היכונו לגל השני של מחאת הדיור

>> מה יקרה כשמפגיני הדיור יגלו שהכללת המונח "דיור בר השגה" בחוק להאצת הבנייה, כפי שדרשו, היא חסרת משמעות? מה יקרה כשיגלו שגם לאחר שתינתן למונח הזה משמעות, יתברר שרובם אינם זכאים לדיור בר השגה? ומה יעשו כשיראו להם שהקמת פרויקטים לשכירות אפשרית במקומות שאינם מופיעים במפת הביקושים שלהם? אפשר לנחש: יתעורר הגל השני של מאבק הדיור.

מבחן המנהיגות הלאומית בימים אלה נמדד ביכולת הממשלתית לומר לציבור את האמת הפשוטה: מי שמחפש פתרונות דיור עכשיו - לא ימצא. הפתרונות המועלים לאוויר בימים אלה - חלקם מופרכים, חלקם חסרי כדאיות כלכלית וחלקם מצריכים בנייה של מערך מעמיק של קריטריונים, שלבסוף יענה על הצרכים של מעטים בלבד מבין אלה שרואים עצמם זכאים לסיוע ממשלתי בשכר דירה.

נתחיל באמצעים המופרכים: פיקוח כזה או אחר על שכר דירה, גם אם ייהפך חוקי, יגרור אחריו שוק שחור. כך היה בשנות ה-50 עם דיירים מוגנים, שסחרו בזכויותיהם לדיור בזול באמצעות השכרת דירותיהם לדיירי משנה. כל עוד הביקושים עולים על ההיצע, אנשים יהיו מוכנים לשלם את מחיר השוק האמיתי כדי לגור בתל אביב.

בנייה לשכירות בישראל נכשלה עד כה מכיוון שנמצאה לא כדאית. רק לפני שבוע רכשו שתי חברות ישראליות פרויקטים להשכרה בפלורידה, משום שהגיעו למסקנה שהתשואה השנתית הצפויה להם שם היא כ-9% - כמעט פי שלושה מהתשואה הממוצעת בתל אביב. למותר לציין שאף אחד מהמשקיעים האלה או משקיעים אחרים שנכנסו בשנים האחרונות לפרויקטים דומים בחו"ל, לא שקל ליזום פרויקט לשכירות בישראל.

אחד הרעיונות הוא ליצור למשקיעים כאלה כדאיות באמצעות הורדת מחצית משווי הקרקע. האוצר וגם בכירים אחרים מתנגדים לצעד זה. האלטרנטיבה היחידה היא לשכנע משקיעים להיכנס לתחום באמצעות הטבות מיסוי שונות. האם למדינה יש נכונות לכך? עד עכשיו היא מפגינה גישה הפוכה - לפחות לגבי משקיעים פרטיים שרוכשים דירות להשקעה.

חזרנו לדיור בר השגה. כרגע מדובר במונח ריק מתוכן, שאצל אחדים עלול ליצור אשליה שמדובר במעין מבצע של דיור מוזל לכולם. ממש לא. הבעיה העיקרית של דיור בר השגה היא קביעת קריטריונים מדויקים לזכאות. מדובר בעניין סבוך ביותר, ואין כמו עיריית תל אביב להעיד על כך.

ועדה שהוקמה לצורך כך בעירייה, דנה בקריטריונים כשלוש שנים. למותר לציין שבמהלך עבודתה, ניסו לוביסטים ו"משכנעים" אחרים להכליל קבוצות כאלה ואחרות בקריטריונים. קל לדמיין את הלוביסטים שיתנפלו על הגורמים שיקבעו את הקריטריונים לדיור בר השגה, ואת המחאות הרבות שיושמעו לאחר שיפורסמו הקריטריונים. בסופו של דבר, לא משנה אילו קריטריונים ייקבעו - רוב המוחים יישארו מחוץ להגדרות הזכאות.

אז עם מה נשארנו? עם מנהיגות שצריכה לומר לציבור את האמת - שבקרוב לא יימצאו לו פתרונות דיור הולמים; שגם הצעדים שמתגבשים אינם פשוטים ליישום; ושאין ברירה - תל אביב היא מחוץ לתחום היכולת של רוב תושבי ישראל.ומה לעשות בתקופה הקרובה? תחבורה, תחבורה ותחבורה. אף שהנושא בעייתי, מדובר במשחק ילדים לעומת הטיפול בדיור.