נתניהו מתחמק מהסעיפים החשובים - ריכוזיות המשק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נתניהו מתחמק מהסעיפים החשובים

אישור מרבית פרק התחרותיות הוא חשוב, אבל רה"מ בורח מעימותים פוליטיים

22תגובות

>> דו"ח ועדת טרכטנברג עבר אתמול שלב נוסף במשוכה: הממשלה אישרה, לאחר דחיות מרובות, את מרבית פרק התחרותיות. בין השאר, אישרה הממשלה המלצות מרחיקות לכת כמו חיוב חברות הדלק למכור חלק מתחנות הדלק שברשותן ומתן סמכות לרשות ההגבלים העסקיים לפרק בדיעבד מונופולים שצמחו מתחת לאפה - כלי שיאפשר לרשות ההגבלים להתחיל ולפרק, אחת לאחת, את חברות הענק ששולטות בענפים שלמים במשק.

זוהי התקדמות חשובה, אפילו היסטורית, אבל כמו תמיד - הכלב קבור באותם סעיפים שלא עברו את הממשלה. בראש ובראשונה, ישנו סעיף שלם בפרק התחרותיות שנגנז מראש, וכלל לא עלה לדיון בממשלה. זהו הסעיף שדן באחת מנקודות התורפה הקשות של יוקר המחיה בישראל - החשיפה ליבוא מתחרה.

בסעיף הזה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ביצע פעולות גניזה מראש ופשוט הוציא את מרבית ההמלצות מהצעת ההחלטה לממשלה. הוא הוציא את כל ההמלצות הדנות באיסור משרד התמ"ת להגביל יבוא מתחרה (למשל, בדרך של איסור על יבוא מתחרה בגלל הטיעון של מחיר היצף), הוציא את כל ההמלצות הדנות במחסום שמהווה מכון התקנים ליבוא מקביל לישראל, וגם את ההמלצות לקביעת מבנה חדש לרגולציה הצרכנית בתמ"ת.

כל ההמלצות האלה נבעו, לכאורה, מהתנגדות פוליטית של התמ"ת להצרת צעדיו. בפועל, מדובר בצעדים שמשרתים את היבואנים הבלעדיים והמונופולים הגדולים בישראל - אשר משתמשים במכון התקנים ובתמ"ת כדי לחסום כניסת יבוא מתחרה. זה אינו סוד כי יוקר המחיה בישראל נובע, יותר מכל, משליטה של חברות מקומיות בענפים שלמים - ללא חשיפה משמעותית ליבוא. היירוטים של נתניהו מבטיחים שכך המצב גם יישאר.

לצד חיסול היבוא המתחרה לישראל, נתניהו דאג ליירט אתמול את עצמאות הרגולציה. נתניהו, לכאורה, אינו מתנגד להמלצה בדו"ח טרכטנברג, בדבר חיזוק עצמאותם של המפקחים בישראל. מעשית, עם זאת, פועל נתניהו לריקון ההמלצה הזו מתוכנה: נתניהו תומך בשתיקה בהצעת החוק של שר התשתיות, עוזי לנדאו, לפרק בפועל את רשות החשמל ולהחזיר את סמכות קביעת תעריף החשמל לדרג הפוליטי.

הצעת החוק הזו היא גחמה של לנדאו, שמעולם לא הצטיין בהבנת רגולציה ממשלתית מהי. כזכור, לנדאו הילך על כולנו אימים כי המלצות ועדת ששינסקי יביאו לכך שלא יהיה גז טבעי בישראל. נו, אז השבוע סוכם על הסכם אספקת גז בין חברת החשמל לבין שותפות תמר, אבל מי אנחנו שנעמיד את השר על טעותו.

הצעת החוק הזאת עומדת בניגוד גמור להמלצות OECD: בעולם מקובל כי רשויות ממשלתיות מקצועיות ועצמאיות קובעות את מחירי המוצרים הציבוריים על בסיס עלות, ואם המדינה חפצה היא בוחרת לסבסד את המחיר שנקבע, כאשר הסובסדיה היא שקופה וידועה. אבל לנדאו, שמעולם לא נתן לעובדות לקלקל לו, החליט שהוא רוצה לקבוע את מחיר החשמל בעצמו, ושום רגולטור לא יפריע לו בדרך. אז הוא פשוט מחוקק חוק, שמעיף את הרגולטור לעזאזל.

התנגדות לנדאו הביאה לדחיית הדיון בסעיף עצמאות הרגולטורים - בתמיכתו בפועל של ראש הממשלה. כמובן, שבלי רגולטורים עצמאים וחזקים קשה להבין מי בדיוק יוציא אל הפועל את כל ההמלצות מרחיקות הלכת של פרק התחרותיות - ואם בכך נתניהו אינו מרוקן בפועל את הפרק מתוכנו.

כמו כל דו"ח חשוב ומהפכני, גם דו"ח ועדת טרכטנברג לא היה צפוי מעולם לעבור כמקשה אחת. פוליטיקה היא אמנות הפשרות, ודו"ח ועדת טרכטנברג אינו יכול להימלט מכך. הוויתורים של נתניהו, עם זאת, כבר אינם בגדר פשרה מתבקשת - זהו ויתור בסעיפים הרגישים והחשובים ביותר בדו"ח. נזכיר שאת ההמלצות בנוגע לשינוי הסטאטוס קוו עם החרדים נתניהו כנראה אינו מתכוון אפילו להעלות לדיון בממשלה, וכי את ההמלצות על קיצוץ בתקציב הביטחון הוא מתכוון להפוך (ההערכה היא שתקציב הביטחון יגדל, לא יקטן).

עולה מכאן כי כל המלצה בדו"ח טרכטנברג שדרשה מנתניהו עימות פוליטי - עם משרד הביטחון, החרדים, משרד התמ"ת או מפלגת ישראל ביתנו - נתניהו חמק ממנה. ההמלצות שהוא מעביר הן רק אלו שאינן מסכנות את שלמות הקואליציה שלו, ואינן מחייבות אותו להתעמת עם מוקדי הכוח הגדולים בחברה הישראלית.

אז נכון, מעימות אחד נתניהו לא חמק - העימות עם עצמו. נתניהו אישר את מרבית פרק המסים (גם כאן, בצליפה מדויקת, הוא חיסל את מס היסף), תוך שהוא מוותר על המצע הכלכלי שלו הדוגל בהפחתת מסים כאמצעי לעידוד הצמיחה. מבחינת נתניהו מדובר היה בוויתור אידיאולוגי עמוק. זה מעורר כבוד שלפוליטיקאים יש עקרונות אידיאולוגיים, וזה מעורר לא פחות כבוד שהם מוכנים לוותר על העקרונות שלהם - לנוכח צורך ציבורי אמיתי. מהבחינה הזאת, נתניהו אכן צעד כברת דרך ארוכה למימוש דרישות תנועת המחאה החברתית.

רק שהוויתור האישי, מרשים ככל שיהיה, אינו מספיק. בלי עימות פוליטי עם החרדים, מערכת הביטחון וישראל ביתנו, לא יהיו לא חינוך לגיל הרך, ולא רגולטורים שיודעים לבעוט. ככה לא בונים דו"ח שהוא מענה למחאה ציבורית היסטורית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#