עמדת מיעוט: גוף עם נכסים של 3 מיליארד שקל לא יחזיק בגוף פיננסי

בעמדת המיעוט שצירף לדו"ח ועדת הריכוזיות, המליץ ראש אגף התקציבים, גל הרשקוביץ, לאסור כליל עסקות בעלי עניין ופירמידות עם יותר משתי קומות ■ לטענתו, מגבלות האשראי שהטיל הדו"ח על המוסדיים קלות מדי ואינן מקטינות את הריכוזיות הקיימת

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מירב ארלוזורוב

>> ראש אגף התקציבים במשרד האוצר, גל הרשקוביץ, סבור כי המלצות ועדת הריכוזיות בסעיפים רבים הן רכות מדי. הרשקוביץ, חבר בכיר בוועדת הריכוזיות, צירף את עמדת המיעוט שלו לדו"ח הוועדה. עמדתו כוללת המלצה לאסור כליל על עסקות בעלי עניין בחברות ציבוריות, להפחית את רף הפעילות שממנו אסור להחזיק גוף פיננסי מ-7.5 ל-3 מיליארד שקל, לאסור על פירמידות עם יותר משתי קומות, וכן להחריף במידה ניכרת את ההגבלות על האשראי שיכולים להעמיד הגופים המוסדיים.

להרשקוביץ היו הסתייגויות עקרוניות מהמלצות הוועדה, גם בפרק של ההפרדה הפיננסית-ריאלית וגם בפרק של פירוק הפירמידות. בנוגע לפיננסי-ריאלי, הרשקוביץ טען כי ההחלטה שרק מי שמוכר במחזור גדול מ-7.5 מיליארד שקל לא יוכל להחזיק גוף פיננסי, היא בלתי סבירה. לדבריו, במשק הישראלי כמעט ואין גופים גדולים מ-3 מיליארד שקל, ולכן גם גוף עם מכירות של 3 מיליארד שקל צריך להיחשב לגדול מספיק כדי שיאסר עליו להחזיק בגוף פיננסי כלשהו. לו היתה מתקבלת דעת המיעוט של הרשקוביץ, הרי שכל הבנקים בישראל - לרבות בנק הפועלים, בנק המזרחי וכנראה גם בנק דיסקונט - היו צריכים לעבור בעלות.

בנוסף, הרשקוביץ טען כי גוף שהוא בעל דומיננטיות ענפית גדולה - מחזיק ביותר מ-30% מהענף שבו הוא פועל - אסור יהיה עליו להחזיק בגוף פיננסי, כדי שהנגישות הגבוהה יותר שלו לאשראי לא תשמש אותו לשם חסימת תחרות נוספת בענף.

הרשקוביץ גרס גם כי יש להטיל מגבלות מיוחדות על גופים מוסדיים - גופים שכמעט ולא מושקע בהם הון בעלים, ושהם בעיקר מנהלים את כספם של אחרים, ולא את כספו של בעל השליטה - מאחר שפוטנציאל ניגוד העניינים בהם גדול במיוחד.

לפיכך, הרשקוביץ המליץ כי הגופים המוסדיים לא יוחזקו על ידי גופים ריאליים באף תנאי - הבעלים שלהם יחזיקו רק בהם. המלצה זו של הרשקוביץ, אם היתה מתקבלת, היתה משפיעה על הבעלות בפסגות, אפסילון, וכנראה גם על ביטוח ישיר וכמה בתי השקעות קטנים נוספים.

הרשקוביץ דחה בהמלצותיו את האיום כי אם יחייבו את בעלי הבנקים וחלק מחברות הביטוח למכור את השליטה "לא יהיה מי שיקנה, במיוחד בתקופת משבר כלכלי". לדבריו, טענות דומות התבררו כשגויות גם בוועדת ברודט וגם בוועדת בכר. בנוסף, מאחר שגרעיני השליטה בבנקים הם קטנים יחסית, ניתן למכור אותם בשוק - או למשקיעים אחרים - בתקופה של 4-5 שנים, ללא קושי רב מדי.

עסקות בעלי עניין - להכרעה משפטית

גם בפרק פירוק הפירמידות היו להרשקוביץ הסתייגויות מהותיות. בראשן, הרשקוביץ טען כי זה בלתי עקבי מצד הוועדה לקבוע שאסור להקים בישראל פירמידה של יותר משתי קומות, אבל להתיר לפירמידות הקיימות להישאר עם שלוש קומות. לדבריו, צריך היה לשטח את הפירמידות הקיימות לשתי קומות - וכדי להקל על תהליך המכירה, להתיר לחברות תקופת זמן של 4-5 שנים לעשות זאת.

הסתייגות מהותית נוספת נגעה לנושא שוועדת הריכוזיות כלל לא עסקה בו - עסקות בעלי עניין. הרשקוביץ טען כי חלק גדול מבעיית ניגודי העניינים בחברות הפירמידה ותיעול הנכסים לכיס בעל השליטה, נובע מעסקות בעלי העניין, והדרך לפתור זאת היא פשוט לאסור עסקות בעלי ענין. הוא המליץ כי חברה שתרצה מאוד לבצע עסקת בעלי עניין מסוימת, תוכל לפנות אל בית המשפט הכלכלי ולשכנע בנחיצות העסקה.

המגבלות על לווים גדולים אינן אפקטיביות

הסתייגות בולטת נוספת של הרשקוביץ בדו"ח ועדת הריכוזיות, נוגעת למגבלות האשראי על גופים מוסדיים שקבע המפקח על הביטוח עודד שריג.

שריג קבע ארבע מגבלות אשראי שנועדו להפחית את ריכוזיות האשראי בשוק ההון: השקעה של עד 5% מתיק הנכסים של כל קרן (הכוונה לקרן פנסיה, קופת גמל או פוליסת ביטוח חיים. מ.א.) בחברה בודדת (מנפיק בודד). השקעה של עד 10% מהתיק בקבוצת לווים (פירמידה). השקעה של עד 20% מהתיק בחמשת המנפיקים הגדולים ביותר, והשקעה של עד 40% מהתיק בחמשת קבוצות הלווים הגדולות ביותר. לצורך המגבלה נספרת ההשקעה במניות ובאיגרות החוב של חברה כאחת.

הרשקוביץ טוען בהסתייגות שלו כי מדובר במגבלות אשראי קלות מדי, ולא אפקטיביות. כך, נתוני המפקח על הביטוח לרבעון השלישי של 2010 לימדו כי רק קבוצת לווים בודדת קיבלה יותר מ-10% מההשקעה של הגופים המוסדיים בשוק ההון (מדובר בכל הגופים המוסדיים יחדיו, ייתכן שברמת הקרן הבודדת ישנן חריגות נוספות. מ.א).

באותה מידה, חמשת קבוצות הלווים הגדולות ריכזו 39.4% מסך ההשקעה של הגופים המוסדיים - בדיוק על סף המגבלה החדשה. משמע, מגבלות האשראי שקבע הפיקוח על הביטוח בסך הכל משמרות את הריכוזיות הקיימת בתיק האשראי, ואינן מקטינות אותה כמעט במאום.

בנוסף, בהשוואה למגבלות האשראי שקיימות בבנקים - מדובר במגבלות קלות בהרבה. בבנקים, מגבלת האשראי מוגדרת ביחס להון העצמי של הבנקים - עד 15% מהון הבנק ללווה בודד, עד 25% מהון הבנק לקבוצת לווים, וכל קבוצות הלווים שמקבלות אשראי של יותר מ-10% מהון הבנק לא יהוו יחדיו יותר מ-120% מהון הבנק.

בהנחה גסה כי היחס בין הון הבנק ובין תיק האשראי של הבנק עומד על 10%, הרי שבתרגום לגודלו של תיק האשראי של הבנקים, המגבלות של המפקח על הבנקים מתרגמות לכ-1.5% מהתיק, 2.5% מהתיק ו-12% מתיק האשראי בהתאמה. המשמעות היא שהמגבלות של המפקח על הבנקים מחמירות פי שלושה מאלו של המפקח על הביטוח - 12% מתיק האשראי של הבנק לקבוצות הלווים הגדולות, לעומת 40% מהתיק של קרן הפנסיה לחמש קבוצות הלווים הגדולות.

יש לציין כי ההסבר העיקרי להבדל ברמת המגבלות הוא ההסבר היציבותי: הסיכון של הבנקים הוא ביחס להון העצמי שלהם, ולכן די בפגיעה קטנה בהון העצמי כדי לסכן את קיום הבנק. בקרנות פנסיה, לעומת זאת, אין הון עצמי, והסיכון היציבותי הוא פחות בהרבה. בכל מקרה ההפסדים הם של החוסכים, ולא של החברה המנהלת. עם זאת, מבחינת שיקול ריכוזיות האשראי לא צריך להיות הבדל בין גופים מוסדיים ובנקים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker