חגי עמית
חגי עמית

"אולי צריך לבדוק פה את המזוזות, להבין מה לא בסדר", אמר אחד מעובדי משכן הכנסת לקופאית במזנון שגבתה ממנו תשלום. "אתה צודק, אולי תפנה לרב של הכנסת", היא השיבה לו. חברי הכנסת אולי התנהלו אתמול (ד') כאילו הוטל עליהם כישוף - אבל שום קללה מסתורית לא מעורבת בסיפור.

השורות האלה נכתבות בטרם הוכרע סופית על פיזור הכנסת, אבל נכון לאחר הצהריים נדמה היה כי גורלה של הכנסת ה-23 הוכרע בשבוע הראשון - מיד לאחר הבחירות בספטמבר. ארבעת החודשים שחלפו מאז נראים במבט לאחור כספין אחד ארוך.

מימין: אחמד טיבי, מיקי זוהר, ירדנה מלר-הורוביץ ואבי ניסנקורן, היום בוועדה המסדרתצילום: אוהד צויגנברג

החלטתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו להקים את בלוק הימין מיד אחרי הבחירות ולהותיר לשאר המפלגות אפשרות אחת בלבד - חבירה לממשלה שהוא עומד בראשה והכוללת את כל גוש הימין - חרצה זאת. נתניהו לא התכוון ואינו מתכוון לפנות את כסא ראש הממשלה. כל הסכם רוטציה שהיה נחתם - היה נתקל בנסיונות הפרה בתוך מספר חודשים. גם בגוש הימין קשה למצוא ח"כים שיהיו מוכנים להתערב אפילו על ארוחת צהריים, על כך שנתניהו יקיים מרצונו הסכם רוטציה כהלכתו אם ייחתם הסכם כזה. הדבר היחיד שהם היו מוכנים להציע הוא נוסחאות משפטיות שיבלמו את נתניהו מלהפר את הרוטציה - אבל לא נכונות אמיתית שלו לקיים את ההסכם.

למעשה, בכל ארבעת החודשים שחלפו מאז הבחירות לא הונחו הצעות אמיתיות על השולחן. ישראל ביתנו לא קיבלה התחייבות קונקרטית של הליכוד לקבלת חלק מדרישותיה בתחום דת ומדינה, במקרה שהיא תיכנס לממשלת ימין צרה. כחול לבן לא קיבלה התחייבות ממשית לכך שנתניהו יפנה את הכסא שלו בתוך שישה חודשים. הכל היה בגדר בדיקת היתכנות היפותטית. ארבעה חודשים אחרי הבחירות של ספטמבר נראה כי נתניהו הבין מהרגע הראשון כי מערכת בחירות נוספת היא בלתי נמנעת מבחינתו.

זעקת האזרחים

"גמרת לדבר - קמת והלכת. ככה זה בכל פעם. אנחנו באים לפה כדי שישמעו אותנו ואז אתם אומרים את הדברים שלכם והולכים. יושבים פה אנשים שאתם לא שמים על הכבוד העצמי שלהם. אנחנו נשרפים כאן, יום אחרי יום ואתם חסרי יכולת להבין אותנו. אני צריך להביא משכורות לעובדים שלי". הדובר, משה אור חי שמואלי, יו"ר ארגון קבלני מיזוג האוויר, היה עצבני. הוא לא קיבל את ההסבר של מארגנת הכינוס - חברת הכנסת קרן ברק (ליכוד) - כי כינוס החירום בנוגע למצב העצמאים והעסקים הקטנים נפל על יום עמוס במיוחד - יום פיזור הכנסת ה-22. שר הכלכלה אלי כהן, שהיה הכתובת לצעקות, כלל לא שם לב לנעשה. לאחר שסיים את דבריו הוא היה טרוד בלחיצות ידיים עם מכריו שנכחו באולם בדרכו החוצה.  

מליאת הכנסת ריקהצילום: אוהד צויגנברג

כאשר הגיע תורו של רועי כהן - נשיא לשכת העצמאים והעסקים הקטנים (להב) - לשאת את דבריו, כהן כבר לא היה שם. "אנחנו לא יכולים לעמוד בזה. נמאס לנו לממן את הבחירות שלכם. כל האנשים שנמצאים כאן מממנים את הבחירות שלכם. או שאנחנו משלמים לעובדים שלנו 200% - או שאנחנו משלמים להם עבור יום השבתון. יש כאן מעצבי שיער, מפיקים, קבלני שיפוצים, סוכני ביטוח וכולנו באנו לזעוק שאי אפשר יותר. כל הסקטורים יקבלו יום חופש ביום הבחירות ומי לא יקבל - העצמאים", הוא אמר.

מה שהיה אמור להיות יומה האחרון של הכנסת (שורות אלה נכתבות ב-18:15) - היה גם ההזדמנות האחרונה לאזרחים שמאמינים שיש טעם לעלות למשכן בירושלים כדי לזעוק את צרותיהם. הדבר הומחש בדיון החירום בתקציב סל התרופות שנערך בצהריים, וכלל את נוכחותם של עיוורים שמשוועים לתרופה שתציל את ראייתם, ונשאים של מחלות סופניות ונכים על קביים שהגיעו כדי לדבר על תרופות פורצות דרך שחייבות להיכנס לסל התרופות.

חברי הכנסת שהאזינו להם היו מועטים. אלה שנכחו התקשו להישאר אדישים לדבריה של חולת קרוהן שהשתנקה בעודה מסבירה כי "אני חולת קרוהן מזה ארבע שנים. החיים שלי הם סיוט. דבר לא עוזר. תדמיינו מצב שבו בגיל 31 אתם אחרי ארבע שנים שבמהלכן לא יצאתם מהבית ולא עובדים. אתם לא יכולים לקיים זוגיות. החיים שלכם נעצרו ברגע והתרופה הזו היא ההזדמנות היחידה שלכם להחלים".

החולים ביקשו להשמיע את קולם לכלל חברי הכנסת כדי להשפיע על הדיונים בנוגע לסל התרופות הנערכים בימים אלה בין משרד האוצר למשרד הבריאות, אבל לא רבים שמעו אותם. למעט חריגים בודדים, חברי הכנסת התייצבו לדיונים בהתאם לזהות של המארגן. לדיון שאירגנה ברק בנוגע לעצמאים - התייצבו חברי בלוק הימין, לצד חבר הכנסת עודד פורר מישראל ביתנו וחברת הכנסת מרב מיכאלי מהעבודה-גשר. לדיון שאירגן חבר הכנסת איציק שמולי מאותה מפלגה התייצבו בעיקר חברי מפלגות המרכז-שמאל. כך גם בדיון של רויטל סוויד (העבודה-גשר) שנערך תחת הכותרת "שומרים על שלטון החוק", שרת המשפטים לשעבר איילת שקד היתה נציגת הימין היחידה. היינו מצפים כי בהיעדר עבודה פרלמנטרית - אולמות הדיונים יהיו מלאים בהרבה יותר ח"כים. לא כך היה.

הפגנה נגד בחירות בפעם השלישית, השבוע בת"אצילום: עופר וקנין

עסוק עם עורכי הדין

ראש הממשלה היה עסוק ביום האחרון, כמו בשבועות האחרונים, בענייניו המשפטיים. האפשרות שהופצה אתמול על ידי מקורביו היתה כי הוא שוקל לותר על החסינות - מהלך שמשמעותו הוא שנתניהו מקבל עליו באופן סופי את העובדה שהוא הולך למשפט ובזמן הקרוב, ללא דחיות. לנתניהו נותרו רק שלושה שבועות שבהם הוא יכול לבקש את החסינות הזו. אם יבקש אותה - הדיון בה יוכל להתבצע רק אחרי הבחירות – ומשפטו יידחה עד לאחר שייערך הדיון בה.

במקביל לספין הזה הוא עסק בימים האחרונים בחידוש המשפטי האחרון בתיקיו: רשימת העדים בתיק 4000 שפורסמה בשבוע שעבר. בשיחות פנימיות נתניהו הודה בימים האחרונים כי הוא שקל את האפשרות של עסקת טיעון. אבל בסוף הוא טען באוזני מקורביו כי הוא ירד מהרעיון וכי עם 330 העדים שתזמן הפרקליטות משפטו צפוי לארוך 10 שנים. ראש הממשלה גם התלונן על כך שהמטרה של רשימת העדים הארוכה של התביעה היא למנוע ממנו לזמן את אותם 330 אנשים כעדי ההגנה וכי רשימת העדים הארוכה מגדירה מספר עצום של אנשים שהוא מוגבל במגעים שלו איתם.

אם אכן תתגשם תוכניתו של נתניהו להמשיך לכהן כראש ממשלה בעודו עומד למשפט - יהיו עשרות אנשים במערכת הציבורית שצפויים לשמש כעדים במשפטו - ובהתאם יש בידם השפעה על גורלו. בין אם מדובר בשרי הליכוד גלעד ארדן, זאב אלקין ויריב לוין, מולם נתניהו צריך להתנהל במגוון סוגיות הנוגעות למדיניות הממשלה, או ביו"ר התעשייה האווירית הראל לוקר, המנסה לקדם מהלך של הפרטת מניות חלקית בחברה.

הוועדה המסדרת בכנסת, היוםצילום: אוהד צויגנברג

עסוקים במימון

חברי הכנסת היו עסוקים בעיקר בסוגיית כספי מימון המפלגות שיקבלו עבור מערכת הבחירות הנוספת שהם רואים לפניהם. ההגיון הכלכלי אולי אומר שהמפלגות השונות היו אמורות 'להיקנס' על הפלונטר הפוליטי - וכספי מימון הבחירות היו אמורים להיות מקוצצים כדי להגן על משלמי המסים, להביא למערכת בחירות חסכונית ולמנוע את המצב שבו הם משלמים את מחיר האימפוטנציה של הפוליטיקאים. אבל המפלגות השונות הגיעו אתמול להסכמה ביניהן כי הן יזכו לתוספת של 63 מיליון שקל מכספי מימון המפלגות במערכת הבחירות השלישית, אם זו אכן תתרחש. 

צילום:

בכחול לבן טענו כי הנזק היה יכול להיות גדול יותר. הם התבססו על כך שבשבועות האחרונים קידם הליכוד את הרעיון של העלאת מימון המפלגות מרמה של 1.38 מיליון שקל לכל מנדט לרמה של 2.3 מיליון שקל – משמע עלות מצטברת של כ-130 מיליון שקל לקופת המדינה. בתחילת השבוע כחול לבן, ישראל ביתנו וש"ס פירסמו הודעות לציבור לפיהן הן מתנגדות למהלך זה. בסופו של דבר רק ישראל ביתנו הסתייגה ממנו בדיון בוועדה המיוחדת שהוקמה בכנסת לצורך דיון בנושא.

בשורה התחתונה מימון המפלגות יעלה ב-430 אלף שקל לכל מנדט. בנוסף, כל מפלגה תקבל 700 אלף שקל בלי קשר לגודלה. הדרישה של חלק מהמפלגות כי יתאפשר להן בנוסף לדחות את החזר ההלוואות שהן כבר לקחו מהכנסת - לא תצא אל הפועל.

ההחלטה הזו מהווה עקיפה של הנהלים. חברי הכנסת לא אמורים להחליט עבור עצמם על העלאת המימון הבחירות שהם מקבלים. ועדה חיצונית בלתי תלויה אמורה לעשות זאת. המפלגות מצאו מסלול עוקף לסיטואציה באמצעות החלטה שלא להעלות את גובה יחידת המימון עצמה, אלא את השיעור מתוך יחידת המימון שהן מקבלות כמקדמה.

מערכת הבחירות הבאה תהיה מערכת הבחירות הרביעית במספר (כולל מערכת הבחירות לרשויות המקומיות) שבה המפלגות אינן מפרסמות את הדו"חות הכספיים שלהן. הנתונים שהתקבלו בעקבות בקשת חופש המידע של עמותת 'שקיפות' מעידים כי הקיפאון הפוליטי עשוי להוביל חלק מהן אל עברי פי פחת. העמדות בנוגע להעלאת מימון הבחירות משקפות את המצב הכלכלי השונה של כל אחת המהמפלגות. הליכוד וכולנו, דגל התורה, העבודה - כולן מיצו כמעט את ההלוואות שהן נטלו.

הליכוד חייב כיום - כפי שנחשף הבוקר בוועדה - 69 מיליון שקל לכנסת. כפי שהגדיר זאת היועץ המשפטי לוועדה שהתכנסה אתמול להכריע בנוגע למימון הבחירות, המשמעות היא שיותר מחצי מהמימון השוטף של חלק מהמפלגות - בהתאם לתוצאות הבחירות - תוקדש בכנסת הבאה להחזר החובות שלהן. במובן הפיננסי מערכת הבחירות השלישית היא בבחינת "אחרינו המבול" עבור המפלגות השונות.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker