ההתפטרות היום מוכיחה: בנט התפוגג — לפיד וליברמן הם ראשי הממשלה

"הוא לא מנהל ואף פעם לא היה מנהל", העידו מקורבי ראש הממשלה כבר לפני חצי שנה ■ כאשר אנשי אמונו נוטשים אותו בזה אחר זה, וגם היועצת הקרובה לו ביותר מתפטרת — שרי החוץ והאוצר נוטלים את המושכות

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
ראש הממשלה, נפתלי בנט. לא רק שנעלם מהשטח, אלא גם תקע מקלות בגלגלי ניסיון ההצלה
ראש הממשלה, נפתלי בנט. לא רק שנעלם מהשטח, אלא גם תקע מקלות בגלגלי ניסיון ההצלהצילום: אוהד צויגנברג
אבי בר-אלי
אבי בר-אלי

אירוע מוזר התרחש בשבוע האחרון, שעה שהקואליציה התמודדה עם האתגר הקשה ביותר שהועמדה בו מאז כוננה. ראש הממשלה החליפי, יאיר לפיד, הוא שנטל את ההובלה: טיפל במשבר הפוליטי לבדו; ניהל את המשא ומתן הרגיש מול רע"מ; שיגר למועצת השורא רמז עבה, כשהתייצב עם בכירי סיעתו ביום ההולדת של הרב משה גפני; וביום חמישי אף יצא ל"ראיון ניצחון" בחדשות 12.

במקביל, שר האוצר, אביגדור ליברמן, הוא שדאג לתחזוקת יתר חברי הקואליציה. ליברמן צעד יד ביד עם אביר קארה לקראת אישור פיצויי האומיקרון לעסקים (במיליארד שקל); שיחרר ליש עתיד 400 מיליון שקל לטובת מימוש הבטחתה לחיזוק ערד והנגב המזרחי; העביר לשר הדתות מתן כהנא 167 מיליון שקל (!) עבור עיבוי משרדו ופיתוח מקומות קדושים; צ'יפר את ראשת העבודה הנרגשת, מרב מיכאלי, במאות מיליוני שקלים לטובת חופשת לידה לגברים; סיכם עקרונית עם שר השיכון זאב אלקין (תקווה חדשה) על רפורמה יקרה בנדל"ן; פינק את שר הביטחון בני גנץ ב–15 מיליון שקל עבור מענקים לקצינים במילואים; ובסוף השבוע סיכם גם עם שר הבריאות ניצן הורוביץ על תוספת של 28 מכשירי CT ו–MRI — ובכך סגר פינה מול מרצ.

ובעוד שלפיד וליברמן מזיעים כדי לשמר איכשהו את הקואליציה, ולגרד עבורה ולו עוד כמה חודשים — היכן היה ראש הממשלה, נפתלי בנט ומה עשה?

ובכן, דווקא זה ששוב פישל בביתו שלו, ואחרי שאיבד את אלון דוידי ואת עמיחי שיקלי — איבד גם את ראשת הקואליציה שמינה באופן אישי, עידית סילמן, וזיעזע את הקואליציה — דווקא הוא נעלם.

ולא רק שנעלם, גם תקע מקלות בגלגלי ההצלה: חימם את הגזרה מול הפלסטינים, הדליף על כך שרצה לתקוף בעזה (ונחסם), ייחצ"ן את הקמת "המשמר הלאומי" נגד ערביי ישראל, דווקא ביום שבו מועצת השורא התכנסה, ועיצבן את רע"מ עד כדי כך שראשיה הודיעו כי הם מנתקים קשר עם בנט, ומעתה יתנהלו מול לפיד בלבד.

היעלה על הדעת שמאמן קבוצת כדורגל יאמן רק את הקשרים והחלוצים, ואילו את הבלמים יאמן עוזרו, היות ששחקני ההגנה אינם מוכנים לשוחח עם המאמן שלהם?

ואם כך אי־אפשר לנהל קבוצת כדורגל — אז איך מנהלים כך ממשלה?

ראש הממשלה החליפי, יאיר לפיד, ושר האוצר, אביגדור ליברמןצילום: אמיל סלמן

נטל ניהולי

אלה לא רק דוידי, שיקלי וסילמן. זה גם לא יום־טוב כלפון — הח"כ הנורווגי — ש"פוטר" ביום שישי על ידי החזרת מתן כהנא לכנסת. זאת, מחשש כי הוא העריק הבא, או לכל הפחות חוליה חלשה שיש לנטרל (מה מקרין צעד זה על מידת הביטחון של בנט באנשיו שלו?).

משמעותית יותר מכל הנ"ל היא התפטרותה בסוף השבוע של שמרית מאיר, יד ימינו של בנט והיועצת שלו לענייני הכל (אנומליה בפני עצמה).

רק לפני חצי שנה נשכב עבורה בנט על הגדר, ואף איים על מקורביו (באמצעות התקשורת!) כי פגיעה בה — משמעותה פגיעה בו. עד כדי כך התלהב מהיועצת המדינית הנמרצת שפתחה לו דלתות ברחבי עולם, ובה בעת הרחיקה אותו מהבייס שלו — תוך שהוא מפקיר את אנשי ימינה לבדם בשוחות.

בחלוף הזמן, גם בסביבתו הקרובה של בנט החלו כנראה לצפצף עליו. הסכסוכים הפנים־לשכתיים בין מאיר לבין הפלג הנצי בהובלת ראש הסגל טל גן צבי לא פסקו לרגע. אלה הגיעו לשיאם בשבוע שעבר, דווקא בשעת משבר קואליציוני, כאשר דבר פגישתו של בנט עם הקמפיינר אהרון שביב, בנוכחותה האסורה של מאיר, היות שהיא עובדת מדינה, הודלף (ונחשף בידי מיכאל האוזר טוב ב"הארץ").

ראש ממשלה ששלושה מחברי סיעתו בוגדים בו; שלושה נוספים סוחטים אותו פוליטית ותקציבית (ניר אורבך, אביר קארה, ומהשבוע שעבר — גם שירלי פינטו); שהלשכה שמינה מסוכסכת ומכבסת את כביסתה המלוכלכת בחוץ; שהיועצת הכי קרובה לו מתפטרת; שמזכיר הממשלה שמינה טובע בניגודי עניינים; ושמשרדו הוא אחד האנמיים, חסר ניסיון ולא מורגש — פשוט לא יכול לתחזק את הבלוף הזה לאורך זמן, ואין זה משנה כמה קשה יעבוד.

"הוא לא מנהל, ואף פעם לא היה מנהל", אמר לפני חצי שנה ל–TheMarker מקורב לבנט. אלא שמעתה, עשוי בנט להפוך לנטל ניהולי.

סיעתו המפוררת גוררת גם אותו למחוזות הסחיטה הסקטוריאלית, והיות שימינה נהפכת לחוליה החלשה בקואליציה — אט־אט נגלה ראש ממשלה שמאיים בפירוקה אם לא יקבל X ו–Y, ראש ממשלה שזקוק אף הוא לתחזוקה שוטפת, ושלמרבה האבסורד — גם נוקט בפרובוקציות נגד שותפיו. זאת, כאשר לפי ההסכם הקואליציוני, פרישת גורמי שמאל מהקואליציה ממילא תבטיח לבנט את ראשות ממשלת המעבר ותמנע את הרוטציה.

וכיצד אפוא יוכלו בלמי קבוצת כדורגל ומגניה לבטוח במאמן שעוזריו מפנים לו גב, ושהארכת חוזהו מותנית בכישלון ההגנה?

יועצת רה"מ, שמרית מאיר, שהתפטרה היום. פגיעה בה — משמעותה פגיעה בוצילום: אייל טואג

הדבק של הקואליציה? לא כולם רוצים בחירות

לכאורה, מצב עניינים שכזה אמור להוליך באופן מיידי לבחירות. אלא שזה לא קרה — גם לא בשבוע שאותו כולם ציפו לסיים עם הצעת חוק מאושרת לפיזור הכנסת. הכיצד?

הפומבי שניתן למחלוקות בלתי־נמנעות בקואליציה רבגונית, הספינים שמפזרים בחוכמה המשחרים לבחירות והתקשורת שמלבה דרמות — כל אלה יצרו מצג של הליכה בטוחה לבחירות. לתרחיש כזה אמנם יש אחיזה במציאות — אך מולו ניצב כוח פרלמנטרי שקט, שהליכה לבחירות ממש לא בתוכניות שלו.

כך למשל, רובנו נוטים לשכוח כי שיטת הבחירות הפנימיות בליכוד מבטיחה כי שליש מסיעת הליכוד בכנסת הנוכחית לא ימשיך לכנסת הבאה — וסביר שייפרד מהחיים הפוליטיים. אלה היו מעדיפים לקדם ממשלה חלופית בכנסת הנוכחית, כדי לא להידרש מחר לפריימריס יקרים ומתישים.

אם נוסיף על עשרת הח"כים הללו את הח"כים שעשויים שלא לעבור את אחוז החסימה — בימינה, בתקווה חדשה וברע"מ, ואת אלה שיאבדו את הכוח שהופקד בידיהם כעת באופן נדיר (ישראל ביתנו), וגם את אלה שספק אם יזכו בעתיד למשרות שר (העבודה ומרצ) — אזי נקבל 46 מנדטים שהאינטרס הפוליטי שלהם מספק בינתיים לקואליציה דבק לא רע.

כל זאת, לצד מאמצי גוש השמאל מול גוש הימין שלא להיות אלה שמפרקים את הממשלה, שכן אשמת המחנה המסוים תביא את מנהיג המחנה השני (בנט או לפיד) להיות ראש ממשלת המעבר בתקופת בחירות.

באופן אירוני, מצב שבו אף סיעה לא מוכנה להיות זאת שמפרקת את החבילה, שומר את החבילה שלמה. כך צפויה להתנהל ממשלת השינוי "משבת לשבת", עד שלמישהו יישבר. ייתכן שכבר מחר בבוקר, ואולי רק בעוד חצי שנה.

ואם אף אחד לא יישבר עד אוקטובר — עד אז יונח תקציב 2023 על שולחן הכנסת — מי יודע. מכבש לחצים על המשותפת או סילמן עשוי להביא לקול נמנע שיאפשר לקואליציה רוב של 59:60, ואז תקנה לה זו המקרטעת עוד שנה וחצי של כהונה.

"נאיבים, תתעוררו!"

מן הסתם, לא כולם שותפים לאופטימיות סביב תזת ה"דבק", ולכן דוחפים לנצל כל רגע כדי לתקן עיוותים שספק אם אי־פעם יתוקנו. ובראש ובראשונה, מדובר באישור החוק להגבלת כהונה ובאישור חוק הנאשם (איסור על נאשם בפלילים להרכיב ממשלה).

"נאיבים, תתעוררו! הבוחרים שלנו מאבדים אמון ואם לא נעביר את החוקים שהתחייבנו הם לא יטרחו להצביע בבחירות הבאות", זועק באחרונה ח"כ אלי אבידר.

הלה מזכיר לחבריו במחנה הדמוקרטי שגם לח"כים מימינה — אלה שמנעו עד כה את קידום שני החוקים — יש הרבה מה להפסיד בהליכה מהירה מדי לבחירות. ולכן, הגיעה העת לנצל זאת, גם אם תוך הישענות על הרשימה המשותפת מהאופוזיציה (שתתמוך בחקיקה).

"אם יציבות הממשלה חשובה לכם, תבלעו זאת בדיוק כמו שאנחנו בלענו התנהלות לא קולגיאלית שלכם", תקף בסוף השבוע אבידר את הח"כים בימינה.

כתבות מומלצות

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"

אירוע של חברת איירון סורס. חברות שואפות למתג את עצמן כצעירות ואטרקטיביות

"אנשים חושבים לעצמם - איזה משכורות, איזה טירוף. בפועל זה רחוק מאוד מהמצב"