יו"ר רשות החשמל: "לא נעשה רפורמה בכאילו" - פוליטי - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

יו"ר רשות החשמל: "לא נעשה רפורמה בכאילו"

רגע לפני חתימתה, אולי, של רפורמה היסטורית במשק החשמל - אסף אילת מבטיח שלא יאשר את הרפורמה אלא אם תועלתה תשתווה לעלותה ■ אבל בשלב זה אפילו הוא לא יודע כמה מיליארדים הבטיחה הממשלה לעובדי חברת החשמל - נוסף על הפשרות שהסכימה להן

19תגובות
תחנת הכוח אורות רבין של חברת החשמל, בחדרה
יוסי וייס / חברת החשמל

"לא נעשה רפורמה בכאילו, ואין עלי לחצים פוליטיים. מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, הודיע שיש לנו זכות וטו על אישור הרפורמה, וכך יהיה" — יו"ר רשות החשמל, אסף אילת, עושה מאמצים כנים לשכנע כי הרפורמה המתגבשת במשק החשמל עומדת להיות רפורמה מקצועית וראויה, כזו ששווה להיאבק עליה, מאחר שהציבור יקבל תמורה הולמת לכסף. ואולם גם הוא מתקשה בשלב זה להעריך את עלותה של הרפורמה.

אילת, לשעבר הכלכלן הראשי של רשות ההגבלים (אחיו, יאיר אילת, החליף אותו בתפקיד), מונה לתפקיד יו"ר רשות החשמל לפני כשנה וחצי. הוא נכנס לתפקיד כשהוא נהנה מהילה מקצועית שרכשבתפקידו הקודם, אבל גם מלווה בלא מעט תהיות וחששות — אילת החליף בתפקיד את אורית פרקש־הכהן, שהודחה בשל התנגדותה למתווה הגז. בעקבות הדחתה נפגעה גם העצמאות של רשות החשמל, והיא הוכפפה לשר האנרגיה. אילת נכנס אל התפקיד המוחלש החדש של ראש הרשות כשהוא צריך להוכיח את מידת עצמאותו ועצמאות הגוף שהוא עומד בראשו.

בשנה וחצי שחלפו מאז, אילת ביסס את התדמית המקצועית שלו בתפקיד. על רקע זה הוא מגיע למבחן העצמאות הגדול ביותר של הרשות אי־פעם: המאבק על הרפורמה בחשמל, ועד כמה תצליח רשות החשמל להבטיח שהרפורמה — שתעלה מיליארדי שקלים ושכוללת אינספור פשרות וכניעות לוועד הכוחני של עובדי חברת החשמל — היא רפורמה ראויה.

"תהיה רפורמה במשק החשמל", קובע אילת בפסקנות. "זאת אחריות המדינה לוודא שהרפורמה תתרחש, כי חייבים רפורמה, וחייבים אותה עכשיו. השאלה היחידה היא אם הרפורמה תהיה בהסכמה של ועד העובדים או בכפייה".

על אף הפסקנות, לא בטוח שאילת לא מדבר מהרהורי לבו — ההחלטה אם תהיה רפורמה היא החלטה פוליטית מעיקרה, וגם מידת הכניעה לעובדי חברת החשמל היא החלטה פוליטית של שרי האוצר והאנרגיה.

השליטה של אילת על התהליך נמצאת כנראה רק בצד אחד שלו — הצד של השינוי המבני המוצע במשק החשמל. תג המחיר של השינוי המבני הזה אינו תלוי בו. אילת גם מודה שבאופן מכוון הוא אינו שותף לדיוני המשא ומתן עם עובדי חברת החשמל לגבי הפיצוי הכספי — מספר המפוטרים, הפיצויים למפוטרים ותוספת לפנסיה של העובדים הנותרים — שהם יקבלו מהמדינה. למרות זאת הוא מתעקש כי התועלת של הרפורמה תהיה גבוהה מעלותה. "אני מבטיח", הוא אומר, "ששני צדי המשוואה — העלות מול תועלת — יהיו לפחות מאוזנים".

קבורתה ותחייתה של הרפורמה

הרכיב הקריטי: בורסה לסחר בחשמל

אז מהי התועלת? אילת מתאר את משק החשמל המודרני כשוק טכנולוגי מתקדם: ייצור חשמל מבוזר ומגוון, לרבות באמצעות תחנות כוח זעירות או מתקנים סולאריים על גגות בתים; מערכות לאגירת חשמל; ניהול חכם של צריכת החשמל; מנייה דיגיטלית ועוד. "זה יהיה עולם תחרותי, חדשני ומפוקח, שבו יש שחקנים רבים במגוון יחסי גומלין, וחברת החשמל היא רק עוד שחקן אחד בו".

רק שהמשק הזה עדיין לא קיים. משק החשמל הישראלי תקוע עדיין בשלב הביניים, בין העולם הישן, שבו חברת החשמל עשתה הכל — לעולם החדש מרובה השחקנים. יצרני חשמל פרטיים מייצרים כיום כבר 30% מהחשמל בישראל, והם בדרכם להגיע עד סוף העשור ל–40%, אבל משק החשמל אינו מבוזר או תחרותי. למעשה, רוב התחנות האלה מוכרות את החשמל שלהן לחברת החשמל, וכלל אינן מתחרות בה.

גם מעט תחנות הכוח הפרטיות שמוכרות ישירות לצרכנים, עושות זאת תוך היצמדות למחירה של חברת החשמל. הן מציעות הנחה מינימלית על המחיר של חברת החשמל, כדי להבטיח לעצמן קונים. זאת, כשמחיר חברת החשמל נקבע לפי עלויות ההון שלה וסל הדלקים הבעייתי שלה — וכלל אינו רלוונטי לעלויות היצרנים הפרטיים. זו אינה תחרות מחירים של ממש. "זאת הזכות להיצמד למחיר המפוקח", מגדיר אילת.

אילת מסביר כי הרכיב הקריטי שחסר לשם קיומו של משק חשמל תחרותי הוא שוק סיטוני, שבו מוכרים וקונים חשמל. מעין בורסה, שיצרני החשמל השונים מציעים בה את החשמל שלהם, וגופי שיווק קונים מהם את החשמל לפי רצונם.

שוק סיטוני כזה לא קיים בישראל. גם גופי השיווק עדיין לא קיימים, וגם מי שצריך לנהלו ללא ניגוד עניינים — מנהל המערכת. למעשה, יש מנהל מערכת, אבל כיום הוא חלק מחברת החשמל, כך שהוא עמוס בניגודי עניינים ולא יכול לנהל בורסה של חשמל באופן הגון — ממי הוא יקנה חשמל קודם, מתחנת כוח פרטית או תחנת כוח של חברת החשמל?

יו"ר רשות החשמל, אסף אילת
עופר וקנין

על היעדר התחרות מוסיף אילת את הבעיות המבניות הקשות הנוספות של משק החשמל: מנהל המערכת הוא חלק מחברת החשמל ולכן סובל מניגודי עניניים מהותיים. חברת החשמל היא בעצמה מוקד כוח וניגוד עניינים קשה — היא מייצרת חשמל, מוליכה את החשמל ברשת, מחלקת את החשמל לצרכנים, וגם שולטת על מנהל המערכת.

כדי לבזר את כוחה של חברת החשמל היה צריך לאסור על חברת החשמל להמשיך לייצר חשמל, ולהכניס בהדרגה יצרני חשמל פרטיים נוספים בנעליה.

רק ששתי בעיות מונעות זאת. האחת היא כוחם האימתני של עובדי חברת החשמל, שדורשים להמשיך לייצר חשמל. השנייה היא העובדה שעתודות הקרקע העיקריות לבניית תחנות כוח חדשות נמצאות בתוך המתחמים הקיימים של חברת החשמל. כלומר, צריך לשכנע את חברת החשמל לוותר על תחנות כוח שלה, כדי לאפשר בניית תחנות כוח חדשות במקומן.

בנוסף, במהלך השנים האחרונות חברת החשמל הזניחה את רשת הולכת החשמל — כבלי החשמל שרצים לאורכה ולרוחבה של ישראל. ההזנחה, שהתרחשה אף שחברת החשמל קיבלה מרשות החשמל תקציבים ייעודיים להשקעה ברשת ההולכה (היא השתמשה בתקציבים הללו למטרות אחרות), גורמת לכך שכיום לא ניתן לחבר תחנות כוח חדשות לרשת, ובעיקר לא ניתן להגדיל את הייצור של אנרגיות מתחדשות. לדברי אילת, "הרשת מחייבת השקעה של 2.5 מיליארד שקל בשנה, כל שנה, במשך שנים ארוכות, כדי לסגור את הפיגור שנוצר".

ואם כל זה לא מספיק, אז יש כמובן את חוסר היעילות המובנה של חברת החשמל, שמעסיקה לא מעט אלפי עובדים מיותרים בשכר עתק, ומתעקשת להמשיך ולייצר חשמל בשיטות ארכאיות.

"בעולם מושלם, הייתי מעדיף תוצאה אחרת"

הפתרון לכל החוליים האלה הוא הרפורמה המוצעת בחשמל, שמתבססת על כמה עקרונות מרכזיים. העיקרון הראשון הוא הוצאת מנהל המערכת מחברת החשמל והפיכתו לחברה ממשלתית עצמאית שיכולה לנהל את משק החשמל — ולהקים שוק חשמל סיטוני — ללא ניגודי עניינים. על כך יש כבר הסכמה עם העובדים.

העיקרון השני הוא הקטנת הריכוזיות של חברת החשמל וניגוד העניינים שלה באמצעות הוצאתה מייצור החשמל. בסעיף הזה המדינה דרשה להוציא את תחנות הכוח מידי חברת החשמל, וניסתה להתעקש על כך שחברת החשמל לא תבנה תחנות חדשות — וכך, בתהליך הדרגתי של כמה עשרות שנים, חברת החשמל היתה אמורה להפסיק לייצר. ואולם אף כאן המדינה התקפלה, והסכימה שחברת החשמל תבנה לפחות שתי תחנות כוח חדשות, בחדרה, בהספק של 1200 מגה־וואט.

"בעולם מושלם הייתי מעדיף שחברת החשמל לא תבנה תחנות חדשות", מודה אילת, "אבל זו פשרה, והיא הכרחית כדי שחברת החשמל תסכים להעביר חלק מתחנות הכוח שלה לידנו, על מנת שנוכל לאפשר בנייה של תחנות חדשות בתוך האתרים שלהן. זהו אילוץ שחברת החשמל ממשיכה לייצר חשמל, ואילוץ עוד יותר קשה שהיא עומדת לבנות עוד שתי תחנות, אבל גם כך חברת החשמל צפויה לרדת בתוך עשור לנתח ייצור של 45% — ואפשר להסתפק בכך".

עיקרון שלישי הוא מיקוד חברת החשמל ברשת ההולכה, ותמרוץ החברה לחזור להשקיע בפיתוח רשת ההולכה באמצעות מתן תקציבים יעודיים ופיקוח הדוק — החברה לא תקבל תקציב חדש עד שלא תוכיח שסיימה לבצע את ההשקעה הקודמת ברשת. בנוסף יהיו מנגנוני אכיפה וקנסות, כדי לוודא שההשקעה ברשת אכן נעשית.

שי באב"ד, מנכ"ל משרד
האוצר
עופר וקנין

במסגרת ההשקעה ברשת, חברת החשמל צריכה לבצע פרויקטים במיליארדי שקלים. רשות החשמל רצתה לפתוח לפחות חלק מהפרויקטים האלה לביצוע של קבלנים פרטיים, ולו כדי לקבל מושג לגבי מהו מחיר השוק האמיתי של הקמת רשת ההולכה. אלא שבמסגרת הפשרות ברפורמה, המדינה ויתרה על התביעה הזאת, כך שחברת החשמל תהיה מונופול מוחלט ברשת הולכת החשמל — היא תקים לבדה את מיליוני הקילומטרים של רשת החשמל, ותעשה זאת ברמת מחיר שאין עליה פיקוח שוק.

המונופול של החשמל, שכל השנים איפשר לחברת החשמל לנפח את מחירי ייצור החשמל, יאפשר לה כעת לנפח את מחירי הקמת רשת החשמל. זוהי פשרה כואבת ובעייתית. עוד יותר כואבת העובדה שעובדי חברת החשמל ימשיכו להחזיק ברשת הולכת החשמל — אף שיש להם אינטרס בייצור — דבר שישאיר פתח להפעלת כוח מונופוליסטי ופגיעה במתחרים.

עיקרון רביעי הוא ניסיון לקדם תחרות בחלוקת החשמל לצרכנים הסופיים. רשות החשמל רוצה להכניס משווקים חדשים לחלוקה, ובכלל זה לתת אפשרות למתחמים גדולים (קיבוצים, בתי חולים, בתי מלון) לנהל את רשת החשמל של עצמם. רק שגם כאן נעשתה פשרה, וככל הנראה רק 10% מחלוקת החשמל תפתח לתחרות פרטית.

העיקרון החמישי הוא ייעול של חברת החשמל כדי שזאת תהיה גם יעילה וחסכונית יותר — וגם יציבה פיננסית. לשם כך צריך לבצע את הפשרה הגדולה מכל, פשרת התקציב — עלות הרפורמה לתקציב המדינה. על כך מתנהל משא ומתן אינטנסיבי עם עובדי חברת החשמל בנוגע למספר המפוטרים, הפיצוי שיקבל כל מפוטר, והפיצוי שיקבלו גם העובדים הנותרים באמצעות תוספת פנסיונית. כמעט כל מספר זוכה בסעיף הזה — פיטורים של 1,200 עד 2,500 עובדים, עלות של 4–8 מיליארד שקל.

מחיר החשמל יירד?

האם הרפורמה עמוסת הפשרות מצדיקה את תג המחיר שמגיעה בצדה?

לאילת תשובה מורכבת: הרפורמה תהיה שווה את עלותה, אף שהוא לא מעורב במשא ומתן עם העובדים, ולכן הוא אינו יודע מה תהיה עלותה. "אני מבטיח", הוא משחרר הצהרה יוצאת דופן, "ששני צדי המשוואה — העלות והתועלת — יהיו לפחות מאוזנים, כי אחרת לא אאשר את הרפורמה. אם לא יוכח לי שהחיסכון מהרפורמה יעלה על העלות שלה, אז לא תהיה רפורמה. אנחנו לא נעשה רפורמה בכאילו, ואין עלי לחצים פוליטיים. מנכ"ל האוצר, שי באב"ד, אמר שיש לי זכות וטו מקצועית על הרפורמה, וכך יהיה".

דוד (מיקו) צרפתי, יו"ר ועד
עובדי חברת חשמל
אוליבייה פיטוסי

ומה לגבי מחיר החשמל, האם הוא יירד בעקבות הרפורמה?

זאת שאלה נוספת שעליה לא ניתן לקבל מאילת תשובה חד־משמעית. מחיר החשמל בישראל כיום נמוך בהשוואה בינלאומית, אבל אילת מייחס זאת לחולי של המערכת — "בגלל שאנחנו עדיין מייצרים חשמל מזהם, ושרשת החשמל שלנו סובלת מתת השקעה ולכן לא ניתן להעמיס עליה חשמל מתקדם". לאחר הרפורמה, הוא מבטיח משק החשמל יעיל, חסכוני, תחרותי ומגוון בטכנולוגיות. בנוסף לכך, "החשמל שלנו יהיה זול, בריא, יעיל וחדשני יותר", הוא אומר, אבל קשה להעריך עד כמה הוא באמת משוכנע בכך.

אז מה יש לנו? רפורמה מרובת פשרות במשק החשמל, שעדיין לא ברור מה תהיה עלותה, ולכן גם לא ניתן לשפוט אם עלותה תצדיק את התועלת שתבוא ממנה. לגבי מחיר החשמל — אולי נשלם יותר, אך גם נקבל חשמל נקי ואיכותי יותר.

למרות זאת, אילת מדגיש כי אין עוררין לגבי חשיבות הרפורמה והתועלת המשקית שתנבע ממנה. "הרפורמה תקרה בכל מקרה", הוא אומר, "השאלה היא רק אם זה יהיה בהסכמה או בכפייה, אבל אי־אפשר לחכות יותר. מאז 1996 מדברים על רפורמה בחשמל, וזהו העיתוי שבו כולם מתכנסים להסכמה. לכן, חייבים לבצע אותה — ועכשיו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם