להפוך את הזעם והמחאה למדיניות ממשלתית - פוליטי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

להפוך את הזעם והמחאה למדיניות ממשלתית

דווקא רפורמת הנשק של גלעד ארדן יושמה במהירות ■ איך אין מי שרואה קשר בין תפוצת נשק חם לבין אלימות נגד נשים?

אורן בן חקון

"ביום שתיגשי למשטרה הוא ירצח אותי. את רוצה לזרז את זה? בבקשה". כך העידה אחותה של אישה שנרצחה ביוני 2015 על ידי בן זוגה. מעדות האחות בבית המשפט עולה כי בדומה למקרים רבים, הסביבה ידעה קודם. הרצח היה באוויר. המשפחה עשתה כל שיכלה למנוע את הסוף המר, אך ללא הועיל.

הידיעה של האישה כי פנייה למשטרה אינה הפתרון עבורה, אלא מכת מוות, צריכה לזעזע את כולנו. זה הכשל המרכזי שמהדהד זה שנים בהתמודדות של נשים עם תופעת האלימות. המשטרה טוענת ש"נשים לא מתלוננות". במקרים רבים נשים התלוננו, לשווא. המשטרה איבדה את אמון הנשים, שהבינו כי תלונה במשטרה רק תסכן אותן יותר.

בפסק הדין במסגרתו נמסרה עדות האחות (ע"פ 2333/17 פלוני נגד מדינת ישראל), בבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, ציין השופט אלרון כי "מקרה זה מהווה 'מופע' טיפוסי — אם כי חריג וקשה במיוחד בנסיבותיו — של אותה תופעה נפסדת, המהווה חולי חברתי חוצה קבוצות, מגזרים ולאומים, שגבה את חייהן של 24 נשים במהלך השנה החולפת". השופט ממשיך ואומר כי "אחד הקשיים המשמעותיים הוא.. בחששם של המעורבים מלהתלונן".

התקציב הממשלתי לטיפול באלימות במשפחה

חשוב לציין שלא רק במערכת המשפט קיימת ההבנה כי הקושי הוא בפנייה לגורמי הטיפול והאכיפה. גם המלצותיה של הוועדה שמונתה על ידי המשרד לביטחון פנים ב–2014 עסקה בכך, תוך מתן דגש לחולשת גורמי האכיפה והיעדר גישה מערכתית ומתואמת בין המערכות השונות.

המסקנות של כל הוועדות כבר רוכזו; החלטת ממשלה בנושא כבר אושרה ב–2017, והורתה ליישם את המסקנות — אך יישום אין. יותר מכך, ב–2014 התקבלה עוד החלטת ממשלה, שקבעה כי על הממשלה להציג תוכנית פעולה לאומית לקידום ייצוגן של נשים במגוון קבוצות ולהגנה עליהן מכל סוגי האלימות. יישום ההחלטה חשוב לתכנון המערכתי, מתוך הבנה שאלימות כלפי נשים אינה תחומה רק לכותלי הבית, אלא היא גם בעלת מופעים שונים — בבית, במקומות ציבוריים ובמקומות העבודה. אולם גם החלטה זאת נותרה על הנייר.

ניתן רק לתהות, כיצד באופן כמעט מקביל, הממשלה דווקא מצליחה ליישם את החלטותיה באופן מהיר ויעיל כשברצונה לעשות כן. כך, דווקא רפורמת הנשק של המשרד לביטחון פנים — אותו משרד האמון על הגנת הנשים ועל יישום מסקנות הוועדה לטיפול באלימות במשפחה — הרחיבה את חלוקת כלי הנשק לעוד כ–600 אלף איש, ויושמה במהירות. המשרד לביטחון פנים אף מתפאר בכך שמיד לאחר פרסום הרפורמה, באוגוסט 2018, פנו אלפי דורשים להוציא רישיון לנשק. איך יכול להיות שאף אחד שם לא רואה את הנתונים המצביעים על הקשר בין תפוצת הנשק החם לבין אלימות נגד נשים? איפה המדיניות? היכן הראייה המערכתית?

אורן בן חקון

סדר העדיפויות שגוי — ומכאן המחאה והזעם. ב–29 בנובמבר הגשנו לבג"ץ עתירה נגד רפורמת הנשק, בשם קואליציית "האקדח על השולחן המטבח", בטענה כי זו רק מסכנת יותר את הביטחון במרחב הציבורי והפרטי עבור נשים ועבור כלל האוכלוסייה. לצד עתירה זו, הדרישה שלנו היא לשינוי סדר העדיפויות לאלתר.

על ראש הממשלה להכריז על יישום תוכנית חירום לאומית, הכוללת הקצאה ראשונית של 250 מיליון שקל שהובטחו משכבר, וזוהי רק ההתחלה. הנושא צריך להמשיך להיות מתוקצב בהמשך. רק יישום החלטות הממשלה ועבודה רב מערכתית — עם תכנון אסטרטגי לטווח הארוך שיאגד את כל המשרדים הרלוונטיים ויחבר בין טיפול, אכיפה, ענישה, חינוך והסברה — יוביל לשינוי המיוחל. רק כך, האימרה "הכתובת היתה על הקיר" תהפוך ממציאות הרת אסון — למדיניות מנע.

הכותבת היא עו"ד, מנכ"לית עמותת "איתך מעכי — משפטניות למען צדק חברתי", חברה בקואליציית "האקדח על שולחן המטבח"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#