מרבה נכסים, מרבה שוויון

בהפגנת ה-300 אלף שהתקיימה לפני כמה שבועות הלכה לידי קבוצת אנשים וצעקה במלוא גרונה ומלוא הרצינות: "העם דורש כל מיני דברים". הוויכוח על רשימת דרישות המחאה חשוב ומעניין, אבל לפחות באופן חלקי הוא נובע מתוך שאלה כלכלית שצריך לתת עליה את הדעת: איזה אי שוויון מטריד אותנו יותר - בחלוקה של הרכוש והנכסים, או בחלוקה של רמת החיים השוטפת ויכולת הצריכה?

זה נשמע אותה גברת בשינוי אדרת, אך מבחינה אופרטיבית הפתרונות שונים, ולכן הסוגיה אינה עניין של מה בכך. האם צריך לייצר מנגנונים שיאפשרו לאנשים לצבור נכסים, או שהדגש צריך להיות רק על שיפור ברמת חייהם? כלומר, האם חשוב שאנשים יקנו דירות, או שעדיף לייצר שכירות בת השגה? האם חשוב שלאנשים תהיה קצבה פנסיונית, או שחשוב יותר שהם יוכלו לצבור הון באמצעות חיסכון ארוך טווח.

ישראל, בדומה לארה"ב, למעשה החליטה כי רמת החיים חשובה יותר - מה שחשוב זה להגדיל את ההכנסה הפנויה והצריכה השוטפת. כלכלת המדינה ומהלכי הממשלה נמדדים בעיקר לפי הגידול בתמ"ג. ביטול המסלול ההוני בגמל, המעבר המוצא בימים אלה לשכירות "בת השגה" במקום דיור "בר השגה", לצד התמיכה בחברות גדולות והקשיים המורמים על עסקים קטנים - אלה צעדים התומכים בצמיחה כלכלית על חשבון צדק חלוקתי. בפועל, לאורך השנים מנגנוני צבירת ההון והרכוש של מעמד הביניים הצטמצמו ככל שהצריכה השוטפת תפסה את מרכז הבמה.

גם השמאל הפוליטי, עם דגש על רכוש משותף, וגם הימין, עם דגש על עסקים גדולים ויעילים, שכחו את המשבצת של צבירת נכסים בידי מעמד הביניים והשכבות החלשות. הבחירות המונחות בשני צדי המאזניים הן בין האפשרות לצרוך יותר ולגדול יותר, לבין האפשרות שיותר אנשים יוכלו לצבור נכסים ושלאורך זמן כולנו נוכל לקיים חברה שוויונית יותר.

ישראל צריכה חברות כמו אינטל, צריכה יזמים שיקחו סיכונים גדולים וישקיעו את כספם ומרצם בחיפוש נפט וגז. עם זאת, היא גם זקוקה לעסקים קטנים בבעלות פרטית שיוצרים תחרות אמיתית, כמו שרמי לוי, חצי חינם וויקטורי מציגים לרשתות השיווק, אבל כמעט שלא קיימת במרבית הענפים האחרים.

כשאנו דנים בימים אלה בבניית פתרונות לרופאים, למורים ולעובדים סוציאליים, האם במקביל לפתרון של משכורת גבוהה יותר לעוברים לפריפריה אפשר לחשוב על משכורת נמוכה יותר בליווי הטבה לרכישת דירה בתל אביב? האם אפשר לחשוב על פתרונות שיאפשרו לעובדים במקצועות אלה לצבור נכסים, ולא רק להגדיל את הצריכה השוטפת?

כדאי להכיר בכך שאין זו בחירה אחת, אלא רצף של בחירות רגולטוריות ומבניות המייצרות את המציאות. מחיר הקוטג' חשוב, אבל כשהעם דורש "כל מיני דברים", חשוב לבחון את השאלה הכלכלית הניצבת בבסיס ואת התהליכים המבניים. חשוב לנסות לבנותם מחדש כך שבמקביל לצמיחה בתמ"ג, נמדוד גם את צבירת הנכסים ובניית העושר בקרב חלקים נרחבים יותר בחברה. זה לא פשוט כמו נתינת מענה לרשימת דרישות, אבל זה עשוי להבטיח שבעוד עשור לא נחזור לנקודת ההתחלה, או למטה ממנה, אלא נמצא עצמנו עם בסיס כלכלי איתן יותר במידה רבה.

הכותבת היא סמנכ"לית פיתוח עסקי באי.בי.אי