מדריך הריכוזיות לחברי הכנסת החדשים - ריכוזיות המשק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מדריך הריכוזיות לחברי הכנסת החדשים

הח"כים חייבים לנצל את שעת הכושר הציבורית ולמנוע מישראל להפוך לאוליגרכיה

81תגובות

שלוש שעות לתוך הדיון, הממונה על שוק ההון באוצר, עודד שריג, התחיל לאבד את סבלנותו.

מולו ישבו אתמול בוועדת הכספים של הכנסת חמישה חברי כנסת ממוקדים, נחושים ואסרטיביים - ולא הפסיקו לתקוף ולעקוץ אותו, את הרגולציה ואת ההצעות שהביאה הממשלה לדיון בנושא הריכוזיות במשק. בצר לו, הוא פלט לפתע: "החוק הזה הולך לשנות את פני הכלכלה הישראלית לטווח הארוך ביותר. לכן אני מבקש שנשקול כל סעיף כאן בכובד ראש".

אמיל סלמן

כתבות נוספות ב-TheMarker

הקשר הישראלי: נשיא פרו לשעבר חשוד בהלבנת כספים דרך ישראלי המקושר לאמפל

חוק ההוצאה לפועל הוחמר - ומספר מוגבלי האשראי בבנקים זינק פי 2.5 מאז 2009

לחברי הכנסת שמולו ולרוב הנוכחים בוועדה ההצהרה המדהימה הזאת עברה ליד האוזן. זה הרי ברור, זה טריוויאלי לדידם, ספר לנו משהו חדש שאנחנו לא יודעים.

לא פלא - כאשר הוקמה ועדת הריכוזיות לפני כשלוש שנים הם היו במקום אחר: בטלוויזיה, בספורט, באקדמיה, בצבא. הם שמעו אולי במעומעם על "ריכוזיות", אבל גילו בה עניין אפסי, כמו רוב הרגולטורים והציבור.

מה שלא יודעים חברי הכנסת החדשים הוא שרק לפני שנתיים שריג עצמו, כמו מחצית מחברי ועדת הריכוזיות, לא היה משוכנע שיש בעיית ריכוזיות חמורה במשק, שפירמידות הן סכנה למשקיעים ולדמוקרטיה, שצריך לקחת מהטייקונים את המוסדות הפיננסיים שבהם הם שולטים או שזה בכלל נושא חשוב שצריך לטפל בו.

מיכל פתאל

אם חברת הכנסת זהבה גלאון תצליח לשכנע את בג"ץ להורות למדינה לחשוף את הפרוטוקולים של ועדת הריכוזיות - יגלו חברי הכנסת, כמו מאות אלפי ישראלים שהחלו בשנה האחרונה לגלות עניין במבנה המשק - כי בשנה הראשונה לישיבות הוועדה טענו רוב האנשים שהיו חברים בה, או שהופיעו בפניה, שאין בכלל נושא לבדיקה. או כפי שהפליאו להסביר זאת בעיתון גדול שרוב חברי הכנסת קוראים: "ועדת הריכוזיות היא ועדה לחקר חייזרים" - כלומר ועדה לטיפול בנושא שלא קיים.

גם הממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה, הפתיע אתמול בדיון בוועדה כאשר חזר ואמר שבעיית הפירמידות והריכוזיות אינה רק המינופים, התספורות ועסקות בעלי העניין - אלא בעיה של השפעה פוליטית. הוא אף לא היסס והזכיר בדיון בוועדת הכספים אתמול בגילוי לב נדיר את מה שכינה בעיית "הדלתות המסתובבות" - מעבר של רגולטורים לעבודה אצל הטייקונים.

רק לפני שנתיים־שלוש טענו רוב הרגולטורים, אלה שישבו בוועדה ואלה שלא, שאין בעיה כזאת - ואם קיימת בעיה כזאת היא אינה קשורה בריכוזיות. גילה קשר אתמול ישירות בין בעיית "הדלת המסתובבת" לריכוזיות הרב־ענפית: קיומם של טייקונים ששולטים בשורת ענפי משק ולכן מרכזים בידיהם מנופי כוח עצומים על כל המדינה - ג'ובים בכירים, תקציבים, חוזים והשפעה עצומה על העיתונות והפוליטיקאים.

יו"ר ועדת הכספים, ניסן סלומינסקי, לקח את הדברים צעד קדימה, וכאשר עלה נושא המינוף של הטייקונים בהלוואות בנקאיות שאל את המפקח על הבנקים דודו זקן: "נניח שמנהל הבנק הוא חבר שלי - למה שלא ייתן לי אשראי". לפני שנתיים אמירה כזאת היתה נתפשת פופוליסטית הזויה ומשונה - אבל החשיפות העיתונאיות האחרונות הפכו את השאלה הזאת ללגיטימית לחלוטין.

אמיל סלמן

הח"כים שהתניעו 
את המהלך

המהפך הדרמטי ביחס של הרגולטורים, אנשי האקדמיה וכל מקבלי ההחלטות בישראל לבעיית הריכוזיות - מאדישות, זלזול או הכחשה עד לרגע דרמטי זה בוועדת הכספים השבוע, שבו הם רואים במסקנות הוועדה רפורמה דרמטית שתשנה את פני המשק - הוא הבסיס שממנו צריכים חברי הכנסת לצאת לדיון בבעיה.

חוסר העניין, חוסר הידע, חוסר התודעה ובעיקר חוסר הנכונות של כל מקבלי ההחלטות בישראל ללמוד את הנושא ולטפל בו עד לפני שנתיים־שלוש נבעו בדיוק מהריכוזיות עצמה: מי שנגע בה או הזכיר את קיומה - הסתכן מיד בהפיכה לפרסונה נון־גרטה או אויב שיש לחסלו - אצל הטייקונים ואצל כל המוסדות והארגונים שבהם שלטו במישרין או בעקיפין: רגולציה, עיתונות ואקדמיה.

בדיון בוועדת הכספים אתמול היו פעילים גם ח"כים ותיקים ומעודכנים בתחום כמו גילה גמליאל ויצחק כהן - אך מי שלא נכחה במקום היא חברת הכנסת לשעבר עינת וילף, שהיתה הראשונה שהרימה את הכפפה, הבינה את הבעיה, גילתה אומץ, רתמה חברי כנסת והגישה את הצעת החוק הפרטית שאילצה את הממשלה לקדם את הוועדה בנושא. אם וילף היתה אתמול בוועדה היא יכלה לספר לחברי הכנסת החדשים על המכה שחטפה מיד, בכל הכוח האפשרי, מהעיתונות שהכחישה את בעיית הריכוזיות.

לחברי הכנסת החדשים, מירב מיכאלי, מיקי רוזנטל, עפר שלח, אראל מרגלית ואלעזר שטרן, כבר אין את הבעיה הזאת: קריסת הטייקונים והמהפכה התודעתית שעבר הציבור שברו את חומת הפחד והשתיקה סביב נושא הריכוזיות. הם לא היו צריכים אתמול ושלשום להביט בבהלה סביב החדר ולנסות לזהות מיהו הלוביסט היושב בחדר ומסמס ללקוחותיו הטייקונים מי מהם "לא מתנהג יפה", וצריך יהיה להסביר לו את עובדות החיים. חומת הפחד נופלת. חופש הביטוי מתחיל לחזור.

אבל אם חברי הכנסת רוצים להיות בטוחים שהחומה הזאת לא תיבנה מחדש, שלא יהיו יותר בישראל אנשים, בנקים, קונצרנים, טייקונים שאסור לדבר עליהם, אסור לבקר אותם - הם חייבים לנצל את שעת הכושר הציבורית כדי לוודא שהתהליך המהיר שהתרחש כאן בשבע השנים האחרונות, של הפיכת המשק הישראלי לאוליגרכיה של טייקונים ששולטים בפוליטיקאים, ברגולטורים ובעיתונות - ייעצר סופית, יתהפך, והמדינה תחזור לידי אזרחיה.

נוכח־נפקד נוסף, פרט לווילף, בדיון בוועדת הכספים של הכנסת - שאלמלא נחישותו לא היה מתקיים הדיון הזה - הוא השר לשעבר משה כחלון. אלמלא פירק שר התקשורת לשעבר את קרטל הסלולר, היו ממשיכות הפירמידות לחלוב מהציבור הישראלי עוד מיליארדי שקלים מדי שנה בתעריפים מנופחים, שהיו מאפשרים להם להמשיך לשרת את המינופים הפראיים שלקחו.

וזאת נקודה חשובה: קריסת הפירמידות לא נובעת רק מהכישלונות העסקיים ותאוות המינוף והכוח שלהם, אלא גם מניצני תחרות ורגולציה אפקטיווית בכמה מענפי המשק בישראל. אבל אנחנו רק בתחילת התהליך וצריך לוודא שהוא לא נעצר. רק פירוק הריכוזיות וכוחו הפוליטי של המועדון שלה יאפשרו לנפתלי בנט, שר הכלכלה, לממש את הכרזותיו על הגברת התחרות במשק. בנט כנראה עדיין לא הבין את זה - ודווקא הבית היהודי היא המפלגה היחידה שלא פעלה בינתיים בוועדה להחמיר את מסקנותיה.

אם לא תהיה בימים הקרובים נחישות הן של האופוזיציה והן של הקואליציה לפרק את הפירמידות, להרחיק את הטייקונים מכספי הפנסיה, להכניס תחרות בבנקאות ולשבור את כל המונופולים - יחזרו כל כלבי השמירה של הדמוקרטיה והשוק החופשי לעמדה העלובה שבה היו בין 2006 ל–2011 - הכלכלבים המלחכים את נעליו של הטייקון ועוזריו תוך שהם ממציאים תיאוריות מדוע אין בכלל בעיה והכל על הכיפאק.

המינוף אינו 
כורח המציאות

אמיל סלמן

חברי הכנסת החדשים צריכים ללמוד לקח נוסף מהמהפך של שלוש השנים האחרונות: לשבור מבנים קיימים, עמדות כוח קיימות, תפיסות וארגונים - זה כמעט בלתי אפשרי. ברוב המקרים התהלוכה תדרוס את מי שיצעק שהמלך הוא עירום. לכן הם גם לא צריכים להיבהל יתר על המידה מהאזהרות על כך שפירוק הפירמידות וסילוק הטייקונים הממונפים מהמוסדות הפיננסים יטלטל את שוק ההון ויגרום נזקים כבדים למשקיעים.

מאחורי הטענות שפירוק הפירמידות מסוכן ולכן צריך לעשות אותו לאורך הרבה שנים ובצורה חלקית, עומדת הנחה בסיסית שגויה, והיא שהחברות הישראליות הגדולות צריכות להיות בשליטה של טייקונים.

שורה של רגולטורים מכובדים הסבירו אתמול לחברי הכנסת החדשים שחייבים לאפשר שכבה שלישית לפירמידה, באמצעות חברה שמגייסת אג"חים מהציבור, בטענה שאם לא נעשה זאת "לא יהיה מי שיקנה את החברות שימכרו הפירמידות".

אז ראשית כדאי להזכיר את מה שמובן מאליו לכאורה אבל תמיד נשכח בדיונים כלכליים: הכסף, החברות, הנכסים - הכל שייך לציבור ולא לטייקונים. מתוך 2.7 טריליון השקלים של כלל הנכסים הפיננסיים של הציבור - מהם כטריליון שקלים שבשליטת הטייקונים הגדולים - פחות מ–3% הוא של הטייקונים. שאר ה–97% הוא כסף ציבורי.

מיכל פתאל

השיטה שפיתחו הטייקונים הישראלים באמצעות פירמידות, מינוף ומוסדות פיננסיים לשלוט בנתח אדיר מהכלכלה הישראלית היא זאת שצריך לחסל סופית. עכשיו, כאשר מתחילים לפרק את המודל הריכוזי - אסור לייצר מוטציה ממונפת חדשה שתשתלט מחדש על החברות הנמכרות באמצעות מינוף.

מתן אפשרות לקומה נוספת בפירמידה, רק בתנאי שתהיה חברת אג"חים, תאפשר לטייקונים לשמר את הפירמידות שלהם באמצעות הפיכת חברות ציבוריות רגילות שמניותיהן בשוק לחברות אג"חים - תוך שימור המינוף, השליטה, הכוח וכל שאר החוליים של הפירמידה והריכוזיות.

המינוף אינו כורח המציאות. הוא נוצר כתוצאה מהתאווה של הטייקונים הישראלים לשליטה וכוח. המינוף נולד כתוצאה מהרצון שלהם לא להנפיק מניות המדללות אותם - אלא רק חוב שמשאיר בידיהם שליטה.

לא מפחדים מהפרופסורים

מוטי מילרוד

בלהט הדיון, כאשר חברי הכנסת מיכאלי ורוזנטל דרשו מהמפקח על שוק ההון והמפקח על הבנקים להסביר מדוע לא יוגבל המינוף של פירמידות, התריס בחזרה שריג: "אולי נחיל עליכם אותה תקנה - ונקבע שאתם לא יכולים לקחת משכנתא אלא לרכוש דירות רק במזומן".

שריג צודק שקביעת שיעור המינוף המותר מסובכת מאוד, כי הדבר תלוי מאוד בסוג הנכסים, הסיכון שבהם ואיכותם. אבל כל השוואה של פירמידות ממונפות במיליארדים לבין משכנתא כמובן משוללת יסוד.

שריג בוודאי זוכר שלאחר שהתפוצצה בועת הסאבפריים ופרץ המשבר הפיננסי העולמי, נזכרו לפתע הרגולטורים בהחלטה שהתקבלה ב–2004 להתיר לבנקי ההשקעות הגדולים להגדיל את המינוף שלהם, מתוך תפישה שהם, הבנקאים, תמיד יידעו הכי טוב לדאוג לאינטרסים של בעלי המניות.

כיום ברור לכולם שההנחה הזאת מופרכת, וכי הבנקים בארה"ב גדולים מדי מכדי ליפול, גדולים מדי מכדי שהפוליטיקאים יוכלו להתמודד אתם וכנראה שגם גדולים מדי מכדי שאפשר יהיה להגיש נגד ראשיהם כתבי אישום.

פירוק הריכוזיות במשק הישראלי הוא הזדמנות חד־פעמית לבזר את מבנה השליטה בכל החברות הישראליות במשק: לא עוד גרעיני שליטה ממונפים שמאפשרים לקומץ אנשים לשלוט ללא עוררין במאות מיליארדי שקלים ולקיים מועדון חברים סגור על חשבון הציבור.

אם חברי הכנסת ידחו את ההצעות לרכך את מסקנות ועדת הריכוזיות וידרשו להחמיר אותן, לקצר את פרקי הזמן הנדרשים, יתחיל במהירות תהליך של הקטנת המינוף וביזור השליטה בשוק ההון הישראלי, שבהמשך יאיץ את התחרות במשק. או כפי שהסביר זאת חבר הכנסת מרגלית שמבין משהו במימון; "אקוויטי, אקווייטי", הוא צעק אתמול בוועדה - והכוונה שלו היא שבמקום חובות ענקיים, יתממנו החברות בהנפקת הון מניות כפי שמקובל, למשל, בענף ההיי־טק.

כמובן שגם שוק הון עם שליטה מבוזרת אינו חסין משחיתות, משברים פיננסיים ומנהלים שעושקים את בעלי המניות - אבל ככל שהשוק ריכוזי פחות וממונף פחות - הוא תורם יותר לתחרות ומקטין את הסכנות לתהליך אוליגרכי של השתלטות מועדוני הכסף על המדינה.

ומלה לסיום על חברי הכנסת: התחביב המקובל הוא לחבוט בהם, להלעיג אותם או לטעון שהם פופוליסטים ולא מבינים את החומר. בדיון בוועדת הכספים של הכנסת ניכר אתמול שכמה מהם, דווקא החדשים, עשו שיעורי בית וידעו במה מדובר, על אף שהנושא מורכב. הם לא חששו להתווכח עם הפרופסורים למימון ולהגבלים עסקיים והגיעו עם רעיונות מחוץ לקופסה להחמרת מסקנות הוועדה.

ומה שהכי חשוב: את הרעיונות האלה שהביאו הח"כים - כמו גם הידע שלהם בנושא - הם לא קיבלו מלוביסט, טייקון או קבוצת אינטרסים, אלא מלימוד עצמי ומאנשי מקצוע שרוצים לראות מדינה טובה יותר, צודקת יותר, חופשית יותר.

וזה אולי ביטוי חשוב למהפכה התודעתית שעובר השיח הציבורי בישראל בימים אלה: לציבור הרחב, הדומם, הלא מאורגן, שניזון ברובו מעיתונות ששייכת לטייקונים, וסובל מאסימטריה מבנית של המידע והכוח מול קבוצות אינטרסים חזקות - יש לפתע גם נציגות בכנסת. בואו נוודא שזהו אינו אירוע חד־פעמי אלא תחילתו של מהלך - כי אחרי הטייקונים יש שורה ארוכה של קבוצות לחץ חזקות במשק שצריך לטפל בהן.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#