מי שהסתדר ומי שהסתבך: האנשים והאירועים של 2012 בכלכלה

1. שלמה אליהו (77)

שלמה אליהו לא יכול היה להתפלל לעיתוי טוב יותר לרכוש את חברת הביטוח הגדולה בישראל. הצרות הפיננסיות של בעלי הבית האיטלקים, עם הנפילה בשוויין של מניות חברות הביטוח בבורסה סידרו לו רווח מיידי של מאות מיליוני שקלים. ייתכן שהעסקה, שבוצעה במימון בנק לאומי, משרתת לא רע את אליהו ואת בניו-יורשיו, אלא שהיא משמשת גם הוכחה טובה לכך שהמערכת הפיננסית בישראל מעוותת וריכוזית ואינה משרתת באופן מוצלח את ציבור החוסכים והעמיתים.

2. סטנלי פישר (69)

כשמשרד האוצר מתרוקן מפקידים בכירים, כששר האוצר הוא ברווז צולע וכששנת הבחירות מעוותת את ההחלטות הכלכליות של ממשלת ישראל, נותר נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, בודד בחזית הכלכלית הלא פשוטה. 2013 תהיה אחת השנים התקציביות הקשות שידעה ישראל מזה זמן ופישר ייאלץ לעבוד קשה כדי להרגיע את דרישות המיליארדים של המפלגות שיצטרפו לקואליציה של נתניהו לאחר הבחירות.

3. יוסי מימן (67)

בניגוד ליצחק תשובה, יוסי מימן יוצא חבול במיוחד מ-2012. הפסקת זרימת הגז המצרי - שהביאה לקריסת העסק המרכזי בקבוצתו ולנפילתה של חברת אמפל הציבורית לזרועות נושיה, עם הפסדי העתק בערוץ 10 וניהול עסקי גרוע בין היתר של סמנכ"לית הכספים שלו אירית אילוז - הותירו את מימן כמעט ללא עסקים ונכסים. לאחרונה השתלט בנק דיסקונט על חברת גדות מיכליות שאותה רכש מימן שנים קודם לכן. ב-2013 ייאלץ מימן לראות עוד ועוד התרחשויות דומות סביב אמפל שצברה חוב של מיליארד שקל לציבור.

4. יצחק תשובה (64)

יצחק תשובה דילג בקלילות מעל פרשת התספורת הענקית בדלק נדל"ן (יותר ממיליארד שקל). התקדמות ההפקה במאגרי הגז העצומים שלו יחד עם כמה פעולות נכונות שעשה בעבר, כמו מכירת דלק רכב לגיל אגמון, הביאו את המניות של תשובה בקבוצת דלק לשווי של יותר מ-6 מיליארד שקל. תשובה, לכן, הוא הטייקון הישראלי שגומר את 2012 עם העוצמה הגדולה ביותר.

5. נוחי דנקנר (58)

לו נוחי דנקנר היה מקשיב לעצות של עצמו, שנת העשור לשליטתו באי.די.בי היתה נראית אחרת לגמרי. אבל דנקנר מתחיל את 2013 עם אפס אשראי ציבורי, עם חובות ענק שאין לו סיכוי לפרוע ועם איום בכתב אישום פלילי.

בצדק (מסוים) הרוויח דנקנר את הקרדיט של "אחד מאנשי העסקים הבודדים שזיהו את המשבר הכלכלי העולמי", אלא שהוא כנראה הסכים מהר מדי עם הסיפור שיש לו "מגע זהב" וחשב שאם הוא זיהה נכון את קו פרשת המים של הצניחה בשווקים הוא גם יידע להגיד מתי הכל מתהפך בחזרה. השנה השליך דנקנר את "מעריב" לחסדי כונס הנכסים ונפרד מקבוצת כלל תעשיות ומעוד כמה חברות שנמכרו כדי להציל את האמפריה השוקעת. בחודשים האחרונים הוא עסוק בנסיונות לגייס כספים לחברת האם גנדן מאיש העסקים היהודי-ארגנטינאי אדוארדו אלשטיין.

שוק ההון הוא כנראה אחד המקומות הטובים בעולם לתמחר התנהגות חסרת אחריות. כיום שווה אי.די.בי מאות מיליוני שקלים בודדים, והיא מיטלטלת בסערה הפיננסית כמעט בלא אפשרות להגיע לחוף מבטחים. דנקנר עצמו איבד חברים ושותפים וגם את מקומו כאיש העסקים המשפיע בישראל. במקום בעסקים חובקי עולם יעסוק דנקנר בשנה הקרובה במגעים מול בעלי האג"ח, בכותרות שליליות ובהמשך החקירה הפלילית נגדו.

6. רמי לוי (57)

הצרות של שופרסל, שהחליפה מנכ"ל בסוף השנה שעברה, והצניחה בעסקי מגה של דודי ויסמן הבליטו השנה את עוצמתו של רמי לוי. האיש שיותר מכולם ניצל את התחרות בתחום רשתות השיווק ואת שינוי טעמי הציבור הגיע לשווי של יותר ממיליארד שקל תוך שהוא משאיר את כל המתחרים מאחור.

7. שמואל האוזר (57)

יו"ר רשות ני"ע, שמואל האוזר, עשה השנה את מה שאיש לפניו לא עשה: הוא פתח בחקירה פלילית נגד נוחי דנקנר, אולי האיש החזק במשק. בתקופה האחרונה אפשר לשמוע לא מעט את האוזר בכנסים ובהופעות פומביות, ואולם אין ספק שחקירת ההתרחשויות סביב "הנפקת החברים" באי.די.בי בתחילת השנה היא גולת הכותרת בקדנציה שלו. אם הוא יצליח להוכיח את החשדות החמורים הוא ייזכר כאחד הרגולטורים האמיצים שפעלו כאן. אם זה לא יקרה, חקירתו של דנקנר תירשם לו כפאשלה נוראית.

8. אילן בן דב (56)

לא מעט מהמשותף יש בין אילן בן דב לבין דנקנר, שבברכתו (ובהמלצת הרב יאשיהו פינטו), רכש בן דב ב-2009 את השליטה בפרטנר. העסקה מול האצ'יסון ההונג-קונגית הרימה את בן דב ממעמד של טייקון-לייט לליגה של הגדולים באמת, אלה שמחוברים ישירות לחשבונות הבנק של מיליוני ישראלים.

אלא שהגב הפיננסי העלוב שהיה לו (את רוב הרכישה מימן הציבור באיגרות חוב שהנפיק בן דב), יחד עם העיתוי האומלל של תחילת התחרות בשוק הסלולר וניהול ההשקעות הגרוע בחברת טאו שבשליטתו - היו בעוכריו. מניות הפירמידה שבנה נפלו ואתן האג"ח שהנפיק, ובן דב נאלץ למכור את פרטנר לחיים סבן, האיש שכבר עשה בעבר סיבוב רווחי והוציא משוק התקשורת המקומי 2.2 מיליארד שקל.

9. רוני אלרואי (54)

כמו רבים במגזר העסקי, גם רוני אלרואי ישמח למחוק את 2012 מקורות החיים שלו. אלרואי, חתנו של יצחק תשובה, ניסה בשנים האחרונות להרים קבוצת חברות תעשייה ענקית - והכל במימון כספי ציבור. אך מצב העסקים הורע, שווי החברות צנח, ואחרי שלא עמד בתנאי איגרות החוב שהנפיק, הרים אלרואי ידיים. בשבוע שעבר השתלטו הבנקים פועלים ודיסקונט על הקבוצה, ובית המשפט מינה לה כונס נכסים.

10. זוהר גושן (52)

אחרי שסיים קדנציה כיו"ר רשות ני"ע באמצע 2011 (לפני הזמן, לאור זאת ש"השלים את היעדים שהציב לעצמו"), צץ השנה זוהר גושן כמתווך בעסקות בשוק ההון. העסקה שלפי הפרסום קיבל בעבורה תמורה היתה מכירת המלט מקבוצת אי.די.בי לידי קרן פימי - 4 מיליון שקל.

11. איל ולדמן (51)

הזינוק בשוויה של חברת מלאנוקס, שהגיעה לשווי של 9 מיליארד שקל, הוא אולי הדבר המרענן ביותר שקרה בבורסה ב-2012. איל ולדמן, היזם והמנכ"ל שנהפך בעקבות הזינוק למולטי מיליונר (בדולרים), מסמל את טיפוס העשיר שכולם היו רוצים לראות כאן יותר: איש היי-טק, תעשיין, יצואן, ממוקד בתחום צר ומנהל עסק לטווח ארוך.

12. זהבית כהן (49)

2011 היתה השנה הקשה ביותר של זהבית כהן. עם סיומה העגום של מחאת הקוטג' והתפטרותה מתפקיד יו"ר תנובה היא נחקרה ברשות ההגבלים ונאלצה להתפטר גם מתפקידה כיו"ר פסגות. 2012 היתה מבחינתה רגועה בהרבה, עד שלקראת סופה ניקה אותה הממונה על ההגבלים מחשד לעבירות פליליות. ובכל זאת, עסקת פסגות, שממנה אפשר לצאת רק בהפסד עצום, יחד עם ביצועים לא ממש מוצלחים במקומות אחרים, מרמזים שכהן כבר לא תחזור למעמד שהיה לה כאחד האנשים החזקים במשק.

13. גיל שרון (49)

השנה שלאחר המחאה החברתית התאפיינה בהקמת ועדי עובדים בלא מעט חברות, ומנכ"ל פלאפון גיל שרון ספג את מכת "העבודה המאורגנת" בשיא עוצמתה. שרון, שמתנגד עקרונית לוועד עובדים, נאבק באמצעים כמעט אלימים בהקמת הוועד בפלאפון, כולל גרירת מכוניות מבתיהם של עובדים שובתים.

14. צחי סולטן (46)

זו כמעט היתה השנה שבה איש החיתום צחי סולטן נהפך לטייקון גז, אחרי שמודיעין שבשליטתו הגיעה לשווי של יותר ממיליארד שקל. אבל בקיץ התנפץ החלום - מודיעין והכשרת הישוב שבשליטת עופר נמרודי הודיעו כי הן נוטשות את הקידוחים מכיוון שאין בהם גז. המניות שלהן התרסקו והותירו מאחוריהן משקיעים עם הפסדי עתק.

לסולטן עצמו אין צורך לדאוג - במשך השנים הוא קיבל מאי.די.בי עשרות מיליוני שקלים בעבור גיוסי הון שהוביל, וגם מההרפתקה בתחום הגז הוא לא הפסיד כסף.

15. שי אגסי (45)

חמש שנים חלפו מאז שהודיעו שי אגסי (המנכ"ל) ועידן עופר (היו"ר) על הקמת בטר פלייס כמיזם מכוניות חשמליות שישנה את הדרך שבה מתייחס העולם לשוקי האנרגיה והרכב. חמש שנים שבהם כבש אגסי תארים אישיים ברשימות בינלאומיות, ועופר, בעל התדמית הציבורית השלילית, נהנה מסוג של "גרין-ווש". אלא שב-2012, כשההצהרות החגיגיות וההבטחות הגדולות היו צריכות לבוא לידי ביטוי מעשי בדמות מכירות - התברר שבטר פלייס כבר לא תצליח לייצר כאן מקום טוב יותר. אחרי השקעות ענק של מאות מיליוני דולרים, הדיח עופר את אגסי מתפקידו, פיטר מאות עובדים, ובשלב זה נראה כי כל מה שמחפשים שם זה איך לגמור את זה יפה.

16. חגי בדש (38)

לאחר שהחליף בתפקיד מנכ"ל פסגות את רונן טוב, ייצר חגי בדש כמה כותרות לוחמניות בנוגע לטייקונים ולתספורות. במובן זה אימץ בדש את העקרונות שהובילו את קודמו של טוב, רועי ורמוס, שהודח על ידי רשות ני"ע בימי זוהר גושן, קודמו של שמואל האוזר.

לאחר יותר מ-100 הסדרי חוב קטנים ובינוניים בהיקף של 30 מיליארד שקל בארבע השנים האחרונות, 2013 תהיה שנת ההסדר באי.די.בי, חברת האחזקות הגדולה והחשובה במשק. כדי להצדיק את התדמית שהתחיל לבנות לעצמו יצטרך בדש להמשיך להוביל את הקו הציבורי החשוב למען העמיתים והחוסכים, ולהיאבק באינטרסנטים בעלי עוצמה תקשורתית-משפטית-פוליטית אדירה. זה יהיה לא קל, אבל בסך הכל אין הרבה שיכולים לעשות זאת ולהציל את כבודה של המערכת הפיננסית הישראלית.

17. מיכאל גולן (35)

מיכאל גולן אמנם הפסיד במכרז משרד התקשורת על הקמת חברת הסלולר החמישית בישראל, ואולם בעיות שבהן נתקלו הזוכים במקום הראשון והשני (חזי בצלאל ומייקל גלפנד) הביאו את גולן למקום שבו משנים שוק, ולסערת הסלולר הגדולה של 2012, שבה צנחו מחירי המנוי עד לרמה של כמה עשרות שקלים בחודש לחבילת "הכל כלול".

גולן היה הסמן הימני של מהפכת הסלולר והוביל קו לוחמני נגד החברות הוותיקות שעשקו את הציבור. יהיה מעניין לראות כיצד הוא יצליח לייצב את גולן תקשורת הקטנה שלו בשוק התחרותי והאלים שמתנהל בישראל.

18. ג'רמי בלנק (34)

מאז שמכר את פסגות לאיפקס של זהבית כהן ב-2010, נעלם ג'רמי בלנק, נציגה של קרן יורק בישראל, מהרדאר התקשורתי. מה שהחזיר אותו למרכז העניינים היה רכישת ענק של אג"ח של אי.די.בי פיתוח בשווי 800 מיליון שקל. בלנק, שזיהה באג"חים של דנקנר הזדמנות השקעה, נהפך אולי לדמות המשפיעה ביותר בכל מה שקשור לאי.די.בי, שכן בניגוד לבנקאים ולמנהלי חברות הביטוח ובתי ההשקעות הוא כאן בשביל דבר אחד - להרוויח. בניגוד לחלק מאלה שהעניקו לדנקנר אשראי במיליארדים, יש לו את האמביציה, השכל והכסף - וזה יכול לשחק לידי הציבור בסופו של דבר.

19. דפני ליף (27)

איציק שמולי וסתיו שפיר יהיו בקרוב חברי כנסת מטעם מפלגת העבודה, וככאלה יהיו שותפים לדילים פוליטיים והתפשרויות. דפני ליף, שהקימה השנה את תנועת "ישראל מחר" - עם קריצה ל"ישראל היום", הפלטפורמה של נתניהו להעברת מסרים לציבור שמכונה גם עיתון - נשארה השריד האחרון של מחאת קיץ 2011. ליף נעצרה בכוח על ידי המשטרה בהפגנה בקיץ ונזקקה לטיפול רפואי. יש לקוות שיהיה לה את הכוח למשוך ולהשפיע גם בלי הפינוקים של המערכת הפוליטית.

20. גזי קפלן (64) ז"ל

חצי שנה אחרי לכתו של אלי הורביץ, אחד המנהלים והיזמים הטובים שפעלו כאן אי-פעם, מת גם גזי קפלן, לשעבר מנכ"ל אסם וממקימי טבעול. קפלן היה אדם מרשים, יזם ומנהל מצוין, שהיה רגיש גם למצוקות חברתיות. לשנה הבאה אפשר לאחל לעצמנו שיהיו כאן כמה שיותר גזי קפלנים.