טור אורח |

לידיעת שרי השינוי: כאן נמצאים המנהלים הכי טובים שאתם לא מכירים

עונת מינוי המנכ"לים והבכירים במשרדי הממשלה בעיצומה, וכולם מחפשים "תותחים" מהשוק הפרטי, סמנכ"לים של חדי קרן שהונפקו או תא"ל בדימוס לכל הפחות. ומה עם הבולדוזורים היצירתיים המכונים בנימה מקטינה "פעילים חברתיים" של המגזר השלישי?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
תרבות של סולידריות.  ארגון הזנה שהקימו עלמה בק, דניאל קנטור ולאה טוניק,
תרבות של סולידריות, ארגון הזנה שהקימו עלמה בק, דניאל קנטור ולאה טוניק. במגזר השלישי יודעים לנהלצילום: תומר אפלבאום

"ניהול עסקי וציבורי דומים בכל הדברים הלא חשובים", היא אמירה שטבע מזמן פרופ' וואלאס סייר. מבלי לדון ברצינותה, עונת מינוי המנכ"לים והבכירים במשרדי הממשלה עוררה את הדיון: מאיפה נגריל את המנהלים הראויים ביותר להוביל את גופי הממשל המשוועים לאיכות ולמצוינות? (שאלה ששאלה גם כאן ב"TheMarker"  מירב ארלוזורוב). לעתים ישנה עדיפות למי שצמח בתוך המגזר הציבורי ומכיר כבר את כל המסדרונות והצינורות, אבל אולי כבר שבוי של המערכת ואופן חשיבתה המנוון. אין מתכון מנצח. ניהול מוצלח בשׂדרה אחת לא מבטיח מעבר חלק לסביבה אחרת. ניהול הוא ניהול הוא ניהול אולי, אבל אין באמת מרשם בדוק. זה יותר טרנד ורוח התקופה. 

במשך עשורים, הצבא וגופי הביטחון השונים הניבו את המנהלים הבכירים, בבחינת אקסיומה לפיה דרגות הקצונה מעידות על מנהיגות, יצירתיות וניהול עוצמתי. בכירי ההסתדרות, חברת העובדים והמפלגה היו מעיין נובע למנהלים של עידן אחד. אלה ה"פונקציונרים", או ה"אפראטצ'יק", ממאמרם המכונן של זבגנייב בז'ז'ינסקי וסמיואל הנטינגטון "Political Power: USA USSR". במקביל עלו לגדולה הלוחמים עטורי התהילה , "צינצינטיס", שהיו מוכנים להתלכלך בניהול מפעלים ומשרדי ממשלה. נראה כי ציבורית סר חנם של אלה גם אלה לאחרונה. התפקחנו קמעה. אולי התפכחנו.

בימינו אלה, ודאי בעיתונות הכלכלית המשגשגת, ההעדפה שתתקבל במחיאות כפיים סוערות ובתחושת התפעמות תהיה קליטת מנכ"לים ובכירים לשירות הציבורי, שהם מנהלים עסקיים, בוגרי היי־טק ותותחים מהמגזר הפרטי. עדיף עם שאריות ברזומה של שכשוך רגליים באגף התקציבים באוצר בצעירות. מנהל מחלקה ביוניקורן שהונפק בנאסד"ק יאפיל תמיד על סמנכ"ל ממשלתי שעמל קשות שנים לטפס בסולם הציבורי.

מנכ"לי משרדי הממשלה המיועדים

גם כאן, אני לא שופט את מצבי הרוח המשתנים בעידן הריאליטי. במגזר הפרטי והציבורי, לרבות הצבא, יש אנשים מצוינים. ומיומנויות הניהול שלהם יחד עם ניסיון, השכלה ורשתות שבנו, יכולים להועיל בחיזוק שירות ציבורי איכותי שכה חסר כאן. עם זאת, לאף לא אחד מהם יש באמת יתרון טבוע.

היחידים שניצבים, שלא בצדק, בתחתית הפירמידה הניהולית בכל תקופה הם חברי מהמגזר השלישי, העמותות, ארגוני החברה האזרחית והפילנתרופיה. מאות ואלפי ארגונים שהם ליבת החברה, התרבות, הרווחה, הפנאי, הבריאות, הרוח והמחקר כאן. אותם מנהלי עמותות יכונו בנימה מקטינה: "פעילים חברתיים". משל היו כולם מתנדבים גזורי טי־שירט שאך חזרו מהפגנה והידפקות על דלתות לגיוס צדקה.

גם כאלה פגשתי שהיו מנהלי מופת, יזמים בנפשם שהרימו יש מאין פרויקטי ענק. ויחד איתם בחולצות פשוטות או מכופתרות, ישנם אלפי מנהלים שקדנים וחרוצים, שלרוב עובדים בשכר נמוך ומתפרנסים מהתשוקה לשינוי חברתי. אלה שמנהלים תאגידי רווחה ותרבות, בריאות נפש וספורט, סינגור ועבודה קהילתית, איכות סביבה ומכוני מחקר — רבים מהם מנהלים בחסד. עברו תחנות ניהול מרובות. התקדמו, החכימו ורכשו ידע ותארים לפעמים. לעתים תחתם מאות ואלפי עובדים. במציאות שברירית של קיימות. מול מנגנונים משומנים ומתוקצבים.

מינתה מננכ"ל בעל רקע צבאי. שרת החינוך יפעת שאשא-ביטוןצילום: אמיל סלמן

כשהקימו את "נבחרת הדירקטורים" המבורכת לאיוש הנהלות בחברות ממשלתיות, רובנו לא יכולנו כלל להירשם אליה. גם מכרזים רבים בשירות המדינה חסומים. הפרדיגמה היא עסקית וציבורית נטו. קיבעון מחשבתי. כי ברור שרק העולם העסקי השקוף, היעיל והתחרותי תמיד מצמיח התמקצעות בקריאת דו"חות כספיים ובניהול אסטרטגיה, תהליכים וכוח אדם. איך לאכול מנהלים של עמותות מפוארות — פחות יודעים.

מי שהמציא מודלים חדשניים שאי אפשר לרשום עליהם פטנט ולעשות עליהם כסף — לא נחשב. מי שמנהל לעתים מערכים תפעוליים וצוותי ענק בשכר זעום כדי להציל נפשות — לא שווה. מי שגייס מיליוני שקלים מדי שנה בלי להבטיח החזר — לא מספיק. 

בכל הצניעות, אני חושב שהסטארט־אפים שזכיתי עם אחרים להקים ואף לעשות בהם מעין "אקזיט" (ללא תמורה כמובן) הם מורכבים לייזום ומימון, המצאה וקיום לא פחות מהרבה יזמויות עסקיות. אבל בנבחרת הדירקטורים או בגיוס לשירות המדינה, לא יחשיבו אותי ואת חבריי על פי רוב כמנהלים יצירתיים וכבולדוזרים  —  אלא רק כ"פעילים חברתיים" חיוביים וחביבים. לכבוד הוא לנו.  כי המחויבות המתמדת שלנו לשינוי חברתי  על פני "עשייה לביתנו" , זוהרת  פחות מהילותיהם של סמנכ"ל פיתוח אפליקציות או תא"ל לוחם טרור.

העולם החברתי מצמיח את מנהיגי ומנהלי ההווה והעתיד. אלה שמבינים אתגרים אזרחיים, מדברים בשפה מכילה ומגוונת חברתית, מתנהלים מול מחזיקי עניין מרובים, חיים אילוצים תקציביים וביורוקרטיים ויכולים להיות אנושיים ורגישים ויחד עם זאת יצירתיים, דחפנים ומשני סדרי עולם. ה"פעילים החברתיים" האלה — הם המנהיגים והמנהלים הטובים ביותר. הצייטגייסט כבר נעה לשם בכל פינה. בבחינת "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה".

עו"ד צביקה (ביקו) ארן, ממקימי מע"ש לשיפור השירות הציבורי, מידות, 929, והמכינות הקדם צבאיות הלא־דתיות,  הוא מרצה למדיניות ציבורית והמגזר השלישי, ונמצא בשליחות בדרום אפריקה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker