מאיר יצחק הלוי מונה לסגן השר השישי בממשלה, והמבקרים חוגגים. הפעם הם טועים

שעות של עבודה אינטנסיבית נדרשה - לרבות בירורים במשרדי ראש הממשלה, האוצר, האנרגיה, ביטחון הפנים, החינוך והחוץ - וכל זה כדי לנסות לפתור תעלומה בסיסית אחת: כמה משרדי ממשלה יש בישראל?

אחרי שעות של בירורים, אנחנו חושבים שיש לנו תשובה: יש ככל הנראה 31 משרדים, לאחר שהמשרד להשכלה גבוהה כנראה כבר פורק באופן רשמי. אם הכנסת תאשר זאת, בקרוב יהיו 30 משרדים. המשרד לקידום קהילתי עדיין קיים אך מיועד לפירוק, ונדרשת חקיקה מיוחדת כדי לפרק אותו.

ביקורת רבה הושמעה השבוע על מינויו של מאיר יצחק הלוי (תקווה חדשה) לסגן שרת החינוך לענייני תנועות נוער וחינוך בלתי־פורמלי. זהו סגן השר השישי בממשלת השינוי, שמונה כעת 28 שרים, ואף נמצאת בדרך ל–29 שרים, אם ניר אורבך (ימינה) ימונה לשר ההתיישבות.

רק שהביקורת על המינוי של יצחק הלוי מחמיצה את הנקודה. הנזק במינוי שלו קטן: לשכת סגן שר עולה כ–2.6 מיליון שקל בשנה, וזהו מחיר פעוט וכנראה בלתי־נמנע בדמוקרטיה פרלמנטרית. ישראל אינה הדמוקרטיה היחידה שחשופה ללחצים ודילים פוליטיים, והניסיון בעולם מלמד שבחלק גדול מהמדינות שבהן מונהג משטר פרלמנטרי יש הרבה פוליטיקאים שמקבלים כיבודים בדמות של משרת סגן שר, או שר שני במשרד קיים.

לפי מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, בכל אחת ממדינות סקנדינביה המהוללות (דנמרק, נורווגיה ושוודיה) יש 20–23 שרים. לפי הנתונים הללו, מספר השרים בישראל - 28 ובקרוב 29 - צריך להיחשב כמעט סביר, גם אם מביאים בחשבון שלשכת שר עולה 6 מיליון שקל בשנה. הירידה לאמות המידה של מדינות סקנדינביה יכולה לחסוך לתקציב המדינה כ–50 מיליון שקל בשנה - לא סכום שמשנה עולמות.

• אפשר למצוא סידור עבודה ל–36 שרים גם באמצעות 12 משרדי ממשלה בלבד
• שר בלי תיק, שר עם תיק בלי משרד, שני שרים במשרד או שר רוחבי משודרג?
• "לא מנהל, ואף פעם לא היה": מה עובר על נפתלי בנט — ומה מתחולל בלשכתו?

אך מה שכן משנה עולמות הוא הבלגן האטומי במספר משרדי הממשלה. לא סתם התקשינו לברר כמה משרדים יש כיום, ואם משרדי ההשכלה הגבוהה, הקידום הקהילתי והעניינים האסטרטגיים כבר נסגרו סופית או לא. המספר הבלתי־נתפש של משרדי ממשלה - 31 כיום ו-35 בממשלתו האחרונה של בנימין נתניהו - יצר שברירי משרדים, שאיש אינו מכיר ואינו מודע לעבודתם, ולכן גם איש אינו זוכר אם הם עדיין קיימים. להבדיל מריבוי השרים וסגני השרים, שעולים לנו כ–50 מיליון שקל בשנה, ריבוי המשרדים עולה לנו מאות מיליוני שקלים בשנה בנזק ישיר, ומיליארדי שקלים בנזק ניהולי עקיף.

נזק מתמשך

הנזק של שברירי משרדים הוא משולש. ראשית, כל שבריר משרד כזה מגיע עם מטה (מנכ"ל, מזכירות, חשב, סמנכ"ל משאבי אנוש, יחידה אסטרטגית), שעלותו לבדה יכולה להגיע לעשרות מיליוני שקלים בשנה.

שנית, כל אחד מהמשרדים האלה צריך להצדיק את קיומו, ולכן הוא נלחם על קבלת תקציבים. פתאום צריך 100 מיליון שקל למלחמה ב–BDS, ועשרות מיליוני שקלים לפרויקטים של חיזוק קהילות. השרים שממונים על שברירי המשרדים צריכים להוכיח שהם ראויים - והדרך להוכיח זאת היא לדרוש משאבים לפרויקטים זניחים.

בישיבת הממשלה שבה מאושר תקציב המדינה הקול שלהם שווה לזה כל שר אחר, ולכן הם בהכרח יצליחו להביא הישגים תקציביים למשרד שלהם. התוצאה היא התפוררות של סדר העדיפויות הממשלתי, והסטת מאות מיליוני שקלים מפרויקטים חשובים מאוד לפרויקטים חשובים הרבה פחות. זהו נזק כלכלי ניהולי מתמשך.

שלישית, שברירי המשרדים - שרובם יכלו להיות לא יותר מאגף בכל אחד ממשרדי הממשלה הקיימים - מביאים לפיצול נורא של עבודת משרדי הממשלה, תוך אובדן הסנכרון בעבודת המטה הממשלתית. ממשלת ישראל חלשה במיוחד בשיתוף פעולה בין־משרדי, וכל משרד שפעילותו מפוצלת פוגע באופן אנוש בתכנון ובראייה הכוללת של הממשלה. המשרד לקידום קהילתי, שיצא מתוך המשרד לביטחון פנים וחזר לשם; משרד המים, שיצא ממשרד האנרגיה וחזר לשם; המשרד להשכלה גבוהה, שיצא מתוך משרד החינוך וחזר לשם — כל פירוק והרכבה כאלה פוגעים בניהול הממשלתי.

מתוך 31 משרדי הממשלה כיום, יש רבים שגורמים נזק ניכר לניהול הממשלתי: משרד ההתיישבות, שנועד לדאוג לאינטרסים של ההתנחלויות, פוגע בשוויון ובסדר העדיפויות של משרד הפנים, וכן בניהול התקין של הקרקעות והתכנון במשרד השיכון; ומשרד הנגב והגליל מעוות גם הוא את סדר העדיפות של משרד הפנים, ואת הצורך לנהל את השלטון המקומי בישראל לפי מפתח מסודר.

גם לא ברור מדוע יש צורך במשרד לשיתוף פעולה אזורי, כשמרבית הפעילות מהסוג שהוא אמור לבצע מתנהלת בכל מקרה במשרד החוץ; המשרד לענייני מודיעין גורע סמכויות ממשרד הביטחון; משרד התפוצות אינו ראוי ליותר ממחלקה במשרד החוץ; וכמובן משרד ירושלים ומורשת — שיקום מי שמבין מה המשרד הזה אמור בכלל לעשות, פרט להוספת כוח פוליטי ותקציבים לחלוקה לשר הממונה, זאב אלקין.

שיפור לרעה

צוות בין־משרדי שבחן ב–2018 את האפשרות לצמצם את מספר משרדי הממשלה מ–29 ל–17, מצא שמהלך כזה יחסוך באופן ישיר כמיליארד שקל במשך ארבע שנים. זאת עוד לפני מדידת עלות הנזק שנובעת מהכפילויות, מהפיצול ומהצורך לבצע עבודת מטה בין־משרדית סבוכה עבור כמעט כל פעילות חשובה. מאז, כאמור, השתפרנו לרעה, ומספר המשרדים כיום הוא 31, ובקרוב אולי 30.

המינוי של יצחק הלוי לסגן שרת החינוך הוא מנקר עיניים ומעצבן, אך בפועל הוא אינו באמת כזה. בניהול הקטסטרופלי של משרד החינוך כיום, כאשר שרת החינוך יפעת שאשא־ביטון טרם החליטה מה היא רוצה לעשות כשתהיה גדולה, והיא מפטרת מהרגע להרגע את המנכ"ל, שמונה על ידה רק לפני ארבעה חודשים — ספק אם הצירוף של יצחק הלוי לצמרת המשרד יגרום נזק משמעותי נוסף. זה מעצבן, אבל זה ממש בקטנה.

הנזק הכבד הוא הפיצול של משרדי הממשלה לשברירי משרדים, תוך זריעת הרס בעבודת הממשלה, וכן ביכולת לתכנן, לתאם, לשתף פעולה ולקבוע סדר עדיפות. מכיוון שמציון לא תמיד יוצאת תורה, בעניין הזה כדאי ללמוד מהגויים: שם יש המון שרים וסגני שרים, אבל בהרבה פחות משרדים. כך למשל, בנורווגיה יש 22 שרים אבל רק 15 משרדי ממשלה, ובשוודיה יש 23 שרים ורק 12 משרדים. הסקנדינבים, בקיצור, הבינו את הפטנט: תנו לפוליטיקאים את הכיבודים שלהם, אבל אל תהרסו את עבודת המשרדים באמצעות פיצול מיותר שלהם.

יצחק הלוי כסגן שרת החינוך לא גורם נזק למדינה, בעוד שאורבך כשר ההתיישבות, נחמן שי כשר התפוצות, עיסאווי פריג' כשר לשיתוף־פעולה אזורי, עודד פורר כשר הנגב והגליל, וכמובן שרי החדשנות, המודיעין, התיירות, התרבות והספורט, השוויון החברתי, העלייה והקליטה - כל אלה גורמים נזק כבד באמצעות הפיצול הנורא של עבודת הממשלה.

הגיע הזמן להפסיק להתעצבן מהמינוי של יצחק הלוי. זהו בדיוק הפתרון שצריך לשאוף אליו: תנו לפוליטיקאים כמה משרות של סגני שרים, או שרים שנִיים במשרדים קיימים, אבל צמצמו את מספר המשרדים. זהו הפתרון הפוליטי והכלכלי הנכון ביותר.