טרכטנברג: "אם רוצים יותר חמאה, צריך לוותר על כמה תותחים" - מחאה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

טרכטנברג: "אם רוצים יותר חמאה, צריך לוותר על כמה תותחים"

הפרופ' שמונה לעמוד בראש הוועדה לשינוי חברתי-כלכלי: "זה דור שצריך להתמודד בפעם הראשונה עם סוגיית סדרי העדיפויות, ואסור להם לברוח מהכרעות קשות"

84תגובות

>> בעוד שמנהיגי המחאה מודיעים שהם מסרבים להידבר עם הצוות שבראשותו של פרופ' מנואל טרכטנברג וטוענים כי מדובר בלא יותר מ"אחיזת עיניים" וניסיון לפלג בין יוזמי המחאה - טרכטנברג עצמו דווקא רוצה בהידברות עם צעירי המחאה. הוא אפילו מתרגש מעצם המעורבות שלהם, הסולידריות, האחריות והאכפתיות שהם מציגים.

מנגד, הוא ממש לא מקבל את התפישה הכלכלית של "צוות המומחים" שקם כדי לייעץ למנהיגי המחאה לגבש רשימת דרישות מהממשלה. הדרישה המרכזית של צוות המומחים היא להגדיל את תקציב המדינה וגם לפרוץ את הגירעון. לזה מתנגד טרכטנברג מכל וכל. "הם פשוט לא מכירים בכללים הפיסקליים. אני נשאר במסגרת התקציב", הוא אומר.

טרכטנברג היה בין אלה שגיבשו אותם כללים פיסקליים, כאשר שימש יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, בתקופת ממשלת אולמרט. "אלה הכללים שלי, ואני לא מתכוון לבגוד בעצמי", הוא אומר.

לפי הכללים שנקבעו באותה תקופה, הגידול השנתי בהוצאות הממשלה יהיה פונקציה של רמת הצמיחה וגודל החוב הציבורי. לפי נוסחה זו, תקציב המדינה גדל השנה ב-2.7% - מעבר לקצב הגידול באוכלוסייה של 1.7%. טרכטנברג לא מתכוון לשנות את הכלל הזה, ולכן הוא לא מעוניין להעלות את סך נטל המסים המוטל על הציבור, אלא רק לשנות את ההרכב הפנימי שלו לכיוון של יותר מסים ישירים ופחות עקיפים.

הוא מדגיש כי "אם הפן החברתי כואב, צריך להביא את הכסף ממקום אחר, כי אין 'יש מאין'". הוא מזכיר כי השיעור הראשון במבוא לכלכלה עוסק ב"עקומת התמורה", ומציג בעיה: מה עושים כאשר רוצים יותר חמאה? אין ברירה אלא לנוע על גבי העקומה בלי לחרוג ממנה. כלומר, "אם רוצים יותר חמאה, צריך לוותר על כמה תותחים. אי אפשר גם וגם".

טרכטנברג לא מציג את דוגמת התותחים במקרה. הוא מסכים כי אם רוצים להעביר יותר מקורות להוצאות חברתיות, צריך לקצץ בביטחון ואולי גם לפרוס את תוכניות התחבורה והרכבות ליותר שנים.

"אין מים בברז"

טרכטנברג מגדיש את האפקט החינוכי שיש להעביר לדור המחאה הצעיר - שצריך להבין שהוא לא יכול לפתוח את הברז ולהגדיל כך סתם את ההוצאות, כי "אין מים בברז". לדבריו, הצעירים "רוצים חברה צודקת יותר, וזה צריך לקרות. אבל זה דור צעיר שצריך להתמודד בפעם הראשונה עם סוגיית סדרי העדיפויות, ואסור להם לברוח מהכרעות קשות".

רבים מצוות המומחים שמייעץ למנהיגי המחאה אומרים שלא רק שיש להגדיל את הוצאות הממשלה תוך כדי העלאת נטל המס, אלא יש להגדיל גם את הגירעון. על כך עונה טרכטנברג שהוא לא מתכוון להגדיל את הגירעון, שכן זהו מהלך חסר אחריות לאור מה שמתרחש כיום בעולם ולאור הירידה בקצב הצמיחה בישראל. לדבריו, "עקב הירידה המסתמנת בהכנסות ממסים, השינוי שייעשה בתמהיל המסים יהיה כזה שנטל המסים נטו יעלה, במטרה לשמור על יעד הגירעון". כלומר, העלייה במסים הישירים תהיה גבוהה יותר מהפחתת המסים העקיפים.

בנושא המגזר החרדי, אומר טרכטנברג, כי המטרה היא לשלבם בשוק העבודה ולשם כך ראוי לצייד אותם בכלים, כמו עזרה בהשגת השכלה גבוהה. לנושא ההתנחלויות הוא לא מוכן להתייחס, אך מהתבטאויות קודמות שלו בפורומים פנימיים עולה כי טרכטנברג מאמין שמה שמקבלים בתוך הקו הירוק צריך לתת גם בשטחים - אך לא יותר מכך.

בעניין מכסי ההגנה הגבוהים המוטלים על מוצרי צריכה ומוצרי מזון רבים, אומר טרכטנברג, כי אמנם "המכסים ומסי הקנייה גורמים לעליית מחירים והתייקרות המחיה, כי הם מונעים תחרות מיבוא. לכן, יש להוריד אותם - וזה יותר משמעותי מהורדת חצי אחוז מע"מ. לא ייתכן שעגלת ילדים תעלה בחו"ל חצי מאשר בישראל", הוא מוסיף, "לכן חוץ מגובה המכס, יש לטפל גם בביורוקרטיה שחוסמת את האפשרות ליבוא אישי שיכול להוריד מחירים בעידן האינטרנט".

בעניין המכסים הגבוהים המוטלים על מוצרי מזון (כמו עוף, בשר, חמאה, שמן, שקדים וטונה) מעדיף טרכטנברג ללכת על מהלך מדורג לאורך שנים, כדי שלא ליצור התנגדות גבוהה מדי מצד החקלאים. בנושא זה מטפלת בימים אלה ועדת שרון קדמי, מנכ"ל משרד התמ"ת.

בעניין המס הנמוך מאוד המוטל על חברות מייצאות (6%-12%) אומר טרכטנברג שהוא אמנם חושב שיש ללכת לקראת חברות מייצאות, אך כנראה שהמהלך היה רחוק מדי, וצריך לבחון אפשרות לתיקון מסוים בכיוון של העלאת מס החברות על החברות המייצאות.

יותר מסים - פחות צמיחה

מול הגישה של טרכטנברג, אומר פרופ' אביה ספיבק, שעומד בראש צוות המומחים של המחאה, כי יש להגדיל את צד ההוצאות בתקציב, אך מצד שני להעלות את המסים באותו גובה, וכך לא לגרום להגדלת הגירעון בתקציב.

ההנחה הסמויה בדבריו של ספיבק היא שאפשר להעלות מסים בלי שהצמיחה במשק תיפגע, בלי שהפעילות תרד ובלי שתקבולי המס ייפגעו. אך מתברר שזה לא כך: להעלאות מסים יש נזקים כלכליים ברורים וידועים.

ב-2003, כאשר בנימין נתניהו, אז שר אוצר, הציג תוכנית להורדת מס ההכנסה ומס החברות, המשק הגיב במהירות ועבר לצמיחה של 5% בשנה. זאת, משום שהורדת מסים פועלת הן בצד ההיצע והן בצד הביקוש להגדלת הצמיחה.

פרופ' רוברט בארו, אחד מכלכלני המאקרו המובילים בעולם שמכהן כפרופסור בהרווארד, אומר שיש קשר ברור בין נטל המס לקצב הצמיחה. הוא מסביר שקיצוץ במס השולי מדרבן את הפעילות הכלכלית דרך הגדלת ההיצע (יותר שעות עבודה ויותר פריון) וגם דרך הרחבת הביקוש (יותר הקמת מפעלים והגדלת ההשקעות במחקר ופיתוח).

פרופ' אדוארד פריסקוט, חתן פרס נובל לכלכלה 2004, כתב רבות בנושא זה. הוא טוען שרמת המסים הגבוהה באירופה, למשל בצרפת, היא הגורם לצמיחה הנמוכה שם. הוא גם אומר שכאשר בוצעה הורדת מסים בארה"ב, התוצאה היתה צמיחה מהירה.

לדבריו, רוב ההשפעה של הורדת המסים על האצת קצב הצמיחה מתרחשת דרך שוק העבודה. הסיבה: ברגע שהמסים יורדים, עובדים נוטים לצאת לפנסיה בגיל מאוחר יותר ולהיכנס לשוק העבודה מוקדם יותר, וברגע שיותר אנשים עובדים - הצמיחה גבוהה יותר.

לדעתו של פרופ' צבי אקשטיין, המשנה לנגיד בנק ישראל, יש להשוות בין נטל המס שלנו לבין נטל המס במדינות שמהוות פוטנציאל הגירה לצעירים, כלומר ארה"ב. אם הנטל אצלנו יהיה גבוה מדי, צעירים בעלי פוטנציאל יהגרו והמשק יפסיד. ואמנם נטל המס אצלנו גבוה יותר מאשר בארה"ב, ולכן קיימת סכנה מעצם העלאת נטל המס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#