"זה די חמור שנותנים לליברמן לחלוש על תקציב של 70 מיליארד שקל" - פוליטי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
"קהות חושים"

"זה די חמור שנותנים לליברמן לחלוש על תקציב של 70 מיליארד שקל"

אביה אלף, הפרקליטה שפעלה להעמיד לדין את אביגדור ליברמן, נכוותה מהסכנות שבקשרי הון־שלטון־עיתון עוד לפני חשיפתו של תיק 2000: "יש מי שנוח לו עם סיקור לא אקטיבי מדי של שחיתות" ■ ישראל ביתנו: "אלף ביזבזה 20 שנים במרדף אחר שמועות שווא שהסתיימו בזיכוי פה אחד"

64תגובות
אביה אלף
אייל טואג

תיק 2000, שבו נחשפו השיחות והניסיונות לעסקת שוחד לכאורה בין מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס לראש הממשלה בנימין נתניהו, חשף את המנגנון הבעייתי שעלול להיווצר מחיבור בין שלטון לעיתון. מוזס התחייב לכאורה בפני נתניהו כי יפעל לחזק את מעמדו הפוליטי ויימנע מפרסום ביקורת עליו.

במקרה של נתניהו, הדיל כנראה לא החזיק מעמד, אבל במקרה אחר, של שר הביטחון אביגדור ליברמן, עולות תהיות לגבי היחס שלו הוא זוכה בחלק מאמצעי התקשורת.

פרשות השחיתות שבהן נקשר שמו של ליברמן הן חמורות ומורכבות, וכוללות העברות תמוהות של מיליוני דולרים לחשבונות הבנק שלו, של בתו ושל מקורבים אחרים אליו. ליברמן אמנם לא הועמד לדין בפרשות אלה, ובפרשה צדדית אחרת זוכה בבית משפט, אבל יש מי שסבור כי היחס הסלחני כלפיו, שאיפשר את מינויו לפני כשנתיים לשר ביטחון ללא ביקורת ציבורית, נובע גם הוא מחיבור פסול בין הדרג הפוליטי לתקשורת.

אביה אלף, לשעבר מנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות, ראתה את הדברים מול עיניה בזמן אמת. היא זו שגיבשה את חומר הראיות נגד ליברמן ופעלה להעמיד אותו לדין בפרשת החברות שבהן נקשר שמו. בסופו של דבר, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, יהודה וינשטיין, החליט ב–2012 לא להעמידו לדין. בספר שכתבה לאחר מכן, "תיק ליברמן", הציגה אלף את האירועים שהתרחשו מאחורי הקלעים של גיבוש חומר הראיות, וציינה את חלקו של העיתון "ידיעות אחרונות" במתן גיבוי לליברמן תוך מתקפה על שומרי הסף.

אביה אלף - דלג

"היו הרבה שותפים שם. בדיעבד — לא שקודם הייתי תמימה — התגלתה לי מפה מאוד לא מחמיאה של קשרי הון־שלטון־עיתון", מספרת אלף בראיון לעורך TheMarker, אבי בר־אלי, ולמייסד TheMarker, גיא רולניק, ב–TheMarkerTV. "זאת לא היתה שעתם היפה של חלק מאמצעי התקשורת. ההחלטה על סגירת התיק לא עברה בשקט יחסי, כי כתבו על זה, אבל עברה יחסית בשלום".

יש טענות לכך שיש קשר הדוק מאוד בין ליברמן לבין מוזס מ"ידיעות אחרונות". איך את רואה את זה?

"יכול להיות. תמיד מדברים על קליקות עיתונאיות, ומי יפרסם מה, והעיתון הזה מחובר לזה. אני בהחלט ראיתי שיש קליקות עיתונאיות. בוא נאמר בפולנית־ורשאית עילית ש'ידיעות אחרונות' לא פירגן יותר מדי לספר שכתבתי".

כלומר, העיתונות היא חלק מהמארג הזה. זה לא רק הון־שלטון. פוליטיקאים מושחתים אינם יכולים להתקיים למשך זמן במערכת הציבורית אם אינם מקבלים לגיטימציה גם מהעיתונות.

"בנקודות מסוימות יש עדיין עיתונות שנלחמת, תוקפת ומבקרת. אני לא אומרת שהכל מושחת. גם לא נכון בעיני להגיד שהכל מושחת, כי אז אין תקווה. אבל אפשר לראות מי בעד ומי נגד. מי נוח לו עם סיקור לא אקטיבי וחושפני מדי של שחיתות, ומי פחות נוח לו".

חלק מהעיתונות היום רואה בליברמן מועמד רלוונטי ולגיטימי לראשות הממשלה. בערוץ 2, ב"מעריב" וב"ידיעות" מתארים אותו לפעמים כמבוגר אחראי. מה זה אומר?

"מבוגר אחראי זה לא כסות לאדם ששחיתות דבקה בו. חד וחלק. בעיני זה לא ראוי ולא נכון, גם לשר הביטחון, או לשר בכלל. הוא בעיני לא יכול היה להתמנות. יש פה איזושהי קהות חושים. הציבור כבר התרגל להבליג. יש כותבים רבים שנלחמים נגד מושחתים, אבל בעצם יכול להיות שמושחתים אחרים יבואו וימלאו את מקומם".

סוג של מלחמת כנופיות?

"מלחמת כנופיות, או ארגוני פשיעה, לצורך העניין. לא שחלילה אני אומרת שמפלגות הן ארגוני פשיעה. אבל זה באמת קושי. יש שיפוט רק באמצעים פליליים או לא־פליליים. הכל שפיט או לא שפיט. יש גם משהו באמצע. יש אתיקה, יש התנהלות, יש אחריותיות. אני חושבת שזו תעודת עניות למדינת ישראל. זה בידינו, הבוחרים".

שר הביטחון אביגדור ליברמן בביקור במרכז קניות באשדוד, בשבת
אילן אסייג

"לא פחדתי, אבל נזהרתי"

נתניהו מינה את ליברמן לפני יותר משנה לשר הביטחון במקום משה (בוגי) יעלון. המינוי עורר סערה פוליטית, אבל לא גרר מאבק ציבורי נגד ליברמן, אף שבמינוי הזה ניתנה לליברמן שורה של סמכויות נרחבות ואחריות ישירה על כספי ציבור.

"המינוי של ליברמן לתפקיד שר הביטחון די חמור", אומרת אלף. "אדם שיש קופה של שרצים מאחוריו, חשדות מחשדות שונים שאף פעם לא התבררו, שמחויב לכל מיני אנשי עסקים שלא ברורים לנו האינטרסים שלהם, לא בארץ ולא בחו"ל — חולש כיום על תקציב של 70 מיליארד שקל. זה תקציב שרובו לא שקוף, בניגוד ליתר התקציבים האחרים. אין לי הסבר מדוע זה עבר יחסית בשתיקה. יש מגמה של החלשה טוטאלית של כל שומרי הסף — גם מבקר המדינה והיועץ המשפטי. רוצים יס־מנים שיהיו חותמת גומי".

אם היית היום במערכת, מה היית עושה נוכח מינוי שכזה?

"אני לא במערכת, ויכול להיות שהמערכת שמחה שאני לא במערכת. זה מינוי שמבחינה ציבורית — ואני לא מדברת מבחינה פלילית או לא פלילית — לא יכול לעבור, ובוודאי שלא לעבור בשקט. העובדה שהמינוי הזה עבר בשקט מעידה על איזושהי קהות חושים מסביב, חוץ מהמעט שכתבו על כך".

ליברמן אינו הראשון שמזוכה ואחר כך מתמנה לתפקיד ציבורי. מה היה מיוחד כל כך בתיק שלו, שלדעתך היה צריך למנוע דווקא ממנו לכהן במשרה רגישה?

"יש אנשים שהורשעו וחזרו לתפקיד ציבורי, עיין ערך אריה דרעי, ועוד לאותו מקום — לתפקיד שר הפנים. אני חושבת שהייחוד בסיפור של ליברמן הוא באמת בכשירות האישית וביושרה שלו. אני מצפה מאנשים שמתמנים לשרת אותנו, נבחרי ציבור, שיהיו באמת נקיים, שנוכל להאמין להם. שנדע שהם סמוכים רק על שולחנו של הציבור, שהם לא מקבלים שום תשלום ושום כסף משום אדם אחר. הקושי עם ליברמן הוא שבמשך שנים היו הרבה חקירות נגדו. חלק מהן הסתיימו בלא כלום, חלק בהחלטה ממש אומללה ולא מוצדקת.

"ליברמן הוא אדם שיצא ונכנס לפוליטיקה, וגם כשהיה בפוליטיקה, כשאסור לו, זרמו לחברות שהיו בשליטתו או שהוא היה קשור אליהן מיליוני דולרים מאנשים, שלרובם ככולם יש אינטרסים בארץ ובחו"ל. אנחנו לא יודעים מה מפת הקשרים שלו. אנחנו לא יודעים למי הוא מחויב, אנחנו לא יודעים מה מצפים ממנו, אנחנו לא יודעים מה הוא עשה, אנחנו לא יודעים מה הוא יעשה. אני לא רוצה להפליג למקומות רחוקים ולחשוב על סיפור הצוללות שעכשיו מתפתח מול עינינו, אבל אתה לא יכול להימנע מהמחשבה שהלכו והדיחו שר ביטחון קודם — יהיו דעותיו אשר יהיו — ושמו במקומו שר חדש, על תקציב לא שקוף, שיש לו קופת שרצים מאחוריו".

יהודה וינשטיין
מוטי מילרוד

בסופו של דבר, היועץ המשפטי לממשלה עומד בראש מערכת שלמה של אנשים שכולם אמורים להיות נאמנים לציבור. המערכות, אם הן לא היו מאוד בעייתיות, אמורות להקיא מתוכן דבר כזה — וזה לא קורה.

"יש את רוח המפקד, הרוח שנושבת לפרקליטים הצעירים ממי שעומד בראש מערכת המשפט — היועץ המשפטי, שהוא שומר הסף מספר אחת. אם מבינים להיכן הוא רוצה להגיע, אז באמת, אם בארזים נפלה שלהבת — מה יגידו אזובי הקיר. זו לא היתה שעתה היפה של המערכת, בלשון המעטה. מראש ניסו למסמס את התיק הזה".

ניהלנו ב–TheMarker קמפיינים עיתונאיים, ותמיד ידענו פחות או יותר שיש גבולות למשחק. במקרה של ליברמן אנחנו רואים שאולי גבולות המשחק שונים. אולי אנחנו צריכים להתחיל לדאוג.

"יש מקום לדאגה. אי־אפשר להתעלם ממה שקורה סביב — השתקות, קשרים אחרים של הון־שלטון־עיתון, ואני לא מדברת רק על הסדרה החשבונית 1000, 2000, 3000".

כשכתבת את הספר, מה היו החוויות שלך בהקשר הזה?

"אשרי אדם מפחד תמיד, אומרים במקורותינו, וצריך להיות זהירים. שאלו אותי, 'את לא מפחדת?' אז לא, לא פחדתי, אבל אני מודה שלאורך תקופות ארוכות נזהרתי. אתה מרגיש שאתה עובד מול כוחות".

כשנחשפת לפרשת ישראל ביתנו וראית את היקף החשדות, את מצעד הנחקרים ואת עומק הראיות, מה חשבת?

"כשליברמן פרש מהחברה של בתו הוא אמר לה: 'מה שהיה הוא שיהיה'. אז אני לוקחת את המשפט הזה לפה. לא הפליא אותי. זו שיטה. אלה חלק גדול מהאנשים שליברמן מינה במהלך הדרך. חלק מהאנשים כיכבו בכמה וכמה פרשיות. זה מראה על איזשהו קשר נמשך והולך. תיקון עולם בוודאי לא היה פה".

מישראל ביתנו נמסר בתגובה: "אנו יכולים להבין את תסכולה וצערה של אלף, שביזבזה 20 שנים מחייה במרדף אחרי שמועות שווא שהסתיימו בזיכוי פה אחד בבית המשפט, ושמאז שעזבה את הפרקליטות אינה מוצאת את מקומה. הדרך היחידה שנותרה לה לבוא לידי ביטוי היא במתקפות חסרות שחר נגד שר הביטחון".

מ"ידיעות אחרונות" לא התקבלה תגובה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#