בחירות חוזרות? לציבור ולדמוקרטיה יש גם מה להרוויח - פוליטי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בחירות חוזרות? לציבור ולדמוקרטיה יש גם מה להרוויח

המפלגות ניסו לסחוט את נתניהו, בידיעה שאין לו אופציה אחרת. אך מתברר שיש אפשרות נוספת, שמעולם לא נשקלה ברצינות

תגובות
פריקת קלפיות בוועדת הבחירות המרכזית, לאחר הבחירות האחרונות באפריל
אמיל סלמן

בחירות נוספות בפרק זמן כה קצר לאחר המערכת הקודמת הן אירוע חסר תקדים בתולדות הדמוקרטיה הישראלית. לבחירות חדשות יש חסרונות רבים, והן מסמלות משבר בדמוקרטיה. ואולם משעה שהכנסת התפזרה, ראוי לבחון אם למרות החסרונות הברורים, יש לאזרחי ישראל גם מה להרוויח מכל זה.

קודם כל, הרבה יותר קלפים יהיו פתוחים. הבוחרים מודעים יותר כעת לשאלה עד כמה המפלגות ונבחרי הציבור ייצמדו להבטחות שנתנו לציבור במהלך הקמפיין הקודם. כך למשל, קשה להניח שאיזשהו בוחר יטעה להניח כיום שראש הממשלה אינו מתעניין בשאלת שינוי חוק החסינות.

מנגד, יש גם נבחרים שעמדו בהבטחות הבחירות שלהם — בראשם, אביגדור ליברמן, שסירב להתפשר על תנאי כניסתו לממשלה. אפשר להניח שמבחינה ציבורית הבטחות הבחירות שלו "שוות" יותר כיום. כך המקרה גם לגבי מפלגת כחול לבן, שעמדה במילתה ולא הצטרפה לממשלת נתניהו.

היתרון השני הוא שהשותפים הפוטנציאליים לקואליציה הבאה מבינים טוב יותר את היקף הבעיות האפשריות והמתחים בין המפלגות השונות. אפשר להניח שבהקמת הממשלות הבאות יהיו הצדדים מודעים לאפשרות שלא יצליחו בכך, וישקיעו בבירור המחלוקות ביניהם בשלב מוקדם יותר.

השפעה נוספת שאפשר לראותה כחיובית, היא הידיעה המצויה כיום בידי הבוחרים לגבי כוחה האמיתי של הצבעה "אסטרטגית". הצבעתם של רבים הושפעה מהערכות כיצד יצביעו בוחרים אחרים, האם המפלגה שבה יתמכו תעבור את אחוז החסימה, או מהשאלה מי תהיה המפלגה הגדולה יותר. כעת, כאשר התברר מה קרה בפועל בבחירות, יוכלו הבוחרים להעריך בצורה טובה יותר את האיכות של הטענות האסטרטגיות הללו. כך למשל, מתברר כי גם לאחר שמפלגת כחול לבן הצליחה "לשתות" מנדטים רבים ממפלגת העבודה, עדיין מספר תומכיה לא עלה על מספרם של תומכי הליכוד. אין סיבה אמיתית, אפוא, להצביע למפלגה זו או אחרת רק בשל הטיעון האסטרטגי.

ואולם הלקח העיקרי שצריך ללמוד הוא לטווח הארוך — בנוגע להכרה במערכת הפוליטית של "מחיר הסחיטה". מפלגות הקואליציה הפוטנציאלית ניסו לסחוט מנתניהו מקסימום הישגים, בידיעה שאין לו אופציה נוספת מלבד הקמת ממשלה יחד עמם. אך מתברר כעת שיש אפשרות נוספת, כזאת שמעולם לא נשקלה ברצינות.

ייתכן שבבחירות הקרובות הדבר לא ישפיע, שכן קשה לצפות תרחיש של הליכה לבחירות בפעם השלישית — אך ביחס להקמת קואליציות עתידיות, כעת ברור לכל מרכיבי הקואליציה שבחירות חדשות הן אפשרות ריאלית, ואם הן לא מעוניינות בתוצאה כזאת, הן יצטרכו להתפשר יותר.

במבט לאחור, ההחלטה על פיזור הכנסת חודש לאחר בחירתה תירשם כאחד הכישלונות הגדולים בספרי ההיסטוריה של נתניהו ושל הדמוקרטיה הישראלית, ובצדק. אך יש לשים לב גם ליתרונות של החלטה זו לביסוס וחיזוק איתנותה של הדמוקרטיה הישראלית.

פרופ' כהן הוא עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#