בכנסת לא רוצים להרגיז את החרדים - וישראל עלולה להיכנס לרשימת המדינות התומכות בטרור - פוליטי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

בכנסת לא רוצים להרגיז את החרדים - וישראל עלולה להיכנס לרשימת המדינות התומכות בטרור

הצעת החוק להגבלת השימוש במזומן מעלה אבק כבר שנתיים - העיכוב הזה עלול לעלות לישראל באובדן מעמדה הכלכלי הבינלאומי כמדינה שנלחמת בהלבנת הון

103תגובות
גבר חרדי ואישה ערבייה עומדים ליד כספומט
אליהו הרשקוביץ

נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, הצטלמה בשבוע שעבר מחויכת, כשהיא רוכשת ירקות בשוק מחנה יהודה בירושלים בעזרת אחד השטרות החדשים שהנפיק בנק ישראל, הנושאים את הדיוקנאות של המשוררות רחל ולאה גולדברג. הרוכל בשוק התפלא כמובן למראה העיצוב החדש של השטרות, אבל לא התפלא כלל לקבל מנגידת בנק ישראל תשלום במזומן.

שוקי הירקות, כידוע, עובדים בעיקר עם מזומנים, ואיש אינו מתפלא על כך — אף שבסין ובשוודיה התשלום בשווקים מתבצע כיום בטכנולוגיית תשלומים מתקדמות של ארנקים אלקטרוניים (תשלומים ללא מגע, Contactless).

אין סיבה טכנולוגית לכך שבכל מקום כמעט אנחנו יכולים לשלם באמצעים דיגיטליים, ואילו בשווקים בישראל משלמים עדיין במזומן. ההסבר לשימוש במזומן בשווקים הוא כפול: מצד אחד, חוסר התחרותיות של שוק סליקת כרטיסי האשראי בישראל מביא לכך שחברות כרטיסי האשראי גובות עמלות גבוהות מבתי העסק, כך שלרוכלים בשוק — שחלק גדול מהעסקות שהם מבצעים קטנות — לא משתלם להתקשר עם חברות כרטיסי אשראי; מצד שני, הדבקות במזומן משרתת את צורכי העלמת המס של הרוכלים בשוק, מאחר שכלכלת מזומן אינה שקופה, ולכן העלמות המסים והלבנות ההון מסתתרות תחת כנפי המזומן.

ניסן סלומינסקי
אמיל סלמן

לא צריך אפילו להתאמץ להוכיח זאת. יממה לאחר הביקור המחויך של פלוג בשוק מחנה יהודה, פורסמו ב–TheMarker תמלילי החקירות של פרשת השחיתות של מפלגת "ישראל ביתנו". "'נכנסנו למשרד וספרנו שטרות של 200': מסלול השוחד של הפרסום הממשלתי בטלוויזיה" היתה כותרת הידיעה. בידיעה פורט כיצד מיליוני שקלים הועברו ממשרד התיירות וממשרד החקלאות למשרדי פרסום, כשבדרך גזרו פקידי ציבור ומתווכים מושחתים קופון שוחד של מאות אלפי שקלים. השוחד שולם במעטפות, בשטרות של 200 שקל — כי אין דרך לשלם עשרות אלפי שקלים במעטפה, אלא אם מדובר בשטרות גדולים. המשמעות ברורה: מזומן, ובעיקר בשטרות גדולים, הוא אמצעי השחיתות הנפוץ בעולם, וגם בישראל.

העובדה שכסף מזומן הוא הבסיס לקיומה של כלכלה שחורה — כלכלת פשע וכלכלה של העלמת מסים — אינה חדשה. לפי הערכות, 20%–22% מהתוצר בישראל הם כלכלה שחורה, ו–5% מהתוצר — כלכלת פשע, והם מביאים לאובדן הכנסות מסים שנתי של כ–50 מיליארד שקל. סכום זה שקול לתקציב החינוך, וכמעט לתקציב הביטחון של ישראל.

מסיבה זו, ובזכות התפתחות אמצעי התשלום הדיגיטליים, נעשה בכל העולם מאמץ לצמצם את השימוש במזומן ולהחליפו באמצעי תשלום אחרים, כמו כרטיסי אשראי או תשלום דיגיטלי באמצעות הסלולר. שוודיה כמעט הדבירה לחלוטין את השימוש במזומן, ואפילו מסטיק בפיצוצייה קונים באמצעות הסלולר. סין היא דוגמה למדינה שכרטיסי האשראי מעולם לא חדרו אליה, והיא עושה כיום קפיצת מדרגה טכנולוגית היישר אל הארנקים האלקטרוניים.

השימוש במזומן גדל בקצב מסחרר

שטרות של 200 שקל נפוצים יותר מבעבר

בישראל, לעומת זאת, השימוש במזומן גדל בקצב מסחרר — ב–2016 הוא גדל ב–3%, לאחרי ששנה קודם לכן הוא זינק ב–16%. בעשור האחרון גדל השימוש במזומן ב–11% בשנה בממוצע. עיקר הגידול הוא בשטר שנושא את דיוקנו של נתן אלתרמן, שטר ה–200 שקל, שהוא כבר 49% ממספר השטרות שבמחזור. דווקא השטר המזיק מכל לכלכלה השחורה, הוא זה שצומח אצלנו הכי מהר.

שיעור המזומן מתוך התוצר בישראל הוא 5.6%, נתון שמציב אותה במקום טוב באמצע בקרב המדינות המפותחות. ואולם ההבדל בין ישראל למדינות המפותחות האחרות הוא מהותי — לא רק ששיעור הכלכלה השחורה אצלנו גבוה מממוצע OECD, אלא שבשאר המדינות המפותחות יש מאמץ ניכר לעין להפחית את השימוש במזומן באמצעות חוקים, מתוך מטרה מוצהרת לחסל את הכלכלה השחורה.

מעמדה של ישראל כמדינה שאינה חשודה בהלבנות הון ובמימון טרור תלוי בכך. הארגון הבינלאומי למלחמה בהלבנות הון ובמימון טרור, FATF, יערוך בעוד ארבעה חודשים ביקורת בינלאומית בישראל במטרה לבחון אם ישראל תוכל להתקבל כחברה בארגון החשוב הזה, וכל זרועות הממשלה נערכות לקראת הביקורת. מוקד ההיערכות היה פרסום סקר סיכונים של הרשות לאיסור הלבנות הון, שמיפה את הסיכונים שבעטיים עלולה ישראל להיכשל בביקורת. שני הסיכונים הכבדים ביותר היו פעילותם של חלפני המטבע (נש"מים), שרק השנה הוכנסו תחת פיקוח המדינה בראשונה, וכן השימוש המרובה במזומן. אם ישראל תיכשל בביקורת, היא עלולה להיחשף לסנקציות בינלאומיות ולסירוב של גופים מוסדיים פיננסיים בינלאומיים לעבוד איתה.

סיכון חלפני המטבע טופל עם הקמתו (ברגע האחרון) של הפיקוח על ספקי אשראי חוץ בנקאיים, והסיכון העיקרי הוא זה של המזומן.

משה גפני
אוליבייה פיטוסי

לישראל יש את כל הסיבות לקדם מאמצים להגבלת השימוש במזומן, לרבות החרב המונחת על צווארה — אובדן מעמדה כמדינה שאינה מקור להלבנות הון. למרות זאת, כל המאמצים לקדם את הצעת החוק להגבלת השימוש במזומן עולים בתוהו.

ועדה בראשותו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, הראל לוקר, המליצה ב–2014 על צמצום השימוש במזומן. הצעת החוק הממשלתית לקידום המלצות לוקר נוסחה לפני שנתיים. זוהי הצעת חוק מתונה: הגבלת סכום עסקה במזומן בין גופים עסקיים ל–10,000 שקל, הגבלת עסקה בין פרטים ל–50 אלף שקל, והגבלת הסבת צ'קים להסבה יחידה בלבד.

נסו לדמיין לעצמכם מתי לאנשים נורמטיביים יש צורך לשלם במזומן סכום הגבוה מ–50 אלף שקל (הסכום הגבוה נקבע כדי לא לפגוע בסחר במכוניות יד שנייה, אף שברור שבדרך כלל גם עסקות לרכישת מכוניות מתבצעות באמצעות העברה בנקאית). איזו סיבה יש לאדם נורמטיבי לחוש מאוים מהצעת חוק כזו?

ההצעה גם אינה מבטלת את קיום המזומן, ואינה מונעת מאיש לקנות מסטיק בפיצוצייה או ק"ג עגבניות בשוק במזומן. הנוחות של שימוש במזומן בעסקות קטנות נותרה כשהיתה. החוק הציע להגביל רק עסקות גדולות, ובצדק — כי אין סיבה ממשית לבצע עסקות גדולות עם סטיפות של מזומנים, ומי שמסתובב עם סטיפות כאלה, בדרך כלל יש לו סיבה רעה מאוד לכך.

בשוודיה משתמשים הכי מעט במזומן

למרות המתינות של הצעת החוק, היא מונחת כבר שנתיים על שולחן ועדת החוקה של הכנסת כאבן שאין לה הופכין. אפילו דיון יחיד לא טרחה הוועדה לייחד להצעת החוק עד כה. הניסיונות של האוצר ללחוץ על יו"ר הוועדה, ניסן סלומינסקי, לפתוח בדיונים על הצעת החוק כשלו. ההערכה הרווחת היא שמוראו של משה גפני, יו"ר ועדת הכספים, נפל על סלומינסקי — כלומר, סלומינסקי אינו רוצה להיות חבר הכנסת שיעצבן את החרדים עם הצעת חוק שמגבילה את היקף השימוש במזומן. אולי בגלל ההערכה המקובלת ברשות המסים שהעלמות מסים באמצעות שימוש במזומן, נפוצות במיוחד בקרב החברות הערבית והחרדית.

ואולם אחרי דחיות רבות, גם סלומינסקי לא הצליח לדחות יותר את משרד האוצר, והסכים, בחוסר חשק בולט, לקיים דיון ראשון בהצעת החוק לפני כשבוע. תרמו לכך גם לחצים בעקבות הביקורת הקרבה של FATF. אך ימים ספורים לפני מועד הדיון צץ לו לפתע גפני, ודרש כי הדיון בחוק יועבר לוועדת הכספים. בעקבות הדרישה הזאת הוקפא הדיון המתוכנן, וכרגע מתנהל קרב בין ועדת החוקה לוועדת הכספים בשאלה למי תהיה הזכות לדון בהצעת החוק — דבר הגורם בפועל לדחיית הדיון.

כך מעורר חשד שמא שני חברי הכנסת מתואמים ביניהם, והמאבק הנוכחי ביניהם נועד רק להביא לדחייה נוספת בדיון. גפני מכחיש את הדברים, וטוען שאין לו התנגדות עקרונית לצמצום השימוש במזומן. לדבריו, "זה לא נכון שחרדים משתמשים במזומן, זה אנטישמי לטעון כך". לטענת גפני, הוא התעקש להעביר את הדיון בחוק לוועדת הכספים מכיוון שהתרגז כשגילה לפתע שהצעת החוק הורחקה מוועדת הכספים "בגלל התפישה האנטישמית שחרדים משתמשים יותר במזומן".

הרשו לנו להטיל ספק בכך שגפני גילה רק עכשיו שיש חשדנות כלפי קהל בוחריו בנוגע לצייתנותם לתשלומי מסים, במיוחד כשהעיתוי שבו הביע את מחאתו על כך הוא קריטי במיוחד. ההתערבות של גפני מעכבת את פתיחת הדיונים בהצעת החוק, ועלולה לעלות לישראל באובדן מעמדה בארגון FATF.

לא בכדי בסקר הסיכונים של הרשות לאיסור הלבנות הון מופה השימוש במזומן כסיכון גבוה במיוחד. "התופעה של הלבנת הון באמצעות שימוש במזומן היא רחבת היקף. מרב השימוש במזומן נעשה במסגרת ביצוען של עבירות בתחומי הסמים, ההימורים וההונאות", נכתב בסקר. "נקודת התורפה העיקרית בתחום זה טמונה בהיעדרו של הסדר חקיקה מקיף לצמצום השימוש במזומן".

לפנינו בעיה כפולה: לישראל יש חשיפה גבוהה לסיכון של הלבנות הון כתוצאה משימוש במזומן — והיא אינה פועלת לצמצמו. אוזלת יד כזו עשויה לעלות לישראל באובדן מעמדה הכלכלי הבינלאומי. אבל לכו תסבירו את זה לסלומינסקי וגפני.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#