כל הבעיות של תעשיית הסקרים

סקרי הבחירות הם המנוע של השיח הפוליטי בתקופת הבחירות ■ אבל האם תחזית המנדטים המוכרת משרתת את האינטרס הציבורי? ואולי אפשר אחרת?

יונתן לזר-תלם
יונתן לזר־תלם
סקר בחירות
סקר בחירותצילום: צילום מסך מתוך ערוץ 12
יונתן לזר-תלם
יונתן לזר־תלם

ניבוי תוצאות הבחירות לכנסת הוא משימה קשה במיוחד. בפני המצביעים הישראלים ניצבות אפשרויות רבות, ורובם מתלבטים עד לרגע האחרון בין לפחות שתי מפלגות. עשרות אחוזים מהציבור יחליטו רק בדרך לקלפי או בתא ההצבעה עצמו. בנוסף, אחוז החסימה הגבוה גורם לאי־ודאות גדולה. כתוצאה מכך, קיים פער ניכר בין התשובות שאספו הסוקרים לבין תחזית המנדטים המוצגת בתקשורת. מעבר לכך, עיבוד הנתונים וחלוקת הקולות הצפים מתבצעים בחוסר שקיפות והתוצאות מפורסמות ללא דברי הסבר או נימוק להחלטות שהתקבלו.

בינואר הורתה ועדת הבחירות המרכזית לעורכי הסקרים למסור לה נתונים מפורטים לעיון הציבור. בשבוע שעבר הודיע יו"ר הוועדה, השופט חנן מלצר, כי יקפיד על יישום הכללים ואיים באכיפה פלילית כלפי המפרים. על אף הכוונה הטובה, ההנחיות עצמן כוללות שורה של פרקטיקות בעייתיות ומטעות. כך, לדוגמה, הסוקרים נדרשים לדווח על המפלגות שעברו את אחוז החסימה במונחי מנדטים, ועל אלה שנשארו בחוץ במונחי אחוזים.

הדרישה התמימה הזאת מקפלת בתוכה את כל הבעיות של תעשיית הסקרים. ההנחיה לתחזית מנדטים מאלצת פרסום נתונים מעובדים ומעוגלים, לאחר חלוקת הקולות הצפים. למעשה, לשון ההנחיה מחייבת את הסוקרים להכריע איזו מפלגה "עוברת" את אחוז החסימה ומי לא — מלאכה קשה ומסוכנת במיוחד. תשאלו את בוחרי הימין החדש או זהות, שבבחירות האחרונות התעוררו לגלות כי קולותיהם נמחקו, או את בוחרי ישראל ביתנו ובל"ד, שעל פי חלק מהסקרים לא נכנסו לכנסת.

במשך כל תקופת הבחירות לכנסת ה–21, מרבית המפלגות היו בסיכון גבוה ליפול מתחת לאחוז החסימה. סקרי העיתונות לא שיקפו את המציאות הזאת, אלא יצרו רושם מטעה של ודאות ויציבות — והקשו על הבוחרים לקבל החלטה מושכלת. בנוסף, הדיווח באחוזים על המפלגות ש"לא עברו" מפלה אותן לרעה: 3% מהקולות שקולים לכארבעה מנדטים, וכך יחידות המדידה מייצרות רושם מוטעה לרעת מפלגות שנשארו בחוץ.

הבחירות לכנסת ה-21
הבחירות לכנסת ה-21צילום: ניר קידר

לצד התוצאות, הסוקרים נדרשים לפרסם את "מרווח הטעות לגבי הנתונים שהושגו". אבל כשעשרות מנדטים מחולקים על פי כללים והנחות שונים שאינם תוצאה ישירה של הסקר, הרי שהנתון המוכר "טעות דגימה מרבית של 4.5%" הוא חסר משמעות, ואף ושגוי. אי אפשר לחשב את טעות הדגימה של הקולות הצפים, אפשר רק לנחש. הצגת הנתון הזה מייצרת רושם מוטעה של דיוק ואמינות.

סקרי הבחירות הם המנוע של השיח הפוליטי בתקופת הבחירות. תפקידם להסביר מה קורה עכשיו ומה יקרה ביום הבחירות. אבל האם תחזית המנדטים המוכרת משרתת את האינטרס הציבורי? ואולי אפשר אחרת?

מאז פרוץ סבב הבחירות הנוכחי ייעצתי לעיתונאים בכמה גופי תקשורת והצעתי חלופות לסקר המסורתי. במקום תחזית מנדטים, הצעתי לחלק את הסקר לשלושה חלקים, עבור מפלגות גדולות, קטנות וזעירות. עבור המפלגות הגדולות כדאי לספק טווח תוצאות אפשריות, שנע בין בסיס הבוחרים ה"בטוח" לתקרת המנדטים האפשרית. ביחס למפלגות הקטנות, השאלה הקריטית היא הסיכוי להיכנס לכנסת. זה משתנה מאוד בין מפלגות, וראוי להסביר לציבור מדוע, למשל, מפלגה ותיקה היא בטוחה יותר ממפלגה חדשה. לגבי המפלגות הזעירות, הפתרון ההוגן הוא לדווח על כל מפלגה שקיבלה תמיכה של 1% לפחות בקרב המשיבים לסקר (כפי שוועדת הבחירות דורשת כיום).

ואולם מתברר כי שתי ההמלצות הראשונות שלי — אסורות. קשה להבין את השיקולים מאחורי ההנחיות או את הבחירה לנקוט מדיניות מחמירה של אכיפה פלילית. למרבה הצער, גם בבחירות הקרובות הציבור ייחשף רק לסקרים מוטים, לא הוגנים ודלי ערך.

הכותב הוא סטטיסטיקאי מוסמך, חוקר נתונים בחברת היי־טק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker