נציבות הכבאות בוערת - והשר ארדן שותק - פוליטי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

נציבות הכבאות בוערת - והשר ארדן שותק

כשלנציב כבאות והצלה נדמה שהוועד הוא ועדת קישוט, ויו"ר הוועד מוכיח מי הבוס - השירות לאזרח נפגע ■ ייתכן שבחירתו של ארדן שלא להגיב נובעת מכוחם של הכבאים במרכז הליכוד

11תגובות
גלעד ארדן
אילן אסייג

ימים לא פשוטים עוברים על נציבות כבאות והצלה, זו האחראית על שמירת חיי כולנו מפני שריפות משתוללות. סכסוך עבודה קשה בין ההנהלה לוועד, מעלה את החשש שבקרוב ייפגע השירות החיוני כל כך לאזרח, אם לא כבר נפגע.

לכאורה מדובר במאבק על יחסי עבודה. מעשית זהו מאבק אישי, יצרי ומדמם על ניהול הארגון, בין שני אנשים שטיפסו על עצים גבוהים: הנציב מאז מארס 2017, דדי שמחי, ויו"ר הוועד, אבי אנקורי. שמחי הגיע מהצבא, שם עמד בראש פיקוד העורף, ולדעתו, ככה מנהלים גם ארגון אזרחי.

אנקורי מזכיר את ימי אלון חסן, בהם שלט הוועד בנמל אשדוד. הוא בטוח שהוא מנהל את הארגון, והסיבה היסטורית: הכבאים לא נחשבו מעולם לגורם בטחוני, ולכן בניגוד למשטרה או לצבא – יש שם ועד חזק ופעיל. בעבר, כשכל תחנה פעלה מול רשות מקומית, הוועד נדרש להיות הגורם המרכזי בקשר בין התחנות. אלא שהתנאים השתנו. כיום יש רשות אחת, בראשה עומד נציב שנבחר על ידי השר לביטחון פנים - במקרה זה גלעד ארדן.

שמחי, שהגיע לנציבות וחשב ככל הנראה בטעות שוועד עובדים הוא ועדת קישוט, גילה מהר מאוד שיו"ר הוועד עומד על זכותו להיות הבוס. ההתנגשות הייתה בלתי נמנעת. כך נוצר מצב שכל דבר שהנציב מבקש לקדם נתקל במרד מצד העובדים, בין אם הדרישה הגיונית ולגיטימית, ובין אם לאו.

המצב הסלים עד כדי כך שבימים אלה הנציב מאובטח על ידי המשטרה, אנקורי מודיע ברדיו שצריך "ליישר אותו", ישוב מגוריו של שמחי מכוסה בשלטים נגדו, והכבאים הודיע על ניתוק מגע עם הנציב. בין לבין הם גם הודיעו שלא יענו לטלפונים שלא ממומנים על ידי הנציבות, לא יצאו להכשרות, לא יעבדו במוקד קבלת ההתרעות על שריפות ועוד.

החשש לפגיעה בשירות לאזרח עמוקה וממשית

במצב כזה יש רק מבוגר אחראי אחד – השר הממונה. אלא שגלעד ארדן שותק. לתוהים מדוע הוא אינו מגבה בקול רם את הנציב שהוא עצמו בחר, אחת הסיבות עשויה להיות העובדה שחלק מהכבאים ומשפחותיהם הם חברי ליכוד, חלקם אפילו חברי מרכז. בעוד שבנמלים למשל, נחשבו העובדים לחברי מפלגת העבודה (מה שהקל על ישראל כץ לפעול נגדם), הרי שכאן ארדן צריך לכאורה לפעול נגד האנשים "שלו". זה אפשרי אם טובת הציבור עומדת לנגד עיניו, כמו גם טיוב השירות החיוני הזה. בשלב זה, כאמור, אף ציוץ לא יוצא מהלשכה.

ומה בנציבות? שמחי חזק, ולא מתכוון לתת לעובדים את התענוג ולהתפטר. גם הוועד לא מתכוון לוותר, ואנקורי פועל ללא הפרעה, בגיבוי ההסתדרות, וקורא להדחתו של הנציב. הדחה של שמחי תוכיח לא רק את חולשת השר, אלא את העובדה שהפוליטיקה הליכודית מנהלת שירות חיוני לציבור. גרוע מכך: מי ירצה להגיע לתפקיד החשוב הזה, אם לא יידע שהשר עומד בחומה בצורה מאחוריו? לא פחות חשוב הוא המסר הבעייתי הנוסף: אם נדמה ששלטון הוועדים הכוחניים עבר מן העולם – הוא לא. לגלעד ארדן, כמשרת ציבור, יש משימה שהוא צריך לעמוד בה: הרגעה מהירה של יחסי העבודה בנציבות הכבאות וההצלה, ויפה שעה אחת קודם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#