189 אלף משפחות בישראל גרות בדיור ארעי

הבנק הפדרלי צפוי לאותת כי יתחיל בקרוב לצמצם התמריצים

אלא שגם שטייניץ, מתברר, לא שש לספר לציבור מי לחץ עליו. במדינה ריבונית מתוקנת, איום כזה על שר אוצר מכהן היה צריך להסתיים בנסיעה לתחנת המשטרה הקרובה והגשת תלונה בגין סחיטה באיומים. שטייניץ לא עשה דבר: הוא לא התלונן, והוא לא זיהה את הדמות שלחצה עליו או את הזהות של שולחיו. אפשר לנחש שליובל שטייניץ היה השבוע רגע קטן של נחת. הפעם הוא יושב בלשכתו כשר לעניינים אסטרטגיים, לא חשוב כרגע מה משמעות התפקיד, ואילו יאיר לפיד וחברי הכנסת של הקואליציה שלו הם אלו שסופגים את ה'לחצים'.

חברות של בנק וסופרמרקט

מכיוון שאף פוליטיקאי לא מוכן לחשוף מי לוחץ עליו, הדבר היחיד שנותר לעשות הוא לנסות ולזהות מי יהיו הנהנים במקרה שגרסת החוק אותה הציעו הח"כים, בהמשך ללחצים, היא זו שתתקבל. אז כך: לפי המתווה החדש של הקואליציה, בעלי המניות של בנקים, חברות ביטוח ומוסדות פיננסים יורשו להחזיק בשליטה בעסקים ריאליים, כל עוד אלה אינם עסקים ריאליים "משמעותיים". אבל מהו עסק "משמעותי"? המספרים עושים את כל ההבדל.

לפי ההצעה של הח"כים שמתלוננים על לחצים, כל חברה שהיקף המכירות שלה נמוך מ-6 מיליארד שקל בשנה היא עסק "לא משמעותי" - ובעל המניות של מוסד פיננסי יכול להחזיק בו במקביל להחזקה במוסד הפיננסי. במלים פשוטות יותר, הבעלים של אחד מ-12 המוסדות הפיננסיים המובילים בישראל, ששולטים על 80% מהנכסים הפיננסיים של הציבור, יוכלו להחזיק גם בכל חברה במשק עם מכירות של עד 6 מיליארד שקל.

המשמעות של צעד כזה תאפשר לבעלי השליטה במוסדות הפיננסים הגדולים במשק לרכוש כמעט 90% מהחברות במשק, במקום להקטין את הריכוזיות במשק. כך, לא רק שהריכוזיות אינה מפורקת - היא אפילו צפויה לעלות.

ולמי חוק כזה יהיה נוח? הנה שניים, לדוגמה: מניסוח כזה ייהנו בינו צדיק, שלא יצטרך להיפרד מהבנק הבינלאומי או מפז במידה שימכור את בית הזיקוק; ושרי אריסון, בעלת השליטה בבנק הפועלים שלא תצטרך למכור את שיכון ובינוי. באופן כללי, ייהנו מחוק כזה כל הבעלים של חברות פיננסיות בהווה ובעתיד, שיוכלו מעתה לקנות עסקים ריאליים כל עוד הם לא אחד מעשר העסקים הגדולים בישראל עם מכירות שנתיות בהיקף של 6 מיליארד שקל.

על פי החוק, חיים סבן יוכל לשלוט גם באורנג' ‏(שלה מכירות נמוכות מ-6 מיליארד שקל בשנה‏) וגם בבנק משמעותי. גם חברות המזון ויבואני רכב ייהנו ממצב דומה. ניתן רק לדמיין מה חוק כזה יעולל לגולן טלקום, לרמי לוי או ליבואני הרכב הפרטיים של המחר. וכתוצאה מכך, מה החוק יעולל לתחרות במשק וליוקר המחיה.

זה חוק שטוב לבעלים ולמנהלים של בנקים וחברות ביטוח, וזה חוק מעולה לכל מי שמתפרנס ממודל הריכוזיות הנוכחי: שילוב של עסקים ריאליים עם גופים שמנהלים כספים של הציבור.

אלה בדיוק חברי מועדון האלפיון הישראלי, אותם אלף איש השולטים ומנהלים את הבנקים, את חברות הביטוח, את החברות הגדולות, יחד עם עורכי הדין, רואי החשבון ושאר היועצים שלהם. על פי ההיגיון המשטרתי של "חפש מי המרוויח" מהפשע - הם אלה שלוחצים על חברי הכנסת. אבל מדוע הם נלחצים? מדוע מתקפלים ח"כים בפני אנשי עסקים והנציגים שלהם, ודווקא בתקופה שבה מנהיגי המפלגות שלהם מצהירים שיפרקו את הריכוזיות ולא יתקפלו בפני טייקונים?

הנה למשל ההסבר של יאיר לפיד בנאום בחירות לפני קהל: "בנק וסופרמרקט ביחד זה לא פייר. למה זה לא פייר? כי אם הסופרמרקט רוצה הלוואה והבנק נותן לו בקלות ובתנאים נוחים, והמכולת שליד שגם ככה נאבקת על קיומה תקבל הלוואה הרבה פחות נוחה. למה זה לא פייר? כי הבנק בעצם מלווה לעצמו. המדינה בצדק אומרת שזה לא בסדר וצריך לפרק את המבנים האלה. אי אפשר לתת לחברות פיננסיות לשלוט גם בחברות אמיתיות כמו סופר או חברת רכב. צריך לפרק אותן".

בנוסף ללחצים בדיוני ועדת הריכוזיות, יש גם הפחדות - אבל שם לפחות קל לזהות את החשודים: אנשי הפיקוח על הבנקים, המועצה הלאומית לכלכלה והפיקוח על שוק ההון - כולם מזהירים את הח"כים מפני מצב שבו לא יהיו קונים לנכסים שהטייקונים יחויבו למכור.

אלא שגם זו הפחדת שווא. גם בימי ועדת בכר הושמעו אותן הפחדות, אך הנכסים נמכרו בקלות ובמחירים גבוהים - תוך יצירת קבוצות חדשות ומגוון שחקנים שמתחרים אלה באלה. אפילו אם חלק מהנכסים לא יירכש על ידי "משפחות" חדשות, החברות יוכלו להימכר בבורסה ולהתנהל בשליטה מבוזרת - בדיוק כמו בנק לאומי, טבע ונייס.

משכנע? ההצעה של שלח וסלומינסקי תאפשר בדיוק את המציאות של "בנק וסופרמרקט" או "בנק וחברת רכב". לפיד גם דיבר על פוליטיקה חדש, אבל כיום ברור שבעלי ההון ממשיכים להפעיל את לחציהם במסדרונות הכנסת בדיוק כמו בעבר, ושערך הכסף והג'ובים שהם יודעים לסדר גדול מערך ההתחייבות שנתנו לציבור.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker