למה הפירמידות כן מזיקות למשק

רגע לאחר שפורסמו מסקנות ועדת הריכוזיות כבר נפוצו בתקשורת ההסברים מדוע הפירמידות בעצם אינן מזיקות למשק הישראלי ■ סטס סוקולינסקי ליווה את עבודת הוועדה ומסביר למה הסברים אלה שגויים

סטס סוקולינסקי
סטס סוקולינסקי

>> הקבוצות העסקיות הגדולות במשק הישראלי, או בשמן האחר "הפירמידות", הואשמו בחודשים האחרונים בתחלואיו של המשק הישראלי. מהקוטג' ועד לנדל"ן, התביעות לפירוק הקבוצות העסקיות עמדו במוקד הדיון.

השבוע הוגש דו"ח הביניים של הוועדה להגברת התחרותיות במשק לראש הממשלה ולעיון הציבור, לאחר עבודה מאומצת בשנה האחרונה. מחקר רב נערך כהכנה לדיונים, ותמך בגיבוש מסקנות הוועדה.

צילום: דו"ח בנק ישראל, 2009

במסגרת התמחותי במשרד האוצר כעמית קורת-מכון מילקן, זכיתי ללוות חלק מתהליך זה ולערוך מחקר שמתמקד בקבוצות העסקיות במשק ובהשפעתן.

ממסקנות המחקר, שיראה אור לקראת פרסום הדו"ח הסופי של הוועדה להגברת התחרותיות בעוד כמה חודשים, עולות כמה תשובות מעניינות לארבע טענות על הקבוצות העסקיות שהושמעו בתקשורת בתקופה האחרונה.

1. "קבוצות עסקיות אינן שחקניות דומיננטיות במשק הישראלי"

הטענה שלפיה הפירמידות אינן דומיננטיות במשק נשמעת מדי פעם בדיון הציבורי והתקשורתי. כדי לנתח את הסוגיה בצורה מסודרת, צריך להשתמש בנתונים אובייקטיביים ומדידים.

על בסיס השוואה בינלאומית של הקבוצות העסקיות בבעלות משפחתית בין 45 מדינות, נמצא כי נתח שוק של הקבוצות העסקיות בישראל הוא מהגבוהים בעולם ומתקרב לחצי משווי השוק של כלל החברות בבורסה.

תוצאות דומות התקבלו במחקר של בנק ישראל מ-2008 ודו"ח של IMD (מרכז התחרותיות העולמי) מ-2010. אף שבמחקרים אלה השתמשו במדדים אחרים לאמידת השפעת הקבוצות העסקיות, התוצאות המרכזיות אינן משתנות: הקבוצות העסקיות דומיננטיות במשק הישראלי.

2. "במשק קטן כמו ישראל תמיד יהיו שחקנים דומיננטיים, כמו קבוצות עסקיות גדולות"

מה לעשות, אומרים המצדדים בטענה זו - מדובר במשק קטן עם 7.5 מיליון תושבים, שמהווה רק כ-0.3% מהתוצר העולמי. במשק כזה, המציאות מחייבת קיום של שחקנים דומיננטיים, ולכן אי אפשר להימנע מלקיים משק ריכוזי עם מספר מצומצם של קבוצות גדולות.

מתברר שתמונת המצב בעולם מוכיחה אחרת: יש לא מעט משקים קטנים, שחלקם דומים בגודלם לכלכלה הישראלית, ובהם רמת הדומיננטיות של הקבוצות העסקיות נמוכה הרבה יותר. דנמרק, שווייץ ואירלנד דומות לישראל גם בחלקן בתוצר העולמי וגם בגודל האוכלוסייה. עם זאת, הן שונות מישראל במאפיין אחד חשוב: נתח השוק של הקבוצות העסקיות מסך שווי השוק של החברות הציבוריות.

ההשוואה הבינלאומית במחקר מראה כי ישראל נמצאת במקום גבוה במיוחד ברמת הדומיננטיות של קבוצות העסקיות גם ביחס למשקים הדומים לישראל במאפייני הגודל.

כלומר, אפשר לקיים משק קטן ללא שחקנים דומיננטיים - ואפשר גם למצוא דוגמה טובה למשק מוצלח במיוחד, קטן ולא ריכוזי. זוהי שווייץ, שנמצאת תמיד במקומות הראשונים במדדי התחרותיות הבינלאומיים.

3. "קבוצות עסקיות גדולות הן בעלות סינרגיה עסקית, ולכן הן רצויות מבחינה כלכלית"

טענה זו תומכת בקיומן של קבוצות עסקיות באמצעות הסבר כלכלי פשוט: הקבוצות נוצרות עקב סינרגיה בין העסקים השונים בקבוצה, ולצורת הארגון הזו יתרונות עסקיים.

כדי להמחיש את הרעיון, אפשר לחשוב על דוגמה פשוטה: בית זיקוק ותחנת דלק. האם רצוי ששני העסקים האלה יהיו באותה שליטה? במקרה זה מדובר בשרשרת אספקה של דלק, ולכן בעלות משותפת על שני העסקים מאפשרת להימנע ממיקוח על מחירי העברה ולייצר אספקה ודאית ויציבה של דלק מבית הזיקוק לתחנה.

בשפה כלכלית קוראים לתופעה זו "אינטגרציה אנכית" - יצירת שליטה משותפת על שרשרת האספקה של המוצר. למעשה, רוב חברות הנפט והדלק מאורגנות בצורה כזאת. בדוגמה הפשוטה שלעיל, היתרונות של בעלות משותפת ברורים - אך הם הרבה פחות ברורים כשמגיעים לניתוח של הקבוצות העסקיות בישראל, המחזיקות בעסקים בכמה ענפי משק שאינם בהכרח קשורים זה לזה.

במחקר נבחנה רמת האינטגרציה האנכית בין הענפים בקבוצה באמצעות מדדים מקובלים, ונמצא כי רמת האינטגרציה בין החברות בקבוצה עסקית ממוצעת בישראל אינה עולה עם מספר הענפים בקבוצה - כלומר, קבוצות גדולות שכוללות בתוכן חברות בענפים רבים, אינן בעלות רמת אינטגרציה אנכית גבוהה לעומת קבוצות קטנות יותר שפועלות במספר מצומצם של ענפים במשק. בישראל, גודל הקבוצה והפיזור הענפי שלה אינם מתורגמים לסינרגיה עסקית גבוהה. רמת הסינרגיה דומה בין קבוצות עסקיות גדולות וקטנות.

צילום: TheMarker

4. "קבוצות עסקיות מפוזרות על פני כמה ענפים, ולכן אינן משפיעות על רמת התחרות במשק"

טענה זו גורסת כי הקבוצות העסקיות אינן מרכזות פעילות משמעותית בענף מסוים, אלא מפזרות השקעות על פני כמה ענפים. מכיוון שהקבוצות אינן שחקניות משמעותיות בענפים ספציפיים, יש טוענים כי הן אינן משפיעות על תחרות ענפית.

ואולם מתברר שגם גופים שמפוזרים במספר רב של ענפים יכולים להגביל את התחרות ברמה הענפית. איך זה עובד? נניח ששתי קבוצות פועלות בשני ענפים זהים, כך שכל אחת מהן פוגשת את האחרת בשני שווקים בלבד - בתיאוריה הכלכלית מצב זה מכונה מפגש בין-שוקי. כעת נניח שרק שתי הקבוצות פועלות באותם הענפים. במצב זה מקבלים שני ענפים שאינם תחרותיים, כי אמנם יש שתי חברות בכל ענף, אך בדרך כלל זה לא מספיק כדי לייצר תחרות אמיתית.

בנוסף לכך, לכל קבוצה עלול להיווצר תמריץ שלא להוריד מחירים בשוק. הקבוצה שתוריד מחירים ראשונה ו"תגנוב" את השוק, עלולה "להיענש" בשוק השני על ידי פעולה דומה מצד הקבוצה השנייה. לכן מדובר במצב של "שמור לי ואשמור לך" - כלומר, "אל תתחרה בי בענף א', ואני לא אתחרה בך בענף ב'".

בעקבות כך, מפגש בין-שוקי בין שתי קבוצות עלול להוריד תמריצים לתחרות בצורה משמעותית ביותר. בישראל קיימים גם ענפים לא תחרותיים, גם קבוצות עסקיות וגם מפגשים בין-שוקיים ביניהן.

ממצאי המחקר מצביעים על מספר רב של מפגשים בין-שוקיים בין הקבוצות בענפי המשק השונים. כאשר המפגשים נוצרים בענפים שבהם מספר השחקנים הוא מצומצם, נוצר פוטנציאל לפגיעה בתחרות ענפית. לפיכך, פיזור ענפי שמביא למפגשים בין-שוקיים יכול להביא לפגיעה בתחרות במשק.

הכותב הוא בוגר תוכנית עמיתי קורת-מכון מילקן (2010-2011) ודוקטורנט במחלקה לכלכלה באוניברסיטת הרווארד. הוא ליווה את עבודת הוועדה להגברת התחרותיות במשק. אתר האינטרנט של התוכנית: www.kmifellows.org

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ