המלחמה בשחיתות היא הדבר החשוב בישראל. ממי צריך להיזהר? - פוליטי - TheMarker

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המלחמה בשחיתות היא הדבר החשוב בישראל. ממי צריך להיזהר?

רבים מהמבקרים הקולניים של השחיתות השלטונית הועסקו בעבר אצל מושחתים לכאורה או שתמכו בהם ■ מה זה אומר על עמדתם?

103תגובות
אלדד יניב (במרכז) בהפגנה נגד השחיתות השלטונית בפתח תקוה. לא כולם קונים את החזרה בתשובה של יניב
עופר וקנין

אבי בניהו, כיום לוביסט ובעל חברה לייעוץ תקשורתי־אסטרטרגי ולשעבר דובר צה"ל ומפקד גלי צה"ל, הוא — כמו רבים אחרים — מבקר קולני ורהוט נגד השחיתות הציבורית וההון־שלטון. לפני שבועיים, למשל, בתגובה לנאום ראש הממשלה על המלצות המשטרה בנוגע לחקירותיו, צייץ בניהו בטוויטר: "שפל המדרגה מעמיק והולך! פתאום החקירות הן 'בזבוז כסף'... ראיות המשטרה, ממצאיה והמלצותיה — ראויים 'להגיע לפח האשפה'... ובעוד חודש הוא יאמר: 'הם נוקמים בי כי העלבתי אותם בכפר המכביה'".

שבוע לאחר מכן, הפעם בתגובה לדברים שאמר שר הביטחון לשעבר משה (בוגי) יעלון בנוגע לפרשת הצוללות, צייץ בניהו את המסר הבא: "יעלון צריך להתייצב עוד הערב במשטרה (באיחור תמוה של שנים) עם מקרים, שמות ותאריכים. אם לא, על @IL_police לקרוא לו. זוהי חובתו ואין בילתה!!" שני הציוצים האלה, כמובן, הם רק טעימה קטנה מהביקורת של בניהו נגד פוליטיקאים בכלל ונגד קשרי ההון־שלטון בפרט.

הציוץ של בניהו - דלג

אלה מלים כדורבנות מצד בניהו, איש תקשורת פורה שבמקביל לעבודתו כיועץ כותב טור אישי בעיתון "מעריב", ונהנה מ–48 אלף עוקבים בטוויטר, מספר מכובד במונחים ישראליים. אלא שאת אמות המידה המוסריות שהוא דורש מהפוליטיקאים בניהו אינו דורש מעצמו, ובוודאי לא מלקוחותיו.

לפני כשנתיים וחצי, בשיא המשבר של קונצרן אי.די.בי, כשלציבור כבר היה ידוע שבעל השליטה בקונצרן, נוחי דנקנר, ניהל אותו באופן רשלני, ובדיעבד גם פלילי — דנקנר הרי הורשע בהרצת מניות, במה שכונה הנפקת החברים — בניהו החל לעבוד אצלו. הנה מה שבניהו מיהר אז לספר בגלי צה"ל: "(אני; א"א) חש זכות גדולה לעבוד עם דנקנר, זו שליחות... דנקנר נתפש מלח הארץ, הוא אינו אויב הציבור; חשוב שאי.די.בי תישאר ישראלית... אני לא מספיק מיומן ובקי בפרטים, מדובר באדם המנהל קונצרן ענק שמעסיק 40 אלף עובדים".

אבי בניהו
עופר וקנין

הראיון מבהיר: בניהו, איש ההון־שלטון־עיתון — שמהות מקצועו היא ערבובם — מצהיר כי אינו בקי בפרטים. אף שכל המדינה שואלת שאלות על טיב מערכות היחסים של דנקנר עם בנקים ועם פוליטיקאים, על מקור הכספים שדנקנר תרם ביד נדיבה ועל הנאמנות שלו כלפי כספי ציבור החוסכים, בניהו מבהיר בנחישות כי זו "זכות" ו"שליחות" לעבוד עמו. עבור בניהו שחיתות ציבורית היא דבר רע שצריך להוקיע, ומי שיודע דבר מה על שחיתות כזו חייב מיד לגשת ולהתלונן במשטרה — אלא אם זו שחיתות של הלקוחות שלך, ומעשה כזה יפגע בפרנסה שלך.

דנקנר אינו מקרה בודד. באופן כמעט טבעי, יועצי התקשורת החיצוניים (בשונה מדוברים פנימיים) עובדים לעתים קרובות דווקא עם חברות שנקלעו למשבר תקשורתי — ובמקומותינו זו כמעט מלה נרדפת לחשדות לשחיתות, חוקית או מוסרית. בניהו, למשל, מייצג בימים אלה את קרן היסוד, שהיו"ר שלה מודי זנדברג, המקורב לנתניהו, חשוד בקבלה ובמתן שוחד בשליחותו של מיקי גנור, עד המדינה בפרשת הצוללות — הלוא היא תיק 3000 של נתניהו.

בדיוק כך: בעוד בניהו מבקר את יעלון על שלא התלונן במשטרה על תיק 3000, בניהו עצמו מקבל שכר מגוף ציבורי שהיו"ר שלו חשוד במתן שוחד באותה פרשה עצמה. למעשה, קרן היסוד שכרה את בניהו בעקבות המעצר והחשדות נגד זנדברג.

אז למה אלדד יניב אינו פונה למשטרה?

בניהו אינו יוצא דופן בדפוס הפעולה הזה. לאלדד יניב, מי שממתג את עצמו כגדול הלוחמים בשחיתות ובהון־שלטון, יש סיפור די דומה. יניב עצמו כבר סיפר לציבור באמצעות ספר, סרטוני וידיאו ביוטיוב ואינספור ראיונות עיתונאיים כיצד פעל בלב ההון־שלטון של מדינת ישראל, וכיצד צפה ולעתים אף לקח חלק בשחיתויות של בנימין בן אליעזר, אהוד אולמרט, ארנון (נוני) מוזס, אריה דרעי, מרטין שלאף ועוד רבים אחרים. בין השאר, יניב מסביר כי יועצים — כפי שהוא היה בגלגולו המקצועי קודם, וכמו בניהו בתפקידו הנוכחי — הם אלה שמחברים בין ההון לשלטון ולעיתון, הם השמן של המערכת, הם ה"מאפשרים" את השחיתויות.

בסיפור של יניב יש כמובן טוויסט דרמטי: עו"ד יניב מסביר לכל מי שעוד מוכן לשמוע שהוא ראה את האור, הכה על חטא, הפסיק לייעץ למושחתים, פרש מהמקצוע — ויצא בעצמו למלחמת חורמה בשחיתות, שאותה הוא מוביל כעת בהפגנות ברוטשילד מדי מוצאי שבת וברשתות החברתיות. זו התפתחות ראויה לשבח. אם בניהו היה מצטרף ליניב ומודיע שגם הוא מאס בלקוחותיו המושחתים, הוא ודאי היה הופך מיד ליקיר המחאה. אבל לא כולם קונים את החזרה בתשובה של יניב.

הקולות האלה, של מי שאינם מאמינים לתהליך ההיטהרות של יניב, אף גברו בשבוע האחרון. דווקא בשיחה בתוכנית 'גב האומה' בערוץ 10, ניסו לשאול את יניב מדוע חרטה וגועל משחיתות הפנו אותו דווקא למאבק בשחיתות ולריצה לפוליטיקה ולכנסת, מקומות שבהם שחיתות מוסרית היא סוג של דרך חיים. משפת הגוף והתגובות שלו ניתן היה לזהות את האלימות הכבושה שאיפשרו לו להצטיין בהתמחות הקודמת שלו.

הקטע של אלדד יניב בגב האומה - דלג

אחרים שאלו השבוע מדוע יניב עצמו לא ניגש להתלונן במשטרה על כל מה שראה, אז או אפילו היום, מדוע הטוויסט החדש שלו הוא שלקוחותיו היו מושחתים אבל הוא לא היה כזה, ומה בדיוק ההבדל בין עו"ד יניב שייצג את בן אליעזר לבין עו"ד דוד שמרון המייצג את בנימין נתניהו — שאותו יניב מבקר מבוקר עד ערב.

ובכל זאת: אמנם יניב קבע שדברים שהוא ודומיו עשו היו עילה מספקת לשלוח אותם לכלא — אבל הוא עצמו לפחות מודה בהם ומביט חרטה, בעוד אחרים, ובהם בניהו, ממשיכים לשחק את המשחק הכפול.

לעתים גם לעיתונאים יש שני צדדים

יש גם עיתונאים שנמצאים במצב דומה. בן כספית הוא עיתונאי פופולרי, הכוכב הבלתי־מעורער של "מעריב", וגם הוא מרבה לתקוף את השחיתות הציבורית ופרשות ההון־שלטון, ובראשן הפרשות והתיקים של נתניהו. אלא שבמקביל, כספית מסנגר בעקביות על שר הביטחון, אביגדור ליברמן — אדם שהמסמכים שפירסם לגביו היועץ המשפטי לממשלה, כשבחר לא להגיש נגדו כתב אישום, מבהירים עד כמה פרשות השחיתות שבהן היה מעורב היו בוטות.

בן כספית
אייל טואג

את הכתיבה של כספית על ליברמן, על פי ניתוח אתר התקשורת "העין השביעית", יש לקרוא ככתיבתו של מעריץ על מושא הערצתו, שכן בשנים האחרונות הפך כספית לדוברו הבלתי־רשמי של ליברמן בתקשורת הישראלית. לפני הבחירות האחרונות הגדיר כספית את ליברמן, שבעבר הורשע בתקיפת קטין, בשם "המבוגר האחראי" וסימן אותו כמועמד ריאלי לראשות הממשלה. אחרי הבחירות הסביר כספית מדוע ששת המנדטים שליברמן קיבל הם בעצם עשרה מנדטים ומעלה. בשנה שעברה קבע כספית תו תקן חדש לטוהר המידות הנדרש מאנשי ציבור, כשכתב כי ליברמן — שחברה שבבעלות בתו קיבלה מגורמים עלומים מיליוני שקלים לאורך השנים — "לא מושחת יותר מפוליטיקאים אחרים מהמילייה והדור שלו".

כספית גם היה במשך שנים הסניגור בעיתונות של אולמרט, ובמבט על פני זמן די מדהים לצפות במתקפות על דברים שנתניהו חשוד בהם — מול היחס שניתן לאולמרט ולליברמן.

השלושה האלה — בניהו, יניב וכספית — כל אחד מאגף קצת אחר של הזירה התקשורתית, רחוקים מלהיות נדירים. נתניהו כנראה מושחת, אך האמירות שלו שלפיהן לפקידי ציבור ולראש הממשלה "מותר לקבל מתנות מחברים" הרסניות ומרעילות יותר מהשחיתות עצמה — ולכן המלחמה הציבורית בשחיתות היא הדבר החשוב ביותר המתרחש כרגע במדינה. אלא שבמלחמה הזאת יש גם הרבה מאוד צביעות.

לרבים, קל לראות, אין בעיה עם שחיתות שלטונית, זו המוסרית ולעתים אפילו זו הפלילית, כל עוד היא נוגעת ללקוחות שלהם, לאנשים שלהם או למחנות שלהם. הזעקות הרמות נגד שחיתות תואמות את האינטרס הנוכחי, בין אם אלה פוליטיקאים מהאופוזיציה המבקשים לנגח את הממשלה, ובין אם אלה נותני שירותים למושחתים שמנצלים את הבמה ואת העצבים החשופים של הציבור כדי לבנות מוניטין ולצבור פרסום אישי.

המלצתנו היא זו: שימו לב לחלק מהיועצים, מהכוכבים הפוליטיים החדשים, מהפרסומאים ומהעיתונאים שתוקפים עכשיו את השחיתות — ונסו לזהות למי השחיתות מפריעה כפגם מוסרי וכסכנה למדינה ולציבור, ומי מתייחס אליה כאל נשק יעיל במלחמת כנופיות על שלטון ושררה, שבה הם עצמם כבר מזמן לקחו צד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם