ההחמצות ההיסטוריות של ממשלת נתניהו השנייה

גם מומחים פוליטיים ותיקים שהתייעצנו עמם לא הצליחו להיזכר בשבילנו מתי בפעם האחרונה השלימה ממשלה בישראל קרוב לארבע שנות כהונה (בהנחה שהבחירות ייערכו בפברואר, הממשלה הנוכחית תשלים קרוב לוודאי כמעט ארבע שנות כהונה, שהתחילו בסוף מארס 2009).

בסוף נזקקנו לשירותיו של אתר הכנסת, כדי לגלות שהממשלה האחרונה בישראל שכיהנה יותר מארבע שנים היתה ממשלת מנחם בגין הראשונה, ב-1977-1981. לפניה היתה ממשלה יחידה נוספת שהצליחה לעבור את רף ארבע השנים - ממשלת גולדה מאיר ב-1969-1974.

הנתונים הללו מלמדים על גודל ההישג של נתניהו כראש ממשלה - לאחר קדנציה אחת סוערת ומקוצרת כראש ממשלה בסוף שנות ה-90, השכיל נתניהו ללמוד מטעויותיו ונהפך לאחר מראשי הממשלה המתוחכמים והבשלים שהיו לנו. את ממשלתו הנוכחית הוא הצליח לנווט בהצלחה מסחררת, והקנה לישראל סוף סוף יציבות שלטונית, שכל כך חסרה לה בעשורים האחרונים.

אי אפשר לזלזל בגודל ההישג הזה של נתניהו, ולא רק בהיבט הפוליטי. חוסר היציבות השלטונית נתפס כאחת הרעות החולות של ישראל - עד כדי איום קיומי ממשי. חוסר היכולת של ממשלות בישראל להשלים קדנציות השליך על היעדר תכנון, על חילופי מנהלים תדירים, על היעדר המשכיות ועל היעדר פרויקטים ארוכי טווח. אופק הניהול של ממשלות ישראל הגיע תמיד עד לקצה אפן, במידה רבה בגלל חוסר היציבות השלטונית.

אז הנה, ממשלת נתניהו השנייה, הממשלה ה-32 ב-64 שנות קיומה של ישראל, הצליחה להגשים סוף סוף את כל המאוויים ולהגיע ליציבות שלטונית נכספת של כהונה מלאה בת ארבע שנים. האם אכן הכהונה הארוכה שיפרה את יכולת תפקוד הממשלה, ואפשרה לה להגיע להישגים יוצאי דופן? לא כל כך. במבחן התוצאה, ממשלת נתניהו היתה ממשלה אפקטיבית יחסית, אבל רחוקה מלעמוד ברף הציפיות שנתלה בממשלה יציבה וחזקה כל כך.

ריכוז הישגי הממשלה בתחום הכלכלי-חברתי יעלה שלל בהחלט מרשים. ממשלת נתניהו השלימה את הרפורמות בחינוך עם רפורמת עוז לתמורה בתיכונים, וגם הרחיבה את חוק חינוך חינם לגיל שלוש. בהשכלה הגבוהה היא עשתה תוכנית חומש חשובה, שהחזירה לאוניברסיטאות חלק מהתקציבים שאבדו להן בקיצוצים של 2003 - אבל רפורמה מבנית באוניברסיטאות לא היתה כאן.

טיפולי השיניים הוכנסו באופן תקדימי לסל הבריאות, ולאחר 10 שנים הושלמה הרפורמה בבריאות הנפש. נערכה רפורמה מבנית במינהל מקרקעי ישראל, הושגה הסכמה על רפורמה גם ברכבת, ובכלל - נרשמה תנופת השקעות עצומה ברכבת ובכבישים. נעשו לא מעט שינויי מסים, כמו חוק עידוד השקעות הון החדש וכן העלאת המסים הישירים. ולבסוף, גולת הכותרת היא שלושה הישגים כלכליים חשובים ביותר - מהפכה צרכנית אמיתית בתחום התקשורת, ועדת ששינסקי שהטילה מס מיוחד על תגליות הגז, וועדת הריכוזיות שהמליצה על שינויים מרחיקי לכת במבנה התאגידי הישראלי.

ללא ספק, מדובר בשלל מרשים, אבל לא מרשים מספיק. יחסית לעוצמתה של ממשלת נתניהו ולהבנתו הכלכלית המעמיקה של נתניהו אישית, השלל הזה יכול להיחשב אפילו למאכזב. זאת, מאחר שאין בשלל הזה את הטיפול בעיקר - ניסיון לתקן את בעיות התשתית האמיתיות של ישראל.

נתניהו החמיץ הזדמנות היסטורית לתקן את שיטת הבחירות בישראל, במסגרת הברית הקצרה שהיתה לו עם מפלגת קדימה. הוא העדיף לשמור את קשריו הפוליטיים עם המפלגות החרדיות במקום. נתניהו החמיץ הזדמנות היסטורית נוספת, מאותה סיבה בדיוק, להגיע להסכמה עם החרדים על שילובם בשוק העבודה, במסגרת התיקון של חוק טל. בשני המקרים ההחמצה היתה כישלון שלו, בשל חוסר היכולת שלו לקבל החלטות קשות.

נתניהו לא קידם כלל את פתרון הבעיות המבניות הקשות בשלטון המקומי בישראל, ואת מערכת היחסים המורכבת בין השלטון המקומי והמרכזי בישראל. נתניהו מיעט לקדם את שילובו של המיעוט הערבי. יחד עם ההחמצה ההיסטורית לגבי החרדים - ממשלת נתניהו מיעטה להתקדם לקראת המטרה שהציבה לעצמה של צמצום הפערים במדינה.

נתניהו, בעיקר, החמיץ את ההזדמנות לטפל בבעיות השורש של ישראל באמצעות עריכת רפורמה במשילות - רפורמה בעבודתה של ממשלת ישראל וכנסת ישראל. בלי רפורמה כזו - שתטפל במספר המשרדים ובסמכויותיהם, תבזר סמכויות ממשרד האוצר ליתר משרד הממשלה, תקבע תוכניות עבודה מסודרות, תסדיר את התכנון האסטרטגי ובעיקר תטפל במערכת יחסי העבודה המעוותת במגזר הציבורי - כל שאר הרפורמות הן כמעט חסרות תוחלת.

ייאמר לזכותו של נתניהו שבחודשים האחרונים הוא הקים מספר צוותי חשיבה במשרדו שעוסקים בקידום רעיונות שונים לרפורמה בממשלה. סוף סוף החל נתניהו לטפל בדברים החשובים באמת, רק שהמאמץ הזה החל בשלב מאוחר מדי - וממשלת נתניהו השנייה לא תזכה להשלימו. כך יצא שהממשלה החזקה ביותר שהיתה לנו מזה עשורים החמיצה, בשורה התחתונה, את ההזדמנות לשינוי פניה של מדינת ישראל לטווח הארוך. מאכזב מאוד.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם