אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תעודת סמסטר לממשלת בנט-לפיד

E
שתפו בפייסבוק

המצטיין, המאכזב, מי בא לעבוד למען הציבור ומי בא לחלק ג'ובים ■ זה מה שעשו שרי הממשלה בחצי השנה הראשונה לכהונתה| אבי בר אלי

ראש הממשלה נפתלי בנט | האיש שהיה שם

מצד אחד, גם בחלוף חצי שנה נפתלי בנט עדיין לא מנהל כמו ראש ממשלה, ולכן לא נתפש ציבורית ככזה. מצד שני, אחרי הטראומה שחוותה ישראל בעשור האחרון, ייתכן כי מה שהמדינה זקוקה לו כעת הוא דווקא ראש ממשלה רצסיבי, שפועל בחסות מנהיגות משותפת. מנהיגות שאין בה יחיד ומאיים — אלא כמה ראשי ממשלה (בפועל) שמשלימים אחד את השני. לבנט זה לא מחמיא, אבל לאינטרס הציבור, עד כה, זה לא בהכרח רע. הבעיה נעוצה במה שיתפתח בהמשך הדרך, וככל שהימים חולפים גובר הדמיון בין בנט לקודמו. הוא נשבה בקסמי הטון הביטחוני הלא מתפשר; דבק בהתמקדות באיראן וקורונה — וכל היתר יחכה; נעדר אסטרטגיה חברתית־כלכלית (מעבר לאתנן עבור צירוף הערבים לקואליציה); נשלט בידי גחמות מבית (הפוליטי והפרטי); מונע לפעולה כתוצאה ממתקפות אישיות. אבל בנט לפחות נותן לשריו יד חופשית לשאת בנטל העבודה, ולא מפריע לעסק להתגלגל מעצמו.

שר החוץ יאיר לפיד | שר על הדרך

כמעט לא נוכח. וגם כשנוכח – כמעט לא מורגש. מדי פעם קופץ לבקר בחדרי העובדים, מצטלם — ועוזב מיד. את ועד העובדים במשרד החוץ התפנה לפגוש רק חודשיים אחרי שמונה לשר. ומשום שלא עשה מאז דבר, אלה פצחו נגדו באחרונה בקמפיין. לא בכדי הביקוש לקורסי צוערים שוב בדעיכה — אבל אותו זה פחות מעניין. ישיבות אסטרטגיה מעמיקות אין, אבל לפחות המשרד לא מיובש בזדון כמו בימים של בנימין נתניהו. גם את לפיד מעניינות הטיסות לחו"ל ולא יותר, אבל את שיחות החוץ החשובות באמת עושה דווקא בני גנץ (בוושינגטון, בארמון האליזה ובראש העין). ולמען הסר ספק, לפיד עובד. עובד אפילו קשה. אבל הלשכה שממגנטת אותו היא זו של ראש הממשלה החליפי. לכן את עיקר מרצו הוא משקיע בתחזוקה של תדמיתו המדינית ובכיבוי שריפות יעיל בקואליציה, בתקווה שאלה יביאו אותו אל הפסגה הפוליטית.

שר האוצר אביגדור ליברמן | כתובת אחת

יחסי הכוחות בממשלת השינוי מקנים לשר האוצר אביגדור ליברמן מעמד נדיר: ביכולתו להבטיח למי שעומד מולו עסקה — ולהיות רגוע שזו אכן תקוים. הגיבוי הפוליטי הכמעט אוטומטי שלו זוכה השושבין הדומיננטי של ממשלת השינוי, והעובדה שראשי הממשלה, הנוכחי והחלופי, סולדים מעיסוקי משרד האוצר, מאפשרים לליברמן להנהיג מדיניות כלכלית אוטונומית, לקבל החלטות לבדו ולעצב במו ידיו את פני המשק. את הסגולה הזו הוא כבר ניצל לצורך העברת תקציב מזורזת, בלוויית חוק הסדרים עתיר רפורמות. ואולם לא באלה מסתכמת חצי השנה המוצלחת מבחינתו, כי אם בעובדה שנהפך לקבלן הביצוע הכמעט הבלעדי של הממשלה. ולמעשה ל-one-stop-shop שבה נופלות ההכרעות התקציביות והפוליטיות במאוחד.

שר הביטחון בני גנץ | מצוין, אבל למי?

תקציב הביטחון הגדול אי־פעם, הגדלת הרכש הפטור מפיקוח, צ'ופרים פנסיוניים חדשים, הלבנת תוספות שכר לאנשי הקבע, הגדלת שכר חיילי חובה, מימון תוכניות סוציאליות במיליארדים — ספק אם נמצא שר ביטחון שבתקופה כל כך קצרה הצליח לגרד כל כך הרבה, כפי שהצליח בחצי השנה האחרונה בני גנץ. יו"ר כחול לבן מינף את ההפתעה הפוליטית שרשם בבחירות, ניצל את מעמדו הקואליציוני המיוחד — אך מה שטוב למערכת הביטחון, לא בהכרח תואם את אינטרס הציבור. ודאי לא כאשר ההישגים האלה מנציחים את הסיאוב וחוסר היעילות במערכת הביטחון, מחפים על כישלונה (וכישלון גנץ עצמו) בהיערכות לאיום האיראני ומסתירים את ניסיונות גנץ לבנות לעצמו בייס פוליטי באמצעות מינויים פוליטיים בתעשיות הביטחוניות, קריצה לחרדים ותמיכה בלובי החקלאי. לזכותו של גנץ ייאמר כי לפחות חיפה על בוסריות ראשי הממשלה, המכהן והחליפי, ומיצב עצמו כמבוגר האחראי בשדה המדיני והביטחוני.

שר המשפטים גדעון סער | רוצה, אבל עוד לא יוצא

יו"ר תקווה חדשה נכנס לתפקידו חדור עשייה וחמוש בסט מהלכים מכוננים, שהתבררו בחלוף זמן קצר כקשים לעיכול עבור שותפיו. הגבלת כהונת ראש ממשלה אושרה באופן חלקי, נאשם בפלילים עדיין יכול להתמודד על ראשות הממשלה וגם הכוונה לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה הוכנסה להקפאה. למרות אלה, מדובר רק בחצי שנה ראשונה, ושורת הצעות חוק אחרות שקידם סער, לצד הגברת השקיפות באגודות העותומניות וכינון הוועדה לבחינת כוחן של ענקיות הטכנולוגיה — מעידים כי האיש בא לעבוד, לרתום את משרד המשפטים גם לטובת אירועים שוטפים — ולא למקד את עשייתו בקידום אג'נדה שמרנית בלבד. השר החמישי תוך שנתיים במשרד המשפטים הצליח עד כה להחדיר שקט למערכת. מבחנו הגדול הבא יגיע בקרוב עם מינוי היועמ"ש הבא והשופטים החדשים לבית המשפט העליון.

שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון | עסוקה במאבקים פנימיים | ליאור דטל

שרת החינוך נכנסה לתפקיד עם הבטחה: להוציא את המערכת מהבוץ ולהוביל רפורמה גדולה. חצי שנה לאחר מכן, מצב מערכת ממשיך להידרדר, אבל שאשא־ביטון מגלה אדישות וממשיכה לעסוק בפוליטיקה ומאבקים פנימיים. השרה זכתה לתנאי פתיחה טובים בהרבה משל קודמיה: תקציב משרדה גדל לכ–70 מיליארד שקל, הגבוה בהיסטוריה של המשרד, ושותפיה הפוליטיים נוחים במיוחד — סגנה, המשנה למנכ"ל המשרד ויו"ר ועדת החינוך בכנסת הם חבריה לתקווה חדשה. אלה היו אמורים להבטיח יכולת ביצוע גבוה. למרות זאת, בעוד כל שרי החינוך לפניה כבר הספיקו להציג בפרק זמן דומה תוכניות שעיצבו את כהונתם, שאשא־ביטון מתמהמהת. בלשכתה אומרים שהיא שוקדת על רפורמה גדולה שמוקדם לחשוף. בינתיים היא מיישמת את מדיניות קודמיה: שנת הלימודים נפתחה עם התוכנית של יואב גלנט למתן אוטונומיה מצומצמת למנהלים, ובשבוע שעבר נערכו מבחני המיצ"ב החדשים שיזם רפי פרץ.

שרת הפנים איילת שקד | מלכת הקבלנים

על פועלה עד כה של שקד יעיד כבוד המלכים שבו התקבלה בכנס הקבלנים האחרון, ולא רק מפאת כבודה המיניסטריאלי. נאמנה לגישתה הכלכלית הניאו־ליברלית, החל ברגע שבו התיישבה בכיסאה, החלה שקד לפעול כדי להסיר חסמי רישוי, לקצץ מעורבות ממשלתית, לקצר את משך התכנון ולהאיץ בינוי. לעתים עשתה זאת תוך מאמץ רב מדי — עד כדי התנגשות מקצועית עם גורמי התכנון. השנה תסתיים כהונת עשרות המינויים של משה כחלון במוסדות התכנון. שקד תקבל לידיה את הזכות לאייש מחדש את מינהל התכנון, ובכך תשנה את פניו. שקד באה לעבוד. בחצי השנה שחלפה כבר הטביעה חותם, אך כדרכה — חותם זה נושא גם איפיונים פוליטיים מובהקים, שתכליתם קריצה לפופוליזם הימני: חיפוש חיכוכים מתוקשרים עם המגזר הערבי; קידום פרויקטים ביהודה ושומרון; והצטרפות לבולמוס האופנתי והמסוכן של הקמת יישובים חדשים, בחסות "שיח התיישבות" מחודש, גם במחיר הרס יישובים ותיקים והנצחה של סגרגציה חברתית.

שר הבריאות ניצן הורוביץ | תקציב יש. ומה עכשיו? | עידו אפרתי

יו"ר מרצ יכול לזקוף לזכותו הישגים לא מבוטלים. הוא הביא תוספת של 2 מיליארד שקל לבסיס תקציב הבריאות; השיג 500 מיליון שקל לטובת בריאות הנפש והמערך הפסיכיאטרי; ורשם ניצחון זמני במאבק לקיצור תורנויות המתמחים בתהליך סבוך שרחוק מסיום, ומחייב עמידה איתנה מול מוקדי כוח בתוך מערכת הבריאות. סימן השאלה מעל כהונתו נוגע לתפקודו מול הקורונה: הורוביץ נוכח בו בעיקר מבחינה תקשורתית, ואת הזירה המקצועית הוא מותיר למומחים. לחובתו ניתן לזקוף את קצב החיסונים האטי. במקביל הוא לא טיפל עדיין בקיצור התורים ברפואה הקהילתית ובאלימות נגד הצוותים הרפואיים. על הדרך, לא שכח הורוביץ מקידום האג'נדה שלו ושל סיעתו, ודאג לקדם גם את העניינים הערכיים: שוויון לקהילה הגאה בכל הקשור לתרומות דם; אפשרות לפתיחת תיק תרומה משותף ללסביות בהליך תרומת זרע; ומהלך שיאפשר לחלק מהנשים פטור מהתייצבות בפני ועדות להפסקת הריון כתנאי לעבור הפלה.

שרת האנרגיה קארין אלהרר | שרה בורחת מבשורה

אלהרר היא ללא ספק אכזבת הממשלה עד כה. כהונתה מתאפיינת בבלבול ניכר, היעדר מדיניות ברורה, הימנעות מקבלת החלטות, בריחה מסוגיות קשות ופארסה מוחלטת בכל הקשור למינויים שתחת סמכותה. בענף החשמל עדיין לא מצליחים להבין כיצד רואה אלהרר את תמהיל הייצור בעשור הקרוב; בענף הגז לא מבינים מה פירוש עצירת החיפושים למשך שנה; לרשות החשמל, חברת החשמל ונתיבי גז עדיין אין יו"ר; בחברת ניהול מערכת החשמל אין מנכ"ל כבר חודשים; ולמנכ"ל משרדה מינתה אלהרר אדם שמוגבל משפטית מעיסוק בחשמל וגז. האם מדובר בשרה שנייה להגנת הסביבה? האם היא דוגלת בהעמקת התחרות בחשמל? האם היא תומכת בהצרת התחרות בגז? עם מי היא בכלל מתייעצת? בינתיים הכל מושכים בכתפיהם, ולאיש אין פתרונים.

שרת התחבורה מרב מיכאלי | כיוון יש, אבל מה עם הביצוע?

שרי התחבורה האחרונים התאפיינו בתדמית ביצועיסטית וביכולות שטח טובות, אך סבלו מחולשה אידיאולוגית שגרמה להם לנסוע פול גז בניוטרל. לעומתם, יו"ר סיעת העבודה מרב מיכאלי הגיעה עם אג'נדת אנטי־פרייבט ברורה, חדורת מוטיווציה לחולל מהפכה. היא השיגה תקציבים לתחבורה הציבורית, הסכימה להטלת אגרת גודש בגוש דן, העבירה מסר ברור לגבי סלידתה מסלילת כבישים חדשים — אך בשטח, עד כה, היא לא מורגשת. חברות הביצוע הממשלתיות מתקוטטות זו עם זו וספק מנוהלות, ועדי המונופולים מרימים ראש, המגה־פרויקטים תקועים, לוחות הזמנים נדחים מדי יום והבנייה המואצת ממשיכה להתעלם מהיעדר תשתיות תחבורה. למרות הכוונות הטובות במשרד בירושלים, עולה חשש כי אלה לא יספיקו עבור יתר חלקי הארץ. וכך, למרבה הצער, תוכל לבסוף מיכאלי לגזור קופון רק אצל החקלאים — שעבור הלובי הארכאי שלהם היא דווקא כן מלכלכת את הידיים, משיקולי אלקטורט.

שר הבינוי והשיכון זאב אלקין | דבק בדפוסים הישנים | גילי מלניציקי

זאב אלקין נכנס לעניינים מהר — אלא שבאותה מהירות הוא גם אימץ דפוסים ישנים במשרד השיכון: מהקבלנים למד שקשה להילחם בעליות המחירים — ולכן נמנע מלרסן את מחירי הקרקע שהיזמים רוכשים; וממשה כחלון למד שפיזור הבטחות לדירות מסובסדות לא יבטיח לו קולות — אז הוא לא ממש מבטיח. מנגד, הבין אלקין את הפוטנציאל הגדול בחיבור עם ראשי הערים — ולהם הוא דווקא מוכן להבטיח. יחד עם שרת הפנים איילת שקד הוא מנצל את הכוח המקצועי המשולב של תכנון ושיווק קרקעות לצרכים פוליטיים, ומפזר הצהרות על הקמת יישובים חדשים, שבמקרה הטוב יזרקו כסף על תשתיות למאות משפחות בלבד ובמקרה הרע ייהפכו "לשממה ומגדל". לזכותו של אלקין ייאמר שפעל כדי לגייס מיליארדים עבור הגדלת מלאי הדיור הציבורי, אבל לא ניצל את מלוא כוחו כדי לממש את אחת ההבטחות הגדולות שנתן — תקצוב התחדשות עירונית בפריפריה.

השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג | פתיחה ירוקה

הכוכבים הסתדרו יפה לזנדברג, כשאירגנו לה כניסה חלקה: ועידת אקלים בינלאומית, ארבעה חודשים אחרי מינויה, דאגה עבורה לשיח ירוק ועוטף שכל חבריה לממשלה מחויבים לו; משרד אוצר שחיפש בנרות אחר מסים עקיפים חדשים מצא את מבוקשו בכלים חד־פעמיים; התשתית שחיכתה לה במשרד איפשרה לה להחיל חובת פיקדון גם על בקבוקי משקה גדולים; וממשלה מגומגמת איפשרה לה חופש פעולה בסיכול עסקת קצא"א באילת. אג'נדה הולמת, עיתוי מוצלח וזיהוי נכון של הסיטואציה הפוליטית איפשרו לזנדברג לרשום הספק נאה בחצי השנה הראשונה לכהונתה, והשאלה היא אם תתרגם את ההצלחות הנקודתיות לקביעת אסטרטגיה תועלתית ובת־מימוש. כלומר, אם תקבל רוח גבית לצעדים קשים באמת (מלחמה בזיהום התחבורתי, בהתמכרות לדלק פוסילי ככלל ובכשלי השוק בטיפול בפסולת) — או שתיגרר לעיסוק קל מדי בפנטזיות (100% אנרגיה סולארית בייצור החשמל).

השר לשירותי דת מתן כהנא | כתפיים רחבות

את תואר השר הפעלתן קוטף מתן כהנא, ששועט קדימה לפי תוכנית עבודה סדורה, לא מביט לימין או לשמאל, מזיז למוקדי הכוח החרדיים את הגבינה — ופשוט מוציא מדעתה את האליטה האורתודוקסית ששלטה במנגנוני הדת הממלכתיים 70 שנה. כהנא משתייך לקבוצת שרים שלא באו רק לעבוד, אלא הצהירו מראש על כוונתם לשנות. לא בכדי "זכה" לאבטחה צמודה עוד לפני שהשלים חצי שנה בתפקיד. אמנם את מוקדי הכוח הוא לא מפרק לגמרי, וחלקם פשוט יעברו לידי הציונות הדתית. אך התהליך כרוך בהקלה בנטל על הציבור החילוני, במודרניזציה ובהגברת השקיפות. כהנא לא נרתע מאיומי תעשיית הכשרות המשגשגת, פתח את ההשגחה לתחרות ואיפשר להוריד את רף הכשרות שחנק את הכלכלה. בזו אחר זו הוא מפרק את המועצות הדתיות ומוביל מהפכה במינוי דיינים — וכל אלה עוד לפני שהתחילה המלחמה על הרפורמה בגיור, ועל אופי ההילולה השנתית בהר מירון, שכהנא קיבל עתה את האחריות המיניסטריאלית עליה.

שרת הכלכלה והתעשייה אורנה ברביבאי | כבר לא לובי התעשיינים

רפורמת יבוא כמו זו שאושרה במסגרת חוק ההסדרים (תמרוקים, מזון, תקינה) — החלום הרטוב של חסידי התחרות ושל אבירי המאבק ביוקר המחיה — לעולם לא היתה מאושרת בממשלות הקודמות, שבהן שר הכלכלה/התעשייה קיבל עם השבעתו כמשימה לשאת את דגל הפרוטקציוניזם. אלא שמשרד הכלכלה תחת אורנה ברביבאי לא רק עמד מנגד ונתן את הסכמתו שבשתיקה לרפורמה הצרכנית הדרמטית, כי אם לקח באישורה חלק פעיל, ובימים אלה הוא נערך ליישומה הסבוך והמורכב. עד כה מסתמן כי ברביבאי נמנית עם השרים שלא חששו לפעול נגד הדנ"א של משרדם — אך זו רק תחילת הדרך במשרד עתיר לובינג ולחצי הון. פה ושם כבר תועדה עזרה סקטוריאלית, וממונה על רשות התחרות נבחרה רק אתמול — אבל בגדול, ברביבאי הפתיעה לטובה עם אג'נדת שוק חופשי, משנה סדורה לגבי זרוע העבודה שבמשרדה ועם קבלת החלטות מהירה שקנתה לה תומכים גם בתוך משרדה.

שר התקשורת יועז הנדל | המשרד חזר לעבוד | רפאלה גויכמן

11 שרים באים והולכים ראה משרד התקשורת בעשור האחרון. תחת יועז הנדל הוא עובר שיקום מסוים, לרבות הנעתן מחדש של יוזמות שנתקעו בעבר. בחצי השנה האחרונה הספיק השר הנמרץ לקדם שינויים נרחבים: פרישה מואצת של סיבים אופטיים (כרגע נהנים מכך תושבי הערים הגדולות, ובהמשך — יש לקוות — ייהנו גם בפריפריה); פרישת רשתות הסלולר מדור 5; וביטול ההפרדה בין ספק גישה (לאינטרנט) ותשתית, שייכנס לתוקף בעוד שלושה חודשים, כך שסוף־סוף הצרכן יוכל לרכוש אינטרנט במקום אחד. בנוסף פעל הנדל לאסדרת שוק הטלוויזיה — ובכלל זה תיקון חוק השידורים, שיוחל גם על פלטפורמות הסטרימינג הבינלאומיות כמו נטפליקס. כמו כן, חייב את ענקיות הטכנולוגיה המחזיקות ברשתות חברתיות להקים שירות לקוחות ויצא במהלך להפרטת דואר ישראל.

שר החקלאות עודד פורר | נלחם על הבית

""משרד החקלאים" שימש עשורים כשדולת החקלאות בירושלים. תפקידם של השרים שאיישו אותו היה לשמר את הסטטוס־קוו ולתחזק את הבייס הפוליטי של מפלגתם בקרב ההתיישבות העובדת. לכן כשבמסגרת המשא ומתן הקואליציוני דרש יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן את תיק החקלאות לידיו — ברור היה שמשהו עתיד להשתנות. ואמנם, שר החקלאות שמינה משורות סיעתו, עודד פורר, לא היה צריך אפילו שישה חודשים כדי להוכיח זאת. פורר פעל בחצי השנה האחרונה כמו טיל מונחה לעבר שתי מטרות: פתיחת שוק הפירות והירקות ליבוא חופשי ושבירת קרטל הלולים (ושוק הביצים המתוכנן). שתי המטרות הן החיוניות ביותר כיום לביטחון התזונתי הלאומי (לצד הטיפול בשוקי החלב והבשר). אך משמעותן, כך גילה פורר, היא לא רק הכרזת מלחמה על כמה משקים ועל הלובי הפוליטי והמגוון שלהם בקרב חברי הכנסת — אלא הכרזת מלחמה גם על עובדי המשרד עצמו, שכולם פעלו בשנים האחרונות לטובת תכלית צרה יותר מזו של אינטרס הציבור הרחב.

שרת המדע והטכנולוגיה אורית פרקש הכהן | שרת ההיי-טק הראשונה

מרגע שבו קטר הצמיחה של המשק האיץ, שעה שסביבו הכל דמם, היה ברור כי במוקדם או במאוחר תשנה ישראל את הגישה כלפיו. ואמנם, תוך חצי שנה ניערה פרקש־הכהן את משרד המדע מאפרוריותו, שינתה את ייעודו והפכה עצמה ל"שרת ההיי־טק הראשונה". פרקש־הכהן העמידה תוכנית עבודה סדורה, החזירה למשרדה את רשות החדשנות, כוננה צוות אסטרטגי (בראשות דדי פרלמוטר) ויצרה שיתופי פעולה עם משרדי הממשלה המשיקים. משרד המדע החל לשמש פלטפורמה לטובת תעשיית ההיי־טק, תוך שהוא מעמיד בראש סדר העדיפויות את משבר כוח האדם בענף: החל באסדרת ויזות עבודה — דרך הטבות מס לחוזרים — וכלה בתוכנית ייעודית מתוקצבת לחברה הערבית ויציאה לפיילוט הוראה טכנולוגית בגני הילדים. משרד המדע, שהחליף בעשור האחרון שמונה שרים, התברך אפוא באימפקט חיובי מהיר. ולזכותה של פרקש־הכהן יצויין כי הספיקה להעביר במושב זה גם את התיקון שסתם את הפרצה בתשלום תמלוגי הגז.

השר לביטחון הפנים עומר בר-לב | חטף, אבל לא ברח

חוליי ביטחון הפנים הצליפו ללא הרף בבר־לב: החל בבריחת האסירים הביטחוניים מכלא מגידו וכלה בפשיעה הלא מרוסנת במגזר הערבי. ובכל זאת, משהו השתנה. אם בעבר נהגו השרים לביטחון פנים להסתתר מאחורי המשטרה, שב"ס וכיבוי האש, שממילא נוהלו עצמאית, ולספור את השניות עד לסיום הקדנציה שלהם (בתקווה, בשלום) בא בר־לב ונעמד בחזית. זה לא בהכרח חכם מבחינת הקריירה הפוליטית שלו, אבל מיטיב עם הציבור — שקיבל כתובת ממשלתית להטלת אחריות ולדרישה למדיניות, ומיטיב עם הממשלה — שקיבלה שר ביטחון פנים במשרה מלאה. התרומות שנשא הסידור החדש התבטאו עד כה בהסכם שכר היסטורי שפירק את הפצצה התקציבית שעליה ישבו המשטרה ושב"ס; 2.5 מיליארד שקל נוספים נגד פשיעה ברחוב הערבי; וכינון מערך ממשלתי שיתכלל את הגורמים הרלוונטיים למאבק בפשיעה. שליטה בארגונים שתחתיו בר־לב עדיין לא השיג. אבל הוא לא מתכוון להפקיר עמדה (ובוודאי שלא יהפוך אותה לסניף של מפלגה).

הכתבות המומלצות

כתבות ראשיות באתר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות