ישראל במקום השני בעולם בשיעור החברות בבעלות משפחתית - ריכוזיות המשק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ישראל במקום השני בעולם בשיעור החברות בבעלות משפחתית

כך עולה ממחקר של פרופ' אנדרו אלול מאוניברסיטת אינדיאנה ■ במקום הראשון - תאילנד ■ מגמת הריכוזיות המשפחתית זלגה בעשור האחרון גם לאירופה, בה משפחות בעלות כח פיננסי צוברות עוצמה רבה עם רכישת חברות פרטיות

תגובות

ישראל מדורגת במקום השני בעולם בשיעור החברות בבעלות משפחתית - כך עולה ממחקר על ביטחון תעסוקתי בקרב פירמות משפחתיות, אותו הציג פרופ' אנדרו אלול מאוניברסיטת אינדיאנה, במסגרת כנס על ממשל תאגידי, פירמות משפחתיות וריכוזיות שנערך על ידי ביה"ס למנהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים.

אלול, המתמחה במימון, הציג השוואה כלל עולמית של מספר הפירמות המשפחתיות לעומת הפירמות הלא משפחתיות בעשרות מדינות בעולם - הן מדינות מפותחות והן מדינות מתפתחות.

ישראל בולטת במיוחד בטבלה הזאת, ולא לטובה. מספר החברות המשפחתיות הגדולות במשק הינו כפול ממספר החברות הגדולות הנמצאות בבעלות של מספר בעלי שליטה - 38 לעומת 19. מי ש'מצילה' את ישראל מזכייה בתואר המפוקפק היא תאילנד, בה פועלות 61 פירמות בבעלות משפחתית לעומת 19 בלבד בבעלות לא משפחתית.

ישראל מקדימה לא רק כלכלות מתפתחות כמו ברזיל, פרו, מקסיקו, ארגנטינה וקולומביה, הנחשבות ל'משפחתיות', אלא גם את דרום קוריאה, שכלכלתה ידועה במספר קטן של משפחות השולטות ב-4 הקונגלומרטים הגדולים - סמסונג, יונדאי, LG ו-SK . בריטניה וארה"ב בתחתית הרשימה עם שיעור של 17% ו-6% של חברות משפחתיות לעומת הלא משפחתיות.

אלול בדק אם פירמות משפחתיות מספקות רמת ביטחון תעסוקתי גבוהה יותר בתנאי משבר או האטה כלכלית. המחקר הקיף כ-4,000 פירמות משפחתיות ברחבי העולם המפרסמות את מצבת כח האדם שלהן ואת טבלאות השכר שלהן.

מתברר כי בתנאי משבר כלכלי או האטה במשק, הביטחון התעסוקתי בפירמות משפחתיות דווקא עולה, ואילו השכר יורד, בניגוד למגמה בשאר החברות. זאת משום שחברות בבעלות משפחתית מקנות חשיבות גבוהה לא רק לייצור רווחים אלא גם ליציבות, ולכן הן מבטיחות לעובדים ביטחון תעסוקתי, בתמורה לשכר נמוך יותר - בדומה למגזר הציבורי.

כך, בתנאי משבר, חברות פרטיות רגילות לא מהססות לפטר עובדים, אך השכר של העובדים שנותרו נשאר לרוב יציב, ואילו חברות בבעלות משפחתית נוטות שלא לפטר עובדים, בין אם הן כבולות בהסכמים קיבוציים או בשל הצורך שלהן לשמר מוניטין ויציבות. לכן הן מעדיפות לקצץ בשכר במקום במשרות.

הריכוזיות זולגת לאירופה

משק הנוטה לריכוזיות משפחתית אינו נחלתן הבלעדית של ישראל, תאילנד וכלכלות דרום אמריקה, אלא גם, באופן מפתיע, של כלכלות אירופה. כך עולה ממחקרו של ג'וליאן פרנקס, פרופ' למימון בלונדון סקול אוף אקונומיקס.

פרנקס חקר את מחזור החיים של חברות בבעלות משפחתית ב-27 מדינות אירופה, והתמקד בארבע הכלכלות הגדולות ביבשת - גרמניה, בריטניה, צרפת ואיטליה. הוא סקר את 1,000 החברות הגדולות בכל אחת מהמדינות בין השנים 1996 ל-2006 ובחן את השינויים בבעלות שלהן בתקופה זו.

"ההשערה המרכזית היא שככל שהחברה ותיקה יותר, כך הסיכוי שהיא תישאר בבעלות משפחתית נמוכה יותר", אמר פרנקס, שמחקרו העלה אבחנה בלתי צפויה - במרבית המקרים אמנם חברות משפחתיות הופכות לחברות בבעלות משותפת, אך מנגד הולכת ומתפתחת תופעה הפוכה, בה חברות בבעלות משותפות הופכות להיות בבעלות משפחה יחידה - אינדיקציה לצבירת הכוח העצום של מעט משפחות ולתהליך הריכוזיות של המשק בכלל אירופה - למעט בריטניה, בה רוב מכריע (כ-70%) של הפירמות נמצא בבעלות משותפת של מספר חברות.

"המשפחות התורמות לאינסיאד יכולות לקבוע את נושא המחקר שלי"

"המשפחות שתורמות לאינסיאד, שהוא מוסד פרטי, משלמות את המשכורת שלי, והן, במידה לא מעטה, קובעות את המחקרים שאנחנו עורכים", כך, באופן שהפתיע את הנוכחים באולם, פתח מורטן בנדסן, פרופ' לכלכלה ומדע המדינה בביה"ס למנהל עסקים אינסיאד הצרפתי, את הרצאתו.

בנדסן הדני חקר את קשרי ההון-שלטון בשלטון המקומי במולדתו, אשר עבר רפורמה חשובה לפני מספר שנים. עד הרפורמה דנמרק היתה מורכבת ממאות מחוזות קטנים, שלכל אחד מהם היה תקציב נפרד, מצב שיצר חוסר יעילות בניהול התקציב של השלטון המקומי.

ב-2005 אוחדו למעלה מ-400 מחוזות לכשליש מהכמות. מיזוג המחוזות איפשר להגדיל את התקציב להוצאות ציבוריות, ובנדסן בחן כיצד הרוויחו מכך חברות בעלות קשרים משפחתיים לפוליטיקאים, שנבחרו מחדש בבחירות המקומיות בדנמרק לאחר איחוד המחוזות.

כמקרה מבחן דגם בנדסן שלושה מחוזות במזרח המדינה שאוחדו לידי מחוז אחד. התברר כי הגדלת התקציב במחוז הגדילה גם את הרווחים של החברות המקושרות לשלטון.

הפוליטיקאים שנבחרו מחדש, במירוץ פוליטי שהיה צפוף ותחרותי יותר בגלל איחוד המחוזות, היו חייבים את בחירתם, בין השאר, גם לחברות המקושרות. התוצאה היתה זינוק אדיר בכמות הפרויקטים הציבוריים שהופנו למיקור חוץ - מרביתם לאותן החברות - שניצלו את המצב להגדלת הרווחים שלהן.

המחקר של בנדסן גרר ביקורת מסוימת באולם, בטענה שלא ברור מדוע בנדסן לא בדק את מה שקרה לחברות שדווקא איבדו את הקשרים הפוליטיים בעקבות איחוד המחוזות - כלומר החברות שהיו מחוברות לפוליטיקאים שלא נבחרו מחדש ב-2005.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#