מה מסתירים בצה"ל: החור השחור של פנסיות המיליארדים לאנשי הקבע

מתברר שקשה לעקור מן השורש תרבות של הסתרה, תרגילים, שקרים ותחמנות שמערכת היחסים בין משרד האוצר למשרד הביטחון הושתתה עליהם. ניסיון העבר מלמד שבסופו של כל סבב קרבות כזה, מערכת הביטחון מנצחת

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הרמטכ"ל איזנקוט ושר האוצר משה כחלון

ישראל סיימה את 2017 עם נתונים טובים של צמיחה, אבטלה וגירעון תקציבי, ואישורו של תקציב 2019 בממשלה שבר שיא של יעילות ניהולית. אלא שבדו"חות הכספיים של המדינה ל-2017 עלול להיות חסר נתון גדול ויקר מאוד: העלות התקציבית של פנסיות הגישור לאנשי הקבע שהתגייסו למערכת הביטחון מ-2004 ואילך.

זו לא תהיה הפעם הראשונה שהנתון הזה ייעדר מהדו"חות הכספיים. בשנים האחרונות, בכל פעם שמשרד האוצר ביקש ממשרד הביטחון לקבל את הנתונים, הוא נענה בשלל טענות ותירוצים, שהשורה התחתונה שלהם היא: "אין לנו". למעשה, זהו סלע המחלוקת העיקרי בין שני המשרדים גם לאחר חתימת הסכם כחלון־יעלון ב–2015, שהסדיר את תקציב מערכת הביטחון לחמש שנים, ושם לכאורה את המחלוקות המסורתיות בין הצדדים מאחור. מחלוקת אחת לא נפתרה וספק אם תיפתר אי פעם: היעדר שקיפות מצדו של משרד הביטחון.

לפני חודשיים מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, זעם על אנשי משרד הביטחון על כך שאינם מעבירים נתונים, ואיים כי יפוצץ את ההסכמות. זה לא עזר. הנתונים עדיין חסרים, והעלות של פנסיות הגישור — שבה תיאלץ הממשלה לשאת בעתיד — נשארה חור שחור. לממשלה אין שמץ של מושג בכמה כסף מדובר.

דו"ח ביקורת פנימי שנעשה במשרד האוצר על ההתחייבויות הפנסיוניות של המדינה ב–2016 קובע כי אף שההסכם למעבר אנשי קבע לפנסיה צוברת נחתם עוד ב–2004, עדיין לא חושבה העלות האקטוארית שלו לצורך הצגתו במאזן המדינה. הדו"ח נמסר לעמותת הצלחה, והוא חלק ממאבק שמנהלת העמותה יחד עם TheMarker לחשיפת הסכם כחלון־יעלון והשלכותיו על עלויות כוח האדם והפנסיה בצה"ל.

מערכת הביטחון מתקשה להתקדם

פנסיית הגישור היא סידור שעליו הוחלט ב-2008, ומתייחס לאנשי קבע שגויסו החל ב-2004 — כשהמצטרפים החדשים לשירות קבע התחילו להצטרף להסדר של פנסיה צוברת בקרנות פנסיה, במקום פנסיה תקציבית. ההבדל בין שני המסלולים גדול בכל היבט שהוא. בפנסיה התקציבית איש הקבע אינו מפריש כספים לפנסיה, ומקבל את גמלתו בעת פרישה על חשבון תקציב המדינה. בפנסיה הצוברת העובד מפריש כסף מדי חודש, ובסופו של דבר מקבל את הגמלה מקרן הפנסיה.

אלא שהפסקת הפנסיה התקציבית היתה מעין בלוף: בפועל הונהג סידור אחר שהעניק לאנשי קבע שיפרשו בגיל 45 פנסיית גישור מתקציב המדינה עד הגעתם לגיל 67. הסידור הזה ביטא את הקושי של מערכת הביטחון להיגמל מהפנסיה התקציבית.

המעבר מפנסיה תקציבית רגילה לפנסיית גישור לא רק שלא חסך כסף, אלא גם הפך את המידע על עלויות פנסיית הגישור לבלתי־שקוף לחלוטין. בעוד המדינה יודעת להעריך את העלות של התחייבויותיה האקטואריות בפנסיה התקציבית לכל עובדי המגזר הציבורי, ובכלל זה לצבא, והיא גם מפרסמת את העלויות מדי שנה, אין לה שום מושג מהן העלויות של פנסיות הגישור. עלויות אלה — שאינן מחושבות — עשויות לטפס בשל גורמים כמו הגידול במספר אנשי הקבע לאורך השנים (למרות צמצומו בשנתיים האחרונות), העלייה בתוחלת החיים, שינוי בהגדרות תפקידים ועלייה בדרגות.

על פי הדו"ח של החשב הכללי במשרד האוצר, ב–2016 הסתכמה החבות האקטוארית של המדינה לעובדיה וגמלאיה ב–747 מיליארד שקל. מתוך סכום זה, 405 מיליארד שקל הם חבות פנסיה תקציבית לגמלאים, והשאר — לעובדים פעילים. מתוך הסכום לגמלאים, 302 מיליארד שקל הם בגין פנסיות לאנשי קבע וגמלאי מערכת הביטחון. ואולם, הסכום הזה אינו כולל את פנסיות הגישור לאנשי קבע שגויסו החל ב–2004. ההתחייבויות לאותם אנשי קבע יגדלו עם השנים.

על פי הדו"ח, 25% מהגמלאים של מערכת הביטחון מקבלים גמלה בגובה של עד 8,218 שקל לחודש, 50% מקבלים גמלה של יותר מ–12,240 שקל לחודש, ו–25% מקבלים גמלה של יותר מ–17,028 שקל לחודש.

שר הביטחון אביגדור ליברמן צילום: אוליבייה פיטוסי

איומי האוצר לא שינו דבר, והשקיפות תחכה

על פי הסכם כחלון־יעלון, שביקש לרסן את התפתחות הגמלאות של אנשי הקבע, נקבע כי פנסיית הגישור תעוגן כהוראת שעה לשמונה שנים, ואם יתברר בתום התקופה כי הפנסיה הממוצעת אינה עולה על 12 אלף שקל בחודש (במחירי 2015) כפי שנקבע בהסכם, שרי האוצר והביטחון יורו בצו על הפיכת הוראת השעה להסדר קבע.

המטרה היתה לתחום את העלות הממוצעת לסכום סביר ולמנוע התפתחויות בלתי־צפויות שיקפיצו את העלות התקציבית לקופת המדינה. העברת הנתונים ממערכת הביטחון לאוצר נועדה לאפשר מעקב והערכה של היקף ההתחייבות ולמנוע התפתחויות לא צפויות. על פי נתוני הגמלאות הקיימים, מרבית גמלאי מערכת הביטחון מקבלים פנסיה גבוהה מ–12 אלף שקל. זה לא בהכרח אמור להישאר כך גם בעתיד, משום שהצבא שינה כמה פעמים את גיל הפרישה, ולמועד הפרישה יש השלכות מהותיות על סכום הגמלה.

לאחר שנתיים של שקט יחסי בגזרת המאבקים בין משרד האוצר למשרד הביטחון, פרץ מחדש בנובמבר 2017 הסכסוך הישן, כשבאב"ד האשים את משרד הביטחון שהוא "מורח" את אנשי האוצר. באב"ד עסק בזמנו בהכנת הסכם כחלון־יעלון והיה גם מי שהגן עליו בשנתיים האחרונות, תוך שהוא סופג מאנשי האוצר וממבקר המדינה ביקורת קשה על ההסכם. על פי דו"ח המבקר שפורסם ב–2016, אגף כוח אדם בצה"ל (אכ"א) העביר נתונים מטעים וחסרים לאוצר, וגרם לכך שאנשי המקצוע במשרד אינם יכולים להעריך את עלויות הפנסיה של הצבא. באותה תקופה, פקידי האוצר היו מסוכסכים זה עם זה ולא שיתפו ביניהם מידע, ומערכת הביטחון ניצלה זאת עד תום.

מצב זה איפשר לצבא להוציא מקופת המדינה מיליארדי שקלים על פנסיה ללא פיקוח ובקרה ובלי לתת דין וחשבון לאיש. הדו"ח הוציא גם את שר האוצר, משה כחלון, די רע. הוא הצטייר כמי שרץ לסגור הסכם עם שר הביטחון דאז, משה יעלון, בלי לעקור מן השורש תופעות של חוסר שקיפות והוצאות אדירות ללא בקרה ושליטה.

בדיון שהתקיים בתחילת נובמבר בין באב"ד למנכ"ל משרד הביטחון, אודי אדם, אמר אדם כי סוכם עם משרד האוצר להגיע לשקיפות עד 1 בדצמבר 2017. באב"ד אמר בדיון שאם זה לא יקרה, הוא יראה בכך הפרה של הסכם כחלון־יעלון. תאריך היעד חלף, ושקיפות — עדיין אין. גורם המעורה בנושא מסר כי אנשי שני המשרדים "מגבשים את פורמט העברת המידע", וכי יהיה ניתן לבחון את הנושא רק בעוד כמה חודשים.

מתברר שקשה לעקור מן השורש תרבות של הסתרה, תרגילים, שקרים ותחמנות שמערכת היחסים בין שני המשרדים הושתתה עליהם. ניסיון העבר מלמד שבסופו של כל סבב קרבות כזה, מערכת הביטחון מנצחת.

כחלון שקוע בחודשים האחרונים בביצור מעמדו הציבורי באמצעות תוכניות נטו משפחה, נטו הוזלות, נטו תעשייה ובקרוב גם נטו עסקים קטנים. כותרת הגג שאפשר לתת לתוכניות האלה היא "נטו בחירות", משום שהן שמות את השר ותדמיתו במוקד התוכניות, בהיעדר הישגים בתחום הוזלת הדירות — הנושא שבו בחר כחלון למקד את פעילותו מאז שמונה לשר האוצר. מתחילת הקנדציה שלו, כחלון נמנע מלהתעמת עם מערכת הביטחון ועם ההסתדרות, כאסטרטגיה מודעת שבה בחר, כדי לא לפתוח יותר מדי חזיתות, ובטח לא עם הגורמים החזקים במשק. זו הסיבה לכך שבמערכת הביטחון גוררים רגליים ולא עומדים באחד העקרונות של הסכם כחלון־יעלון — להקפיד על שקיפות מול משרד האוצר.

ממשרד האוצר נמסר: "נכון להיום, משרד האוצר אינו מקבל מידע מלא על הפורשים מצה"ל, לרבות הפורשים בפנסיית גישור. ב–13 בנובמבר 2017 נחתם סיכום להגברת השקיפות והבקרה של משרד האוצר על תשלומי השכר והגמלאות בצה"ל. כחלק מסיכום זה, נדרש צה"ל להעביר מדי חודש נתונים על כלל האוכלוסיות המשרתות, לרבות פורשים בפנסיה תקציבית ופנסיית גישור.

"בימים אלה מתבצעת עבודת אפיון של הנתונים שאותם נדרש צה"ל להעביר למשרד האוצר בהתאם לסיכום. הסיכום הוא נדבך חשוב במערך השקיפות והבקרה שבין צה"ל למשרד האוצר, הצלחתו תיבחן ביישומו בפועל".

ממשרד הביטחון נמסר: "הדו"ח הפנימי שהועבר אליכם כלל לא הועבר לעיוננו, ולכן אין ביכולתנו להתייחס עניינית לסוגיה המופיעה בו. נתוני כלל הפורשים מועברים מדי חודש למשרד האוצר. עם זאת, בהמשך לדיונים שנערכו בנושא, לרבות בכנסת, נחתם הסכם להגברת השקיפות בין המשרדים. במסגרת צוות היישום שלו מתנהל שיח מקצועי להרחבתו והסדרתו של בסיס הנתונים המועבר. בנוסף, עד כה פרשו רק משרתי קבע בודדים בפנסיה צוברת. משרדי הביטחון והאוצר התחייבו יחד בפני המחוקק להתקין תקנות לקצבת גישור לכלל הפורשים העתידיים בפנסיה צוברת. זאת, בהתאם להסכמים שנחתמו בנושא. מערכת הביטחון משלמת קצבאות לגמלאי צה"ל בהתאם לדין, לרבות החלטת הממשלה בנושא".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker