שיגעון הגדלות של נתניהו עוד יהרוג את כולנו

ראש הממשלה מוביל לגמרי לבדו תהליך קבלת החלטות כאוטי ■ מדי ערב מתקבלות החלטות חדשות, שונות וסותרות לאלו שהתקבלו רק יום קודם לכן ■ המהלך המתבקש - העברת ניהול המשבר לפיקוד העורף - יפקיע מנתניהו את הסמכות הבלעדית

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נתניהו שותה מים. חשוב לבריאות
נתניהו. מדרדר את ישראל לפתרון הקיצוני של סגר מוחלטצילום: אמיל סלמן

אזרחי ישראל חוזים ערב ערב, כמובן בשעות שיא הצפייה, בהודעת היומית של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לאומה. כמעט מדי יום עולה נתניהו לשידור חי ומודיע על גזירות נוספות, על הגבלות נוספות על פעילות המשק, לנוכח מגפת הקורונה. בדרך כלל הוא מלווה את ההופעה הרהוטה והמהוקצעת שלו במילות עידוד, ובהדגמה כיצד צריך להתנהל (לקנח את האף עם טישיו, למשל) בעת מגפה משתוללת.

נתניהו הוא תמיד רהוט, קולח, מישיר מבט למצלמה, מתנסח בחדות ובבירור. מרבית האזרחים מרגישים ביטחון רב, כי ראש ממשלה מנוסה כל כך, ובעל יכולת ביטוי טובה כל כך, הוא זה שמנהל את משבר הקורונה עבורם. ההופעות היומיות הללו מעצימות את נתניהו ואת פולחן האישיות סביבו. "אני האחד ואין בלתי", זהו המסר הסמוי שעולה מהן.

כל מי שעוסק בניהול משברים מבין מיד שזאת בדיוק הבעיה. נתניהו מנהל את המשבר הזה לבד. אין לו צוותי עבודה, אין לו אפילו צוות ניהולי בתוך לשכת ראש הממשלה – כזכור, משרד ראש הממשלה מתנהל ללא מנכ"ל קבוע כבר חודשים ארוכים – שיכול לתמוך בו. הוא גם אינו מנסה להפעיל צוותי עבודה, לבדוק חלופות מדיניות, או לשמוע דעות שונות. לטוב ולרע נתניהו מנהל את המשבר הזה לבד, ומקבל את כל ההחלטות הקריטיות לבריאות תושבי ישראל ולעתידם הכלכלי, לבד. ככה זה גם נראה.

לבדו, נתניהו מוביל תהליך קבלת החלטות כאוטי, שבו מדי ערב מתקבלות החלטות חדשות, שונות וסותרות לאלו שהתקבלו רק יום קודם לכן. אם יש איזושהי אסטרטגיה למלחמה במגפה, הרי שהיא אינה ניכרת – לא נותנים בכלל סיכוי לצעדים הקודמים להשפיע את השפעתם, לפני שמתקבלות החלטות על צעדים חדשים, תמיד מחמירים והיסטריים יותר.

מדוע נתניהו מתעלם מהחרדה הגדולה של הישראלים? | האזינו

0:00
-- : --

לבדו, נתניהו מדרדר את ישראל לפתרון הקיצוני של סגר מוחלט, או כמעט מוחלט, על המשק. משרד הבריאות, היסטרי, דוחף לפתרון הזה כפתרון היחיד האפשרי, ונתניהו, שהוא איש שמבין היטב כלכלה ובדרך כלל נוהג בשיקול דעת בהפעלת אמצעי חירום, תומך במשרד הבריאות. פעמיים כבר היתה ישראל כפסע מהטלת סגר כמעט מוחלט, ורק מלוא כובד משקלו של נגיד בנק ישראל אמיר ירון ושל אגף התקציבים באוצר מנע מכך לקרות.

ישנן חוות דעת מקצועיות רבות שקובעות שאין כלל צורך במהלכים קיצוניים כל כך, שהמהלכים המוקדמים (והמוצלחים מאוד) שנקט משרד הבריאות בישראל מייתרים את הצורך בסגר, וכי החלופה שבריבוי בדיקות בצד בידוד של נשאים וריחוק חברתי חלקי, יכולה לייתר את הצורך בהחמרת הסגר ולמנוע פגיעה אנושה בכלכלה הישראלית.

מייקל לויט
חתן פרס נובל מייקל לויט. המליץ על חלופה מתונה בהרבהצילום: REUTERS

החלופות כלל לא נבחנו

כידוע, זוכה פרס נובל מייקל לויט, שמייעץ לממשלות סין ואיטליה בהתמודדות עם משבר הקורונה, המליץ לנתניהו על החלופה הזו בנוגע לישראל. ידוע גם שבעוד משרד הבריאות מציג תרחישי אימים של 8,600 עד 21,600 מתים במגפה – תרחישים מוזרים לנוכח העובדה שבסין (על 50 מיליון בני האדם שחיים במחוז חוביי והרשלנות הסינית בעצירת המגפה בתחילת דרכה) מתו ממנה רק 3,400 איש – הרי שגופים ממלכתיים אחרים בישראל מעריכים כי מספר המתים ינוע בין 70 ל-1,300 לכל היותר, ואילו לויט טען כי המספר לא יעלה על עשרה. טווח ההערכות מלמד כי יש מקום לבדוק את הנחות העבודה של משרד הבריאות, ואת המסקנה שלו כי הסגר הוא האמצעי היחיד שיכול לעצור את המגפה. נתניהו, המנהיג העשוי ללא חת שמקבל את כל ההחלטות לבד, לא עשה כן.

ברשלנות תהומית, או שמא בכוונת מכוון – ההיסטריה של מגפת הקורונה משרתת היטב את נתניהו. בחסותה הוא הצליח להשבית את מערכת המשפט ואת הכנסת ולהעצים את עצמו כמנהיג העליון שאין בלתו, ואגב כך לדרדר את ישראל להשבתה כמעט מלאה של פעילות המשק. הבעיה היא שגם את זה הוא עושה באופן רשלני במיוחד. אם אכן אנחנו צועדים לקראת סגר מוחלט – היכן ההיערכות אליו?

שוק הכרמל בתל אביב
שוק הכרמל בתל אביבצילום: תומר אפלבאום

מי שחשב כי ישראל, למודת המשברים ומצבי החירום, תהיה ערוכה יותר מכל מדינה מערבית אחרת לתרחיש של הכנסת המשק לעוצר, צפוי להתאכזב. לשאלות הבסיסיות ביותר בנוגע לניהול המשק תחת סגר אין מענה. למשל, אילו עסקים הם חיוניים וצריכים להישאר פתוחים. פקידי ממשלה מבועתים גילו כי אפילו מוסדות שאין מחלוקת שהם חיוניים – בנקים, מערכות התשלומים שמזינות את כל הפעילות הפיננסית במשק, בורסה, חברות ביטוח – אינם מוגדרים ככאלה, ואין כל תקנה או חוק שמתייחסים לחיוניות שלהם, וליכולת לחייב את עובדיהם להמשיך ולהתייצב לעבודה.

ההגדרה הנזילה של שירותים חיוניים

בכלל, ההגדרה מהו חיוני ומה לא התבררה כנזילה, והיא נתונה ללחצים פוליטיים. הפרלמנט של ישראל, המוסד החשוב ביותר בדמוקרטיה, במיוחד בשעת משבר, נסגר בגלל ההנחיות של שעת חירום, אבל מובן שלשכות שרי הממשלה קיבלו פטור מאותן הנחיות. כך, גם כל ענף הבנייה קיבל פטור מאיסור העבודה, ועבודה תחת כיפת השמיים אינה מחייבת הקפדה על עשרה עובדים בלבד. מנגד, שירותים שנחוצים כדי להישאר סגורים בבית – למשל, חנויות סלולר שיכולות לתמוך בצורך בתקשורת, או עמותות רווחה שמטפלות בקשישים בבתים – לא זכו לאיש שיגן עליהן.

יתרה מכך, סגר מוחלט בבתים – אם ישראל תידרדר לכך – מחייב היערכות לוגיסטית יוצאת דופן. יהיה צורך בהקמת חדרי מיון קדמיים בערים השונות, ובהקמת מערך שלם שיטפל באנשים הנצורים בבתים, יספק מזון או ינהל את היציאה לקניית מזון בשעות מסוימות, יבקר את הקשישים בבתים, וינהל את מערך שעת החירום ברמת השלטון המקומי. בשלטון המקומי, שגם כך נמצא במצוקה לאחר שנדחו תשלומי הארנונה העסקית, לא נעשתה עד כה כמעט כל היערכות.

נתניהו
נתניהו. עסוק בהעצמה אישית ובדגמון מנהיגותצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

כמובן, יש גוף אחד בישראל שערוך לנהל את העורף האזרחי. זהו גוף בעל תקציבים של מיליארדי שקלים, שצבר כבר ניסיון בניהול המשק בשעת חירום, שיודע לעבוד מול הרשויות המקומיות, ושערך כבר לא מעט תרגילים ותרחישים למצבי חירום בעורף. זהו גוף שאין לו אמנם תו"ל (תורת לחימה) להתמודדות עם מגפה, אבל במאמץ לא רב מדי הוא יכול להסב את תורות הלחימה שלו להתמודדות עם משבר הקורונה. קוראים לגוף הזה פיקוד העורף, ואין מחלוקת על היותו הגוף היחיד שיכול וצריך לנהל את העורף הישראלי בשעת חירום. מדוע פיקוד העורף לא הופעל עד כה?

זוהי שאלת המפתח: יותר מכל מדינה אחרת בעולם, ישראל אמורה להיות ערוכה להתמודד עם מצבי חירום בעורף, מכיוון שיש לה זרוע צבאית ייעודית לכך. מאז מלחמת לבנון השנייה ב-2006, והכשלים שנחשפו במוכנות העורף למצב חירום, פיקוד העורף – עם או בלי רח"ל (רשות החירום הלאומית), הפך גוף רב עוצמה, מקצועי ומיומן. זהו גם גוף שיודע לנהל את העורף בשיקול דעת, ללא בהלה מיותרת, ואולי גם בלי להידרדר לפתרונות קיצוניים שאינם הכרחיים. זהו מערך שעולה למדינת ישראל מיליארדי שקלים, והוא הוקם בדיוק כדי שהעורף הישראלי יהיה ערוך לכל תרחיש – כולל תרחישים של אסונות ביולוגיים (מלחמת אב"כ). מדוע, אם כך, פיקוד העורף הושאר מחוץ לניהול משבר הקורונה עד כה?

אין לאיש תשובה על כך, אבל ההערכה הרווחת היא שאין מדובר ברשלנות בלבד מצד ראש הממשלה. ככל הנראה, זוהי בחירה מכוונת: העברת ניהול המשבר לפיקוד העורף תפקיע את הסמכות הבלעדית של נתניהו לקבל החלטות בעצמו, לבדו, ותעביר את הסמכות להליך המובנה והמסודר של פיקוד העורף, שהבוס הישיר שלו הוא שר הביטחון (בנט), ורק מעליו ראש הממשלה. נתניהו, בהיותו עסוק בהעצמה אישית ובדגמון מנהיגות מדי ערב מול מסכי הטלוויזיה, מעדיף לפגוע בניהולה של מדינת ישראל, בשעת המשבר הקשה ביותר שידעה המדינה זה עשורים, ובלבד שייצא מכך נשכר אישית.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker