האוצר: המלצות טרכטנברג מאפשרות להגדיל את ההוצאה האזרחית ב-0.5%-2%

החישוב מבוסס על הנחה שלפיה תקציב הביטחון יגדל בהתאם למתווה שקבעה ועדת ברודט

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

>> הביקורת הנוקבת ביותר על דו"ח ועדת טרכטנברג, שאומץ שלשום בממשלה, היא שאימוץ המלצות הוועדה לא יביא לשינוי משמעותי בהיקף ההוצאה של הממשלה על שירותים אזרחיים. הסיבה לכך היא שוועדת טרכטנברג התעקשה לא לשנות את הכלל שלפיו נקבע הגידול השנתי בהוצאות הממשלה (הכלל הפיסקלי) - הקושר את הגידול בהקטנת החוב הלאומי של ישראל.

כלכלנים רבים מצוות המומחים המייעץ לראשי המחאה ומחוץ לו טענו כי בכך הוועדה מנעה שינוי ממשי בסדר העדיפויות, וכי היקף ההוצאה האזרחית של ממשלת ישראל ימשיך להישחק בעתיד, אף שכבר עתה הוא נמוך בהשוואה בינלאומית. פרופ' אבי בן-בסט, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר, אמר כי בעוד הכלל הפיסקלי מאפשר להגדיל את התקציב ב-2.7% בשנה, המשק צומח ב-3.5% - והפער בין שני המספרים אחראי לשחיקה בהיקף ההוצאה הממשלתית כשיעור מן התוצר.

צילום: בר און דניאל

לדברי בן-בסט, כל השינוי שביצעה ועדת טרכטנברג היה לבצע הסטה כספית מתונה בין תקציב הביטחון לבין ההוצאה האזרחית, בתוך תקציב שנשחק ביחס לתוצר, ובכך לא יהיה די כדי לבלום את השחיקה הנמשכת באיכות השירותים שמספקת המדינה לאזרחיה.

באגף התקציבים במשרד האוצר חולקים על ההנחה הזו של בן-בסט, וטוענים כי בפועל המלצות ועדת טרכטנברג יביאו לגידול בהוצאה האזרחית - אף שסך ההוצאה בתקציב תישאר ללא שינוי, או תגדל בשיעור זניח. באגף מסבירים כי הכלל הפיסקלי מאפשר להגדיל את ההוצאה בתקציב ככל שהחוב הלאומי יורד (עד יעד של יחס חוב-התוצר של 60%). לפיכך, אם ישראל תשמור על משמעת תקציבית ותפחית את חובותיה, הדבר יאפשר לה להגדיל בהדרגה את התקציב.

באגף מעריכים כי אם כלכלת ישראל תצמח ב-3.3% בשנה עד 2020, המדינה תצליח לכל הפחות לשמור על היקף ההוצאה התקציבית שלה ברמה של 42% מהתוצר - וכי אם ישראל תשמור על יעד של גירעון פוחת, יעד שנחשב שאפתני למדי, היקף ההוצאה התקציבית עשוי אפילו לגדול מ-42% ב-2012 ל-42.6% ב-2020. יש לציין כי זהו גידול זניח בלבד, שישמר את היקף ההוצאה בישראל ברמה נמוכה בכ-1% מהרמה הממוצעת במדינות מפותחות.

על אף הגידול הזניח בלבד בהיקף התקציב, אגף התקציבים מעריך כי בפועל היקף ההוצאה האזרחית יגדל בכל זאת - בשל שני שינויים שצפויים להתרחש בתוך התקציב (בהרכב התקציב, ולא בגודלו). האחד הוא הקיטון בהוצאות הריבית של ישראל, בהיקף של כמה מאות מיליוני שקלים בשנה, כתוצאה מירידה בחוב. השני, המהותי יותר, נובע מהקיצוץ שנעשה בתקציב הביטחון ומהשאיפה לשמור את הגידול בתקציב הביטחון במסגרת המתווה שקבעה ועדת ברודט. מתווה זה מכתיב גידול שנתי של 1.3% בתקציב הביטחון, לעומת גידול של כ-2.7% בתקציב הכולל. המשמעות היא שנתח ההוצאה האזרחית בתקציב יגדל בהתמדה, על חשבון ההוצאה הביטחונית.

לפי חישובי אגף התקציבים, במקרה הרע - אם לא יישמר יעד הגירעון - ההוצאה האזרחית תגדל עד 2020 מכ-32.2% לכ-32.8% מהתוצר - גידול זניח בלבד. לעומת זאת, אם הגירעון יתאזן על רמה של 2%, הרי שההוצאה האזרחית מהתוצר תגדל עד 2020 ל-33.5%. אם הגירעון יפחת, בהתאם למתווה השאפתני של חוק הפחתת הגירעון, הרי שההוצאה האזרחית תגדל לכ-34.2% מהתוצר - גידול של 2% לעומת 2011. מאחר שכל 1% בתוצר משמעו כ-8.5 מיליארד שקל, הרי שמדובר בגידול של לפחות 17 מיליארד שקל בשנה בהיקף ההוצאה האזרחית תוך תשע שנים.

לפיכך, התחזית של אגף התקציבים היא כי ההוצאה האזרחית תגדל בכ-2% עד 2020 - וזאת בהנחה שישראל שומרת על מתווה גירעון פוחת, וגם על מתווה ברודט בגידול של תקציב הביטחון. מדובר בשתי הנחות שאפתניות למדי, ולפיכך סביר יותר להניח כי הגידול בהוצאה האזרחית יהיה מתון בהרבה - בין 0.6% ל-1.3% לכל היותר - וגם זאת בהנחה של שמירה על מתווה דו"ח ברודט. אם כך, כנראה שיירשם גידול בהיקף ההוצאה האזרחית בתקציב, אבל השינוי יהיה מתון מאוד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker