במקום בפה גרילו קיבלנו את יאיר לפיד - מחאה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

במקום בפה גרילו קיבלנו את יאיר לפיד

דמיינו שמובילי המחאה היו מכריזים על הקמת תנועה שתערער את הפוליטיקה מהיסוד

60תגובות

דמיינו את התרחיש הבא: במהלך ההפגנה הגדולה בכיכר המדינה, ב-3 בספטמבר 2011, מכריזים מובילי המחאה החברתית על הקמתה של תנועה חדשה ואנטי-ממסדית שתיכנס למערכת הפוליטית ותערער אותה מן היסוד. כבר באותו ערב הם פוקדים מאות אלפים מבין חצי מיליון האנשים שהגיעו לכיכר. התנועה החדשה היא לא שמאל ולא ימין, הם מכריזים, והאג'נדה שלה היא אחת: ביעור השחיתות שפשתה במערכת הפוליטית, ודמוקרטיה ישירה שמבוססת על קשר ישיר, אינטרנטי, בין נבחרי הציבור לבין הבוחרים שלהם. "הכנות תהיה אופנתית שוב!", הם צועקים.

כשהיא נשענת על גלי התסכול העצומים שהניעו את המחאה והפכו אותה לגדולה בתולדות המדינה, על פעילות רחבה ברשתות החברתיות וגם על לא מעט גימיקיים תקשורתיים, הופכת התנועה החדשה לכוח משמעותי בפוליטיקה: תחילה בבחירות המקומיות, ולאחר מכן היא כובשת גם את הבחירות לכנסת. המפלגות המבוססות, על מנגנוניהן המושחתים והמשחיתים, לא יודעות מה לעשות עם הכוח החדש והמשמעותי, שלא מוכן להשתתף בתרגילים הפוליטיים שלהן. במשחק הכיסאות המוסיקליים של הפוליטיקה, הן מגלות לחרדתן, בא מישהו פתאום ושינה את המנגינה.

רויטרס

נשמע דמיוני, נכון? אולם זה בדיוק מה שקרה אתמול באיטליה, שם הפך הקומיקאי הפרוע ג'וזפה "בפה" גרילו לשובר השוויון של הפרלמנט האיטלקי לאחר ש"תנועת חמשת הכוכבים" (M5S) שלו גרפה 25.5% מהקולות - יותר מכל מפלגה אחרת. גרילו - קומיקאי, שחקן, בלוגר פופולרי ואקטיביסט פוליטי - הריץ בחודשים האחרונים קמפיין מבריק, שהתבסס במקביל גם על הפופולאריות הרחבה שלו ברשתות החברתיות, על יכולת יוצאת דופן להפוך לייקים לפעילות פוליטית בעולם האמיתי וגם על הזעם הציבורי העצום באיטליה כלפי הפוליטיקאים האימפוטנטים והמושחתים שהביאו את המדינה לסף אבדון כלכלי.

גרילו פעל במשך שנים בשוליה של המערכת הפוליטית האיטלקית. או יותר נכון: במשך שנים הוא בנה בהתמדה בסיס כוח חדש, שהורכב מבוחרים שהדבר העיקרי שאיחד ביניהם היה השנאה שלהם לכל פוליטיקאי שאת שמו הם הכירו והרצון שלהם לערער את הסטטוס קוו. יש לו יותר ממיליון אוהדים בפייסבוק, וקרוב למיליון עוקבים בטוויטר. הצעירים באיטליה רואים בו אדם שקרוב יותר לערכים שלהם, תרופה לקיבעון הנוראי של הדור אליו השתייכו הוריהם. תומכיו המבוגרים-יותר רואים בו מוצא אחרון.

בשנים האחרונות הוא הפך לדובר הבולט ביותר נגד שחיתות באיטליה: ב-2005 הוא קנה מודעות בגודל עמוד ב"לה רפובליקה" וב"אינטרנשיונל הראלד טריביון", בהן תקף את נגיד הבנק המרכזי האיטלקי לשעבר אנטוניו פאזיו ואת חברי הפרלמנט והאשים אותם בשחיתות. ב-2007 הוא כבר ייסד חג משלו - V-day - והצליח להביא יותר משני מיליון בני אדם להפגנות נגד שחיתות שנערכו במקביל ב-220 ערים איטלקיות. ב-2009 הוא הקים את "תנועת חמשת הכוכבים" (הוא מתעקש שלא לקרוא לה בשם "מפלגה") הרדיקלית, שחרתה על דגלה מאבק בשחיתות האיטלקית וקוראת לדמוקרטיה ישירה: הפיכת העם לריבון באמצעות האינטרנט.

הסטטוס-קוו שנגדו יצא גרילו לא שונה מהותית מהמציאות שנגדה יצאה המחאה החברתית בישראל. מאז שנות ה-80, אז החל לראשונה להתנסות בסאטירה פוליטית, הפכה איטליה לאוליגרכיה שנשלטת על ידי שורה של פרצופים מתחלפים מאותו סוג: פוליטיקאים עם חברים ואינטרסים ענפים במגזר העסקי, שנעים ממקום מקום בלימוזינות מפוארות, מצביעים שוב ושוב להגדיל לעצמם את השכר והפנסיות ומסדרים לילדיהם, נשותיהם, אחייניהם, נכדיהם ופילגשיהם ג'ובים נוחים במגזר הציבורי המנופח, אם לא מושבים של ממש בפרלמנט.

מיכל פתאל

הפרצופים השולטים אמנם מתחלפים ביניהם מפעם לפעם – פעם ברלוסקוני, פעם מונטי, פעם מישהו אחר - אבל בפועל הם כולם שייכים לאותו מעמד, ושום דבר לא משתנה. הדרך שבה הם מסממים את הציבור היא באמצעות השליטה הבלתי מעורערת שלהם בתקשורת, ואדם שמתנגד לסדר הקיים משלם מחיר כבד על דעותיו: זה בדיוק מה שקרה לגרילו עצמו, שהוחרם מהטלוויזיה האיטלקית מאז 1986 בשל ההתקפות החוזרות ונשנות שלו על פוליטיקאים מושחתים.

לבפה גרילו יש, כמובן, לא מעט בעיות: מתנגדיו טוענים שלמרות האידיאליזם שלו, בתוך מפלגתו הוא מתנהל כמו דיקטטור. למרות שהוא תומך בחקיקה שתאסור על אזרחים שהורשעו בפלילים להיכנס לפרלמנט, הוא עצמו הורשע בהריגה בשוגג ולא ברור האם ידבוק באמונותיו ויישאר מחוץ לפרלמנט. הוא גם נוהג לדבר על סילביו ברלוסקוני, הפוליטיקאי שמתאים יותר מכל אחד אחר בעולם להגדרה של "הון-שלטון", בזעם מרוכך, כמעט בחיבה אפילו. האם הוא באמת הדבר החדש שלו קיוו האיטלקים או רק עוד מקסם שווא? עוד מוקדם לומר.

אבל מה שחשוב יותר הוא גל התסכול שלו חב גרילו את ההצלחה האלקטורלית שלו: את הכוח העצום בו זכה אתמול הוא חב לתסכול העמוק בחברה האיטלקית לנוכח הסדר הקיים, זה שמאפשר לסילביו ברלוסקוני להקים לתחייה שוב ושוב את הקריירה הפוליטית שלו, למרות אינספור אישומים פליליים והרשעות ולצפצף על כל מי שיוצא נגדו. את הפופולאריות שלו הוא חב לעובדה שהוא בוטה, חריף וחף מגינונים של פוליטיקאי. הציבור האיטלקי, שיודע כבר שנים רבות שהשיטה מושחתת, הצביע למועמד שאמר בקול רם שהשיטה מושחתת ועשה ככל שביכולתו כדי להראות שאין לו שום כוונה להיכנס לתוכה, מתוך מטרה מוצהרת לשנות אותה מן היסוד.

בישראל, לעומת זאת, התנקז כל הזעם הציבורי שהתבטא במחאה החברתית לשתי תופעות, שהשתלבו שתיהן במערכת הקיימת מבלי לנסות לנער אותה: האחת היא יאיר לפיד, מועמד נטול אג'נדה עם אינספור חברים בעלי כיסי עמוקים במיוחד בחברות שנגדן הפגינו מאות אלפים בקיץ 2011. השנייה היא כניסתם של כמה מאנשי המחאה לכנסת מטעם מפלגת העבודה, בחסות אותה שיטה קלוקלת שנגדה יצאו: אותם דילים נסתרים ואותם ארגזים פקודים של אותם קבלני קולות.

ניר כפרי

בפה גרילו מייצג את כל מה שהמחאה החברתית בישראל הייתה יכולה להיות, הייתה צריכה להיות, לפני שחמקה היישר אל תוך חיקו החמים של הפואדיזם שחנק אותה ושלל ממנה כל אפשרות לשינוי. הוא כל מה שיאיר לפיד היה יכול להיות, לו "יש עתיד" הייתה תנועה אמיתית ולא מפלגת-בובות של פלקט בשר ודם. הוא כל מה שאלדד יניב וארץ חדשה היו יכולים להיות אם במקום לרוץ מיד לכנסת היו בונים במשך שנים את האמון בהם. הוא מסמל את התרגום האמיתי של ערכי המחאה החברתית לפוליטיקה, שמעולם לא התממש.

בחירות 2013 בישראל לא הסתיימו בתוצאה כל כך שונה, בסך הכל, מהבחירות באיטליה. בשתי המדינות הגיע הקיבעון הפוליטי לנקודת הזנית שלו והותיר אותן בלתי משילות, עם קואליציות שמתקשות לקום ויתקשו עוד יותר למשול. ההבדל הגדול הוא שבאיטליה יש כעת כוח פוליטי חדש וגדול, נטול קשרים למגזר העסקי, שסימן את הקשר בין הון ושלטון כמחלה מספר אחת שיש לטפל בה. בישראל, לעומת זאת, השאלה העיקרית היא כמה חרדים מגויסים יצדיקו כניסה לממשלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#