השנה שבה נשתלו זרעי מהפכת התודעה - מחאת האוהלים - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השנה שבה נשתלו זרעי מהפכת התודעה

את מה שלמדנו בתשע"א כבר לא נשכח

89תגובות

האוהלים קופלו, העיתונים איבדו עניין בדפני ליף ובאיציק שמולי, בטלוויזיה חזרו לריאליטי, כולם "מאוכזבים" מוועדת טרכטנברג, ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס מתקוטטים כהרגלם באו"ם והפרשנים המדיניים, הפוליטיים והביטחוניים מספידים בחיוך קטן את מותה של המחאה ומבשרים על חזרתו של סדר היום הציבורי המוכר והטוב. שבנו לאזור הנוחות שלנו.

אכזבה תזומן להם. את האוהלים אפשר לקפל, אבל השינוי התודעתי והתפישתי שהתרחש במשק, בחברה וברחוב הישראלי לא ייעלם. הוא יישאר על אש קטנה אצל מאות אלפי ישראלים ויידלק לאש גדולה, יש לקוות שלא מלחכת, עם בואו של החמסין הכלכלי הבא - ואין לדעת מתי יגיע.

משום שבקיץ 2011 לא היה משבר כלכלי, משבר פיננסי, מלחמה או מהפך פוליטי - הוא מסמל את תחילתה של מהפכת התודעה הישראלית. המהפכה רק בתחילת דרכה ולטובת הציבור הישראלי כולו יש לקוות שהיא תהיה אטית ונחושה ולא מהירה וכואבת. כל הנהנים מהסטטוס קוו הנוכחי, מהסדר הכלכלי הנוכחי, צריכים להבין ששימורו לא מבשר להם טובות. הם צריכים לחבק את השינוי ולקחת בו חלק. אם הם יתעלמו ממנו וינסו להרוג אותו הם יגדילו את הסיכוי שיפנה נגדם, במהירות ובאלימות שתפגע בכל הציבור והם בראשו.

מה השתנה בקיץ 2011?

1. הציבור הבין שיש לו כוח.

התירוץ של מאות אלפי ישראלים ששקעו בשנים האחרונות באדישות אף שהבינו שהמבנה הכלכלי הנוכחי מבשר רעות להם ולילדיהם, התירוץ הזה התפוגג הקיץ. בחודשיים האחרונים הוכח שיש לציבור כוח אדיר, אם הוא מוכן להתנער מאדישותו ולפעול. שתי הפגנות של מאות אלפי אנשים וכמה אלפי אוהלים בודדים שינו את השיח הציבורי בישראל בן לילה. לשיח יש כוח, והציבור הוא השולט בשיח. גם כלי התקשורת הנשלטים על ידי טייקונים ופוליטיקאים נאלצים להתיישר מול ציבור גדול.

2. כל אחד מאתנו יכול להשפיע.

התפישה שהאינדיבידואל הוא חלש וחסר ישע ולכן הוא צריך להיות ממוקד בקידומו ובמעמדו כאינדיבידואל ולהשאיר את "החברה" בידי פוליטיקאים או אנשי מקצוע בתחום הציבורי - מתפוגגת. לאינדיבידואלים יש כוח כאשר הם מתחברים לקידום המטרות הרחבות ביותר: לא האינטרס האישי שלהם, של המגזר שלהם, של הגילדה שלהם, של החברה שלהם, של הענף שלהם, אלא של הציבור הרחב ביותר, הבלתי מחובר שאין לו קול בשיטה הכלכלית והדמוקרטית הישראלית הנוכחית.

3. כלכלה היא לא עסק רק של אנשי עסקים וכלכלנים.

במשך שנים ארוכות התעלמו מאות אלפי ישראלים אינטיליגנטיים וסקרנים מהנעשה בזירה הכלכלית והחברתית בישראל. "אני לא איש כלכלה", הם נהגו לספר לעצמם ולחבריהם. בוקר אחד קמו מאות אלפי ישראלים והבינו שהכלכלה היא חלק גדול מהחיים שלהם וכלכלה אינה עומדת לבדה אלא שזורה עמוק בפוליטיקה, בתרבות ובערכים. מי שמדיר עצמו מהדיון הכלכלי מדיר עצמו מהדיון החברתי - ומדיר עצמו מהדיון על העתיד שלו ושל ילדיו במדינה. לכלכלנים, לטייקונים ולנערי האוצר כבר אין מונופול על השיח הכלכלי. הוא שייך לכולם, וככל שיקדימו להתעמק בו וללמוד אותו בלי דעות קדומות ובלי פחד - כך יש סיכוי גדול יותר לראות שינויים גדולים ומהירים יותר.

4. לא רק אני חי עם מינוס בבנק.

הגלובליזציה, מהפכת ההיי-טק, האינטרנט והתחזקות השוק החופשי יצרו דור שלם של אנשים שמרגישים שהסביבה מצפה מהם להיות מצליחנים - משום שמי שלא מצליחן כנראה שאינו עומד בתחרות. בעשור האחרון גדל מדי שנה מספרן של משפחות מעמד הביניים שהתקשו לגמור את החודש. אבל רבים התביישו לדבר על הנושא ולהודות בכך. הם ראו בכך את כישלונם האישי - ולא את כישלון המערכת הפוליטית והכלכלית שצמחה כאן. כעת הם מבינים שיש מאות אלפי משפחות במצבם - וזה כבר לגיטימי לדבר על זה. הם עברו את מחסום הבושה והם יבינו שהיא החלישה אותם. הם עברו מהפך תודעתי.

5. סולידריות חברתית אינה עולם ישן.

גם בכלכלה חופשית ותחרותית יש משקל לסולידריות חברתית ולערכים בסיסיים שנראים כשייכים לעולם הישן. לא צריך להיות קומוניסט, סוציאליסט או סתם נאיבי כדי להאמין בחשיבות הסולידריות בחברה כמתכון לחוזקה ולרמת ואיכות החיים שבה. פערים גדלים בחברה אינם כלי הכרחי כדי לקדם את הכלכלה, אלא דווקא מכשול בקידום המשק והכלכלה. גם החלום האמריקאי הוא בעיקר חלום וככל שגדל מספר האנשים שנשארים מחוץ למסיבה, כך מתקצרים ימיה ומתקרב הרגע שבו היא תפוצץ.

6. פייסבוק זה לא רק משחק מחשב למשועממים.

אסייג אילן

פייסבוק הוא כלי אדיר של הציבור לשתף, להתחבר, להתארגן ולהעביר מידע; לעבוד מעל הראש של תקשורת שלעתים משרתת את עצמה, את הבעלים שלה ואת המקורבים שלה. פייסבוק לא מביא שינויים רק בדיקטטורות ערביות, אלא גם בכלכלות ובמשקים שנראים לכאורה מודרניים ופתוחים - אבל בפועל נשלטים על ידי שיטה כלכלית שבה מעט שחקנים משפיעים על השיח הכלכלי ומנווטים אותו לפי האינטרסים שלהם ושל עושי דברם בשלטון.

7. רוב הטייקונים לא תורמים לכלכלה.

חלקם גם אינם "בעלי הון" וחלקם אף גורמים נזקים אדירים לכלכלה. כל עוד שלטו הטייקונים בשיח הציבורי באמצעות העיתונים והערוצים שלהם, הוטעה הציבור והפוליטיקאים לחשוב ש"טייקונים" הם אנשי עסקים המקימים מפעלים ומייצרים משרות, חדשנות ופריון. פגיעה בטייקונים, צרבו לציבור בתודעה, תפגע במשק ובסופו של דבר - בעובדים.

כעת מתחילים מאות אלפי ישראלים להבין שטייקונים הם יזמים בודדים שהשתלטו על מוסדות פיננסיים, על בנקאים ועל מנהלי השקעות, לוו מהם מיליארדים ועשרות מיליארדים וקנו איתם מונופולים ואוליגופולים. הם לא מקימים מפעלים וממילא לא מסוגלים להקים ולנהל, משום שהקמת מפעלים תחרותיים דורשת תכנון ארוך טווח, מחוייבות, ערכים ותרבות ניהולית אמיתית. הטייקונים ברובם הם אלופי משחק ההון-שלטון-פיננסים-רגולציה-עיתונות. הם מאעכרים ממונפים, הם מאעכרים של מיליארדים. הם שולטים, בעצם, באמצעות כספו של העם - והם מחלישים ולעתים משחיתים את המגזר העסקי, את השלטון ואת התקשורת. סילוקם מהשליטה במשק והקטנת חלקם בכלכלה יביאו להאצת הצמיחה, להקמת עסקים ולהגדלת התחרות, הפריון והשכר במשק.

8. החלום האמריקאי לא מתאים לכולם.

שיעורי המוביליות החברתית, היכולת להתחיל נמוך ולהגיע גבוה באמריקה נמוכים בהרבה ממה שבהוליווד ובוול סטריט גרמו למאות מיליונים להאמין. גם משבר פיננסי קטלני שהוריד את כל הבנקים במערב על הברכיים לא הביא עדיין לחשבון נפש אמיתי בקהילה הפיננסית האמריקאית והבינלאומית. אנחנו צריכים לשאוף למודלים טובים יותר, מתקדמים יותר והוגנים יותר; לשוק חופשי שבו הפירות מחולקים בצורה צודקת יותר. זה לא קומוניזם או סוציאליזם - זה שוק חופשי יותר עם כללי משחק הוגנים יותר.

9. אנחנו לא באמת מדינת סטארט-אפ.

עשר שנים מכרנו לעצמנו ולאחרים שישראל היא כלכלת סטארט-אפ תחרותית וחדשנית. אחרי מהפכת התודעה של קיץ 2011 אנחנו כבר יודעים שמדינת הסטארט-אפ מהווה נתח קטן מהכלכלה, שמדינת הסטארט-אפ כבר לא דוחפת את שאר הכלכלה וכי חלקה בתוצר כבר תקוע ברמתו הנוכחית כמה שנים. אנחנו כבר יודעים שרוב חלקי המשק והכלכלה בישראל אינם תחרותיים וחדשניים, ושחלקים גדולים מדשדשים במי אפסיים. מסעדות ובתי קפה יפים ושוקקים הם לא עדות למשק תחרותי ודינמי. מרבית ענפי המשק בישראל, בעיקר בשירותים ובפיננסים, הם מפגרים ומקפחים עם אפשרויות בחירה מועטות לצרכנים.

10. המשק הישראלי הוא ריכוזי ולא תחרותי.

במשך שנתיים ניסו רוב כלי התקשורת בישראל למכור לציבור את התיזה ש"ריכוזיות זה דבר פופליסטי", כלומר זאת בעיה לא קיימת או שולית ויש לנו משק מעולה שבו התחרות עולה, התחרותיות מול העולם מזנקת והריכוזיות נעלמת. כיום מאות אלפי ישראלים יודעים שזה שקר, שלנהנים מהסטטוס קוו ומהסדר הקיים היה עניין לטפחו. בישראל יש ריכוזיות יוצאת דופן - חיבורים מסוכנים בין פיננסי לריאלי, פירמידות שליטה וקבוצות עסקיות שבולעות נתח גדל והולך מההכנסות, הרווחים והכוח במשק. נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, נעמד סוף-סוף מול הציבור ואמר לו את זה, שר האוצר, יובל שטייניץ, קבע את זה בצורה נחרצת, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הודה בכך - ואפילו הפקידים שפחדו או לא התעמקו החלו להבין את עומק הבעיה והם כבר פחות מפחדים להתמודד איתה.

11. הצעירים יעשו את השינוי.

חשבנו שהם תקועים בפייסבוק, בטוויטר ובאינטרנט ושלרובם מעורבות חברתית ומודעות נמוכה. כעת אנחנו יודעים שמאות אלפים מהם יכולים להיות ערניים, מחוברים ומודעים. האינטרנט נותן להם כוח ופרפסקטיבה אחרת לחיים - והם יכולים לפעול ולשנות ולהזיז דברים.

12. הציבור רוצה ללמוד.

וגם להתעמק ולקרוא לא רק על ידוענים וכדורגל. המחאה של קיץ 2011 לימדה כי יש מאות אלפי ישראלים שיכולים לפתח עניין וקשב מתמשך לנושאים כלכליים וחברתיים מורכבים. העיתונאים שסיפרו לעצמם כי הם חייבים להתמקד בזבל כי "זה מה שהציבור אוהב" ייאלצו להפנים שהציבור מוכן לצרוך מידע וחומרים אחרים לחלוטין. זה כמובן ייאלץ את העיתונאים לעלות מדרגה במקצועיות ובהבנה שלהם עצמם ובעיקר באינטגריטי שלהם. כי הדור החדש כבר לא יאכל כל מידע ופרשנות שיאכילו אותו. הוא יקרא גם את מה שחברים שלו אומרים על זה בפייסבוק ויהיה הרבה יותר ביקורתי וערני למידע שבעלי עניין מנסים לדחוף לו בתקשורת.

13. לא רק החרדים יודעים להחרים.

במשך שנים עמד הציבור הענק והבלתי מחובר מול המונופולים והאוליגופולים בענפי הקמעונות, המזון, הפיננסים, התקשורת והשירותים כשהוא חסר אונים וצפה בציבור החרדי שמצליח להזיז חברות גדולות ולעתים גם את המערכת הפוליטית בכיוונו.

בקיץ 2011 הוכיחו איציק אלרוב ועשרות אלפי ישראלים שניתן להשפיע על החברות הגדולות והחזקות ביותר אם מפסיקים לקבל את ההתנהלות המונופוליסטית שלהן כמובנת מאליה. בחודשים הקרובים תיאלץ ענקית המזון תנובה לשנות בצורה משמעותית את התנהלותה מול הציבור ומול הצרכנים אם היא תרצה לשקם את מעמדה ומותגיה. לציבור הצרכנים יש כוח, הם צריכים רק להחליט להפעיל אותו.

14. משכורות העתק של רבים מבכירי המגזר העסקי הן הבעיה ולא הפתרון.

עד לקיץ האחרון הצליח המועדון של בעלי השליטה והמנהלים במונופולים, באוליגופולים ובפיננסים לשכנע חלקים גדולים מהמגזר העסקי ומהציבור שהזינוק של משכורותיהם בעשור האחרון הוא הכרחי במסגרת השוק החופשי ועידוד המצוינות. בקיץ 2011 הפנימו מאות אלפי אנשי עסקים, יזמים ועובדים שבמרבית חברות הענק הקשר בין שכר לביצועים הוא קלוש, ומשכורות העתק משולמות לרגולטורים לשעבר ולראשי המונופולים והפירמידות לא כדי לשפר את הביצועים - אלא בעיקר ככלי לשימור המבנה הלא-תחרותי והסגור של המערכת.

פרופ' מנואל טרכטנברג, ד"ר לכלכלה מהרווארד, שמעיד על עצמו שהוא קפיטליסט המאמין בשוק החופשי, שלח לציבור, לממשלה, לרגולציה ולמגזר העסקי מסר ברור בדו"ח שפירסם השבוע ובו חשף שחלקים גדולים מהמגזר העסקי אינם תחרותיים. בין השאר, הוא כתב: "בעשורים האחרונים צמחה בישראל שכבה דקה של מתעשרים, שמקורה בעיני רבים אינו בתגמול הוגן של כלכלת שוק, אלא בניצול לא מידתי של מונופולים... התפתחה בישראל תרבות של ראוותנות".

פרצופם האמיתי של רבים מחברי המועדון הקטן השולט במונופולים ובפירמידות הפיננסיות-ריאליות נחשף בקיץ 2011 - והציבור, היזמים, התעשיינים, אנשי ההיי-טק וכל מי שמקים עסקים תחרותיים בישראל, הבין והפנים שהחבורה הזאת אינה חלק ממנגנון השוק, אלא הביטוי לכשליו.

15. יש בישראל שתי אוכלוסיות.

לא ימין ושמאל, לא חילונים ודתיים ולא מזרחיים ואשכנזים - אלא מחוברים ובלתי מחוברים. מחוברים הם אלה שנהנים מהסדר הכלכלי והפוליטי הקיים - הם התחברו לאחד ממוקדי הכוח והמגזרים המוגנים במדינה. הבלתי מחוברים הם כל השאר.

הבלתי מחוברים הבינו הקיץ כי מספרם באוכלוסייה גדל במהירות ושהעתיד הכלכלי שלהם ושל ילדיהם אינו מבטיח בלשון המעטה. הם הבינו שנתוני הצמיחה שבהם מתגאים ראשי הממשלה ושרי האוצר בתקופות הצמיחה לא מבטיחים את רווחתם הכלכלית ואת איכות החיים שלהם. לא רק הם הבינו זאת - אחרי המהפכה התודעתית של קיץ 2011, חלקים גדלים והולכים של הציבור יגדירו מחדש למדינה ולעצמם את ההצלחה והשגשוג שלהם.

התהליך עוד ארוך, עשינו צעדים ראשונים - אבל הכיוון שהסתמן מבטיח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#