הדילמה החוזרת של כל המחאות - מחאה - TheMarker

 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הדילמה החוזרת של כל המחאות

שלוש המחאות החברתיות שהיו בישראל באו על רקע צמיחה מהירה ותחושה שהממשלה יכולה ללכת לקראת המוחים

6תגובות

ב-50 השנים האחרונות היו שלוש מחאות שעמדו בקריטריונים של "מחאה חברתית" - מציאות שבה יש לחצים חברתיים משמעותיים לשינויים ברגולציה ובהקצאה התקציבית הממשלתית לצרכים חברתיים - עם גיבוי ציבורי, תקשורתי ופוליטי: הפנתרים השחורים (1971); לחצי השכר בתקופת ממשלת יצחק רבין (1993-1994); והמחאה החברתית של קיץ 2011. ננסה למצוא אפיונים דומים ושונים לשלושת התקופות.

הגורמים: אצל הפנתרים השחורים, המאפיין המרכזי היה מתח סוציאלי על בסיס מוצא עדתי בקרב הדור השני של העולים ממדינות המצוקה במזרח. התחושה הבסיסית של דור זה היתה של אפליה ומצוקה כלכלית. המוחים פעלו באמצעות הפגנות וקיבלו גיבוי ציבורי.

דניאל רוזנבלום/ סטארפוט

במחאת השכר המאפיין המרכזי היה לחצי שכר כבדים מצד המגזר הציבורי והחצי ציבורי - שהגיעו מצד כשליש מהציבור, כולל עובדי מדינה, רופאים, אחיות, סגל אקדמי, עובדים סוציאלים. האמצעי היה שביתות ממושכות.

במחאת 2011 בלטו תחושות קיפוח של מעמד הביניים והשכבות החלשות, ותחושות של שחיקת כוח הקנייה וחוסר יכולת לממן דיור. כמו כן, היתה תחושה שרמת השירותים הציבוריים הידרדרה ושהאי-שוויון החריף, וכן חיקוי של המחאה הגלובלית.

המצב הכלכלי: 1968-1972, שנות פעילות הפנתרים, נחשבו לתור הזהב מבחינת הצמיחה והעלייה ברמת החיים, עם שיעורי צמיחה של כ-10% וכ-6% לנפש. תקופת הלחצים הכלכליים של 1993-1994 התבטאה בעליית הצמיחה במשק ל-5%-6%, שיפור במצב התעסוקה ועלייה ברמת הצריכה הפרטית. התקופה שבה פרצה מחאת 2011 היתה אחת התקופות הטובות בכלכלת ישראל, עם צמיחה מהירה של 4.8% (3% לנפש), שיפור רב בתעסוקה ועלייה בצריכה הפרטית.

בכל התקופות הללו המחאה באה על רקע של צמיחה מהירה. התחושה היתה שהממשלה יכולה ללכת לקראת המוחים. האי-שוויון והתחזקות העשירים, בכל התקופות, ליבו את המחאה.

ההישגים: הפנתרים השיגו הישגים מרחיקי לכת. הממשלה הקימה את ועדת כץ ויישמה מערך הקצבאות אוניברסלי ומודרני. נחקקה חקיקה סוציאלית נרחבת בדמות חוק קצבאות הזיקנה, הבטחת הכנסה, דמי אבטלה, ילדים ועוד. ההוצאות גדלו בהיקף של 3%-4% תוצר. מחאת השכר השיגה את יעדיה בהיקף חסר תקדים. השכר בסקטור הציבורי עלה ב-30% בממוצע, ובשיעורים גבוהים בהרבה בקרב סגל אקדמי, רופאים ואחרים.

מחאת 2011 השיגה הישגים חלקיים אך משמעותיים, בדמות יישום כמעט מלא של דו"ח ועדת טרכטנברג (חינוך חינם מגיל 3-4, צהרונים, זיכויים ועוד), הסכמי שכר מרחיבים ונדיבים, תקציבים לרופאים, מורים, עובדים סוציאליים ועוד, הרחבת תקציבים גם לאקדמיה, בנוסף לביטחון.

המחיר: מחאת הפנתרים השחורים הובילה לגידול בהוצאות, שבתורו הוביל לעלייה משמעותית בנטל המסים בתוצר. הגירעון התקציבי החמיר והיציבות הפיננסית שקעה, בעיקר לאחר מלחמת יום כיפור.

תוספות השכר הנרחבות שהשיגה מחאת השכר הביאו להאצה אינפלציונית, לעליות ריבית ולמשבר תקציבי, ששיאו במשבר קופות הגמל ב-1996, כאשר הממשלה נכשלה במימון הגירעון על ידי הנפקת אג"ח ממשלתיים. התוצאה היתה קיצוצי הוצאות והעלאות מסים שביצעו ראש הממשלה, בנימין נתניהו ושר האוצר שלו, דן מרידור, ב-1996-1997.

מחאת 2011 הובילה לגלישה התקציבית המסיבית, עקב גידול בהוצאות הרווחה והביטחון והירידה בהכנסות ממסים, שבתורה הובילה להעלאות בשיעורי המס ב-10 מיליארד שקל, וצפוי קיצוץ נוסף בהוצאות הממשלתיות (רווחה וביטחון) של כ-15 מיליארד שקל לפחות, לאחר הבחירות הקרובות.

כפי שראינו, כל המחאות הביאו למשברים בתקציב ולקיצוצי הוצאות נרחבים.

הטווח הארוך: מחאת הפנתרים הובילה לבניית מערכת הקצבאות האוניברסלית ולבניית מדינת הרווחה המודרנית. מחאת השכר, לעומת זאת, לא רשמה הישגים ארוכי טווח - תוספות השכר נשחקו ברובם במסים, בעליית מחירים ועוד. ההישגים הבולטים של מחאת 2011 הם חוק חינוך חינם חובה 3-4 וצהרונים, וכן החקיקה נגד הריכוזיות. המאמץ להוריד מחירים בכלל ובנדל"ן בפרט לא השיג בינתיים את יעדיו. הנושא החברתי עלה מדרגה בדיונים הפוליטיים והציבוריים.

המחאות החברתיות בעבר ובהווה פרצו בתקופות של גאות כלכלית, אך היו להן מקורות אותנטיים ולכן קיבלו תמיכה ציבורית ואף הביאו להישגים קצרי וארוכי טווח. הדילמה המרכזית חוזרת בכל המחאות: הישגיהן הביאו להרחבה תקציבית, ובהתאם לעיקרון שאין "ארוחות חינם", נטל המסים עלה והוצאות הממשלה השונות ירדו - כדי לממן את "הצלחת" המחאה. ההישגים ארוכי הטווח והשינויים הפנימיים בתקציב וברגולציה - יכולים לשפר את מצב מעמד הביניים והמעמד הנמוך. רק בעתיד נוכל לצפות את התוצאות נטו של המחאה האחרונה.

הכותב הוא יו"ר פעילים ניהול תיקי השקעות, לשעבר הממונה על הכנסות המדינה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם