הקשר בין אבי גבאי לחיים סבן - והמאבק נגד השחיתות - פוליטי - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הקשר בין אבי גבאי לחיים סבן - והמאבק נגד השחיתות

ראוי למחוא כף למהלך של אבי גבאי ולנכונות שלו לצאת נגד שחיתות ונגד ההון־שלטון, בעיקר תוך ציון שמם וסיפורם המפורש של המושחתים. אלא שיש דבר מה צורם בבחירתו של גבאי להתחיל את המאבק דווקא בפורום סבן

61תגובות
חיים סבן (מימין) ואבי גבאי, ב-2009
עופר וקנין

איש העסקים שאול אלוביץ', בעל השליטה הנוכחי בחברת בזק, נאלץ להתמודד בימים אלה עם המלצה להגיש נגדו כתב אישום פלילי ועם בנקים שדורשים לממש את נכסיו. לעומתו, יש מי שסיים את הסיבוב שלו בבזק בצורה מוצלחת הרבה יותר: חיים סבן.

סבן החזיק בגרעין השליטה בבזק (כ–31%) מ–2005 עד 2009, יחד עם קרן ההשקעות איפקס ואיש העסקים מורי ארקין, וסיים את כהונתו בחברה במכירת גרעין השליטה תמורת 7 מיליארד שקל — רווח של יותר מ–300%. סבן הרוויח בעסקה הזאת יותר כסף ממה שהרוויחו אי פעם טייקונים מקומיים כמו נוחי דנקנר ואליעזר פישמן. הקונה שחילץ את סבן מבזק ברווח אדיר כזה היה אלוביץ'.

בשנה החולפת נחשפו עובדות וחשדות על תקופת כהונתו של אלוביץ' בבזק. כבר מרגע הרכישה נאלץ אלוביץ' למנף את עסקיו באמצעות הלוואות ענק ופירמידה פיננסית גבוהה כדי לשלם לסבן את המחיר שדרש עבור גרעין השליטה בחברה.

בהמשך ביצע אלוביץ' סדרה של עסקות בעלי עניין עם בזק ועם yes, כדי לשרת את החוב שלו. ככל הנראה, העסקות תוכננו מראש והיו בליבת המודל העסקי של רכישת בזק במחיר הגבוה ששולם. אלה הן כמה מהעסקות שבגינן אלוביץ' ומנהליו עלולים לעמוד לדין.

אלוביץ' קיים גם חברות אישית עם ראש הממשלה ומי שהיה שר התקשורת, בנימין נתניהו. על פי החשד, אלוביץ' הפעיל את מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, איש אמונו של נתניהו, כדי שיסייע לעסקי בזק — למשל, באמצעות מתן אישור של המדינה לביטול ההפרדה המבנית בבזק, ועצירה של פתיחת שוק הטלפוניה הקווית לתחרות.

במלים אחרות: אלוביץ', בעל השליטה בבזק, נדרש לעסוק במזימות הון־שלטון, שחיתות ועסקות בעלי עניין כדי לשרת את חובותיו ולשרוד. ומה נדרש לעשות סבן כדי לשמור על רווחיות החברה ואף להשביח אותה עד שיצרה לו רווח של 300% בחמש שנים בלבד? התשובה המפתיעה היא: לא כלום.

ציוץ של גבאי על שחיתות - דלג

השקט תלוי באיכות הקשרים השלטוניים

בימיו של סבן בבזק, רק לפני שמונה שנים, לא הופעלו במשרד התקשורת שום לחצים לרפורמות. השרים דליה איציק, אריאל אטיאס וגם משה כחלון בתחילת דרכו, לא יזמו דבר.

אף כלי תקשורת גדול או גוף כלכלי משפיע לא זעקו נגד המונופול של בזק ולא דרשו פתיחה של שווקים לתחרות. שוק התקשורת הסלולרית, שבו שלטה בזק באמצעות פלאפון, יחד עם סלקום ופרטנר, התנהל באווירה של קרטל, בנוחיות וברווחיות גבוהה של שלוש השחקניות. כולם נתנו לבזק להרוויח הרבה ובשקט מופתי. כך היה גם היחס למונופולים אחרים, כמו חברת הכבלים HOT שנשלטה על ידי אליעזר פישמן, נוני מוזס ואחרים.

ממה נובע הפער בין הלחצים שעמם מתמודד אלוביץ' לבין השקט התעשייתי והרווחיות העצומה שמהם נהנה סבן? התשובה נעוצה, ככל הנראה, באיכות קשרי ההון־שלטון שטוו השניים.

בעלי בזק, שאול אלוביץ'
אייל טואג

כל המדינה כבר מכירה את הקשרים בין אלוביץ' לנתניהו. הם היו "חברים" ובילו יחד, עם בנות זוגם. לאחר זכייתו בבחירות האחרונות, נתניהו העיף את המנכ"ל הרפורמטור של משרד התקשורת, אבי ברגר, והציב במקומו את מקורבו, פילבר, שסייע לבזק בדרכים החשודות כפליליות.

היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, קבע ביוני 2016 כי הקרבה בין משפחות אלוביץ' ונתניהו גדולה מדי, ואסר על נתניהו, שהחזיק אז גם בתיק התקשורת, לעסוק בענייניו של אלוביץ'. זאת פרשת הון־שלטון שזועקת לשמים, ואולי גם היא תתברר בחודשים הקרובים בבית המשפט — אך היא לוקה בגמלוניות ובחוסר תחכום. עובדה: הצדדים למזימה נחשפו.

נוסחת ההשפעה הבינלאומית של סבן

סבן, לעומת זאת, הוא אדם מתוחכם הרבה יותר. את ההשפעה שלו, הון־שלטון לכל דבר ועניין, הוא בנה לאט וביסודיות, כאן וגם בארה"ב, והוא מנהל אותה בדרך יעילה הרבה יותר.

סבן ידוע בארה"ב, המדינה שבה נמצאים רוב עסקיו, כ"משפיע". זאת בדיוק היתה הכותרת של תחקיר ענק עליו שפורסם ב–2010 במגזין האמריקאי "ניו יורקר": The Influencer. בתחקיר הסביר סבן בעצמו איך בונים "השפעה": "יש שלוש דרכים להיות משפיע בפוליטיקה האמריקאית: להעניק תרומות למפלגות פוליטיות, להקים מכוני מחקר וחשיבה, ולרכוש שליטה בחברות מדיה".

סבן אמנם התכוון להשפעה פוליטית, אך זו תמיד שימושית ומתחברת לעסקים. הנה דוגמה: העסקה הגדולה ביותר של סבן, זו שהפכה אותו ממולטי־מיליונר למיליארדר, היתה מכירתה של חברת פוקס פמילי, שבה החזיק בשותפות עם רופרט מרדוק, בתמורה ל–5.3 מיליארד דולר לחברת דיסני ב–2001. לאחר החתימה על העסקה הרגיש מי שעמד אז בראש קבוצת דיסני, מייקל אייזנר, כי שילם יותר מדי. אייזנר חיפש דרכים לבטל את ההסכם, ומצא: כדי להשלים את העסקה נדרשו הצדדים להמציא אישורים של המדינות שבהן פעלה רשת פוקס פמילי, לרבות ברזיל, שבה הביורוקרטיה איטית. לאייזנר נראה היה כי האישור לא יוכל להגיע לפני פקיעת ההסכם, וכך הוא יאבד את תוקפו.

אלא שהסוף היה שונה: על פי תחקיר "ניו יורקר", כשסבן שמע על הבעיה הוא אמר, "תן לי לראות מה אני יכול לעשות", והתקשר לידידו הקרוב, נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון. קלינטון הרים כמה טלפונים לכמה אנשים בברזיל, ואישור הרשויות הגיע במהירות.

כן, בדיוק: סבן הוא אחד התורמים הגדולים למשפחת קלינטון ולמפלגה הדמוקרטית, אם לא התורם הגדול מכולם. בישראל, סבן היה ועודנו מקורב לשורה של אנשים כמו קבוצת קשת שבה היה בעבר משקיע; נוני מוזס וקבוצת "ידיעות אחרונות" שעמם ניהל בעבר משא ומתן להשקעה; וכן שמעון פרס ז"ל, ציפי לבני ועוד רבים אחרים, רובם מהצד השמאלי של המפה הפוליטית.

בהתאם ל"נוסחת ההשפעה" שלו, סבן מקיים מדי שנה את פורום סבן בוושינגטון, שבו הוא מארח, בדרך כלל על חשבונו, שורה ארוכה של פוליטיקאים ישראלים ואמריקאים לצד עיתונאים ישראלים בעלי מוניטין. בפורום סבן האחרון, שהתקיים לפני שבועיים, התארחו בין השאר גדעון סער, אהוד ברק, איילת שקד, צחי הנגבי, זהבה גלאון, ניר ברקת, גבי אשכנזי, סתיו שפיר וגם יו"ר המחנה הציוני, אבי גבאי — שאליו נחזור מיד. מהצד האמריקאי הופיע בפורום לא אחר מאשר ג'ארד קושנר, חתנו ויועצו הקרוב של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ.

ומה לגבי כלי תקשורת, היסוד השלישי ב"נוסחת ההשפעה" של סבן? יש ויש: סבן מחזיק את ערוץ הטלוויזיה יוניוויז'ן, המשפיע על עמדות הציבור ההיספני בארה"ב ותמך בגלוי בהילרי קלינטון בבחירות האחרונות. בעבר ניהל סבן מגעים לרכישת המגזינים "ניוזוויק" ו"טיים", ואת העיתון "לוס אנג'לס טיימס". בישראל הוא החזיק בקשת וגם בוואלה, וניהל מגעים לקראת כניסה לשותפות בשורה של עיתונים וכלי תקשורת אחרים.

תומר אפלבאום

עכשיו הכל ברור יותר: בעוד שבתקופת אלוביץ', מנכ"ל משרד התקשורת פעל בגסות, לפי החשד, כדי לסייע לבזק — סבן ידע איך להכין את הקרקע מראש כך שאף אחד בממשלה לא יפריע לעסקיו.

לאחר שמערכות היחסים נבנו מראש, סבן לא היה צריך לנקוט פעולות ממשיות כדי לשמור ולהשביח את בזק — ואכן הוא גרף בהשקעה זו מיליארדי שקלים, במה שכנראה היה הסיבוב העסקי הרווחי ביותר מעולם בחברה שפועלת רק בשוק המקומי.

סבן נהנה מאתרוּג חיובי גם כיום: לא נעשו עליו תחקירים עמוקים בכלי תקשורת; רבים מהעיתונאים והתחקירנים הבולטים בישראל הם אורחים קבועים על חשבונו בפורום סבן. בישראל מעולם לא פורסם בהבלטה הסיפור שבו סבן נחשד בהונאת ענק, לאחר שמצא דרך מתוחכמת ולא־חוקית, מתברר, לא לשלם מס בסך מיליוני דולרים בגין מכירת פוקס פמילי לדיסני. אלוביץ', כמו גם טייקונים אחרים, צריכים ללמוד מסבן איך עובדים — ואיך מייצרים "השפעה".

האם לסבן יש פרטנר במשרד התקשורת?

בשלב זה נכנס לתמונה אבי גבאי, שכבש בשנה האחרונה את ראשות מפלגת העבודה ובאחרונה אף החל להצטייר כאלטרנטיבה לנתניהו, על רקע חקירותיו של האחרון.

גבאי קשור לסבן בכמה דרכים. ראשית, סבן הפך את גבאי למיליונר. ב–2007, כשהודח מנכ"ל בזק, יעקב גלברד, בשל אי־סדרים בהקצאת אופציות, אנשי סבן בדירקטוריון בחרו בגבאי לתפקיד המנכ"ל. בשש שנות כהונתו, גבאי לקח הביתה כ–50 מיליון שקל במשכורות ובונוסים.

שנית, וזהו האירוע המפתיע של החודש הקודם, גבאי בחר לצאת לקמפיין אגרסיבי נגד השחיתות השלטונית דווקא בימים שבהם התקיים פורום סבן בוושינגטון. הנה, למשל, ציוץ שפירסם גבאי באותו זמן בטוויטר: "נתניהו מינה שר ביטחון שבחשבון בתו בת ה–21 התגלה אוצר של 10 מיליון שקל, ולכן מאפשר 2 מיליון שקל שנחתו בהפתעה בחשבונו של יו"ר הקואליציה שלנו". ועוד ציוץ: "לא, ביבי. הציבור — לא בימין ולא בשמאל — לא קונה את ההשתלחות שלך במשטרה ואת הדאגה הפתאומית שלך לכבוד האדם. הספירה לאחור החלה".

ראוי, ללא שמץ ציניות, למחוא כף למהלך של גבאי ולנכונות שלו לצאת נגד שחיתות של פוליטיקאים ונגד תופעת ההון־שלטון, בעיקר תוך ציון שמם וסיפורם המפורש של המושחתים. אלא שיש דבר מה צורם בבחירתו של גבאי להתחיל את המאבק דווקא בפורום סבן, אירוע שהוא חלק מרכזי במכונת ההשפעה של מי שהוא אולי גדול שחקני ההון־שלטון הישראלים; אצל אדם שסידר כלכלית את גבאי ומשפחתו; וגם מחזיק בשליטה בחברת הסלולר פרטנר — ובשלב זה הפסיד מאות מיליוני דולרים על ההשקעה בה, סכום שאינו כסף קטן אפילו עבור סבן.

למה זה צורם? כי בתנאים הללו נשאלת השאלה מה יעשה גבאי עצמו, אם וכאשר יחזור לשולחן הממשלה ולעמדות השפעה ציבוריות. האם ימשיך את הרפורמה בסלולר ובטלוויזיה הרב־ערוצית, גם אם הן יפגעו בפרטנר ובסבן, או שדווקא יפעל למענו? האם גבאי ייתן גילוי נאות לקשריו עם חיים סבן דרך נציגיו בישראל, אדם צ'זנוף ואילון שלו? והאם הוא יודיע כי שלו הוא ״חבר״ — ולכן יש סיכוי שלא יעסוק בפרטנר, בדומה להחלטה של כחלון לא לעסוק בנושא הגז בשל קרבתו לקובי מימון?

אלה שאלות תיאורטיות, אבל הסיפור של אלוביץ' וסבן מתאר מציאות עגומה למדי: יש בישראל כמה כנופיות וכמה טייקונים בעלי שליטה, שיש להם קשרים עם כמה פוליטיקאים ועם כמה כלי תקשורת. למיליארדר האמריקאי שלדון אדלסון יש את נתניהו, ויש לו קשר עם דונלד טראמפ והרפובליקאים (ייתכן שהקשר בא בשבוע בעבר לידי ביטוי בהחלטת טראמפ להכיר בירושלים כבירת ישראל), ויש לו את "ישראל היום".

לסבן, המקורב לשמאל ולמרכז הפוליטי בישראל, לעיתונאים ישראלים מכובדים ולקבוצת "ידיעות אחרונות", יש השקעה של מאות מיליוני דולרים בשוק התקשורת הישראלי, שגורלה תלוי מאוד ברגולציה המקומית. השאלה, כמובן, היא איך יגיב גבאי ביום שיוכל להשפיע על הפוליטיקה ועל הרגולציה.

האם העובדה שסבן מפסיד בפרטנר אך הרוויח בבזק קשורה לטיב הקשרים הפוליטיים שלו? האם הוא ידע להסתדר עם שרי התקשורת הקודמים, אך פחות עם נתניהו — שאינו משתייך למחנה שלו? אמנם גם אלוביץ היה טייקון לרגע, וגם הוא ניהול קשרים עם ראש הממשלה, אך הכוחות הפוליטיים של סבן ושל אדלסון גדולים פי מאה משלו, בין השאר משום שהשווי העסקי שלהם גדול פי מאה, בוודאי לאחר שאלוביץ' נקלע למשבר ומתקשה לעמוד בחובותיו.

גבאי עולה להתקפה - וייבחן בזכוכית מגדלת

שיהיה ברור: למציאות הזאת, של כנופיות וטייקונים, ולסימני השאלה הללו אסור לשבור את רוחו של גבאי. ביציאה לקמפיין אישי נגד נתניהו, ליברמן ואולי מושחתים אחרים — גבאי לקח על עצמו משימה חשובה וגם סיכון לא קטן. כי בניגוד להתבטאויות בענייני מלחמה־שלום־דתיים־ערבים־ירושלים־שגרירויות — מתקפה נגד שחיתות פוליטית והון־שלטון מחייבת גם את הדובר. בשונה מהנושאים האחרים, שבהם לדיבורים אין משמעות ומותר לשנות בהם עמדות, יציאה נגד השחיתות של פוליטיקאים מסנדלת את הדובר לתקופה ארוכה. אולי לתמיד.

מרגע שגבאי תקף את השחיתות של נתניהו וליברמן, הוא כבר לא יוכל לסדר לעצמו, לילדיו ולבני משפחתו משהו דומה ובו בזמן לשמור על מוניטין של פוליטיקאי לגיטימי. במדינה שבה "כולם מושחתים", תפישה שרבים בציבור מאמינים בה, זהו צעד יוצא דופן ולכן ראוי לעידוד ולהערכה.

למעט הסגנון, בכל הקשור לשחיתות וקשרי הון־שלטון אין הבדלים רבים בין הפוליטיקאים משמאל ומימין — כמעט לכולם יש חמאה על הראש. רבים תוקפים את נתניהו על חיבתו לטייקונים והערצתו למיליונרים, כפי שמעידים קשריו עם ארנון מילצ'ן, ג'יימס פאקר, אדלסון ואלוביץ'. אבל חיבה זו אינה בלעדית לנתניהו: לכמה מראשי מפלגת העבודה בעבר היתה שורה של טייקונים שעמדו לצדם; יאיר לפיד, יו"ר יש עתיד, מוקף באנשי עסקים עשירים; וכחלון מקורב מאוד לאיש הגז והנדל"ן מימון.

מרגע שגבאי שם את המוניטין שלו על המאבק נגד ההון־שלטון, יחפשו גם אותו. כיצד גבאי יתייחס לאינטרסים של סבן ומקורביו? איך הוא יגייס תרומות? הרי תורמים בדרך כלל רוצים משהו בתמורה לכספם. איך הוא ישתף פעולה בקואליציה עתידית עם נתניהו, ליברמן, כחלון או אחרים? איך הוא יגיב ביום שבו ראש עירייה או חבר ועד המקורבים למפלגתו ייחקרו בחשד לשחיתות?

כבר ראינו פוליטיקאים צנועים שלא היססו לתקוף שחיתות גדולה כקטנה, עד שהיא הגיעה ללב ה"בייס" הפוליטי שלה. כאשר נשאלו מדוע בחרו לשתוק, תגובתם היתה: "אני לא מתאבד פוליטי". אין ספק שגבאי לוקח סיכון. הסיכוי שהציוצים שהוא שיחרר לפני כשבועיים יחזרו אליו כבומרנג אינו זניח, ברמה אישית וברמת האחריות שהוא לוקח על אנשי מפלגתו ועל שותפיו הפוליטיים העתידיים. אבל דווקא בגלל זה, בין אם גבאי חשב על הציוצים הללו עד הסוף ובין אם לא — מגיעות לו מחיאות כפיים, אך נדרש גם מעקב צמוד כדי לוודא שאכן התכוון למה שאמר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#