כחלון מתחנף לבוחרים - ומוביל תקציבים בלי בשורה אמיתית - פוליטי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כחלון מתחנף לבוחרים - ומוביל תקציבים בלי בשורה אמיתית

שר האוצר ממשיך לבחור אנשים מקצועיים וראויים לתפקידי מפתח, רק כדי לסבך אותם עם החלטות בעייתיות שמקטינות מאוד את סיכויי הצלחתם ■ ראש אגף התקציבים החדש שמינה ימצא את עצמו מהר מאוד "משחק בונקר" כדי לבלום את הלחצים התקציביים מצד השרים

12תגובות
שר האוצר, משה כחלון
מוטי מילרוד

שר האוצר הנחמד שלנו, משה כחלון, מצליח לתעתע. מצד אחד, כחלון מפתיע פעם אחר פעם עם מינויים מקצועיים נקיים ומרשימים, האחרון שבהם הוא המינוי הראוי של שאול מרידור לראש אגף התקציבים.

מצד שני, כחלון עושה למינויים המקצועיים שלו חיים קשים, בגלל התעקשותו לקבל החלטות לא מקצועיות — או שמא להימנע מקבלת החלטות מקצועיות. ראו את ההתאיידות הנמשכת של כחלון מההכרעה בעניין העלאת גיל הפרישה לנשים. במידה רבה, כחלון בוחר את אנשי המקצוע הכי טובים, רק כדי לתמרן אותם למצבים שבהם סיכויי ההצלחה המקצועית שלהם בתפקיד הם נמוכים.

מי שעומד ללמוד זאת על בשרו הוא המינוי הטרי, מרידור, שעוד לפני שיספיק להתיישב בכיסא ראש אגף התקציבים — יצטרך לתמרן מול ההתנהלות התקציבית הבעייתית של כחלון.

בראש ובראשונה, יהיה עליו להתמודד עם המהלך התמוה שלו לחוקק את חוק תקציב 2019 כבר ברבע הראשון של 2018, ולא בסוף השנה כמקובל. משמעות המהלך היא לא רק הקדמת תהליך החקיקה של התקציב בתשעה חודשים, דבר שיפגע בעליל במהימנות התקציב בשל הצורך להתבסס על תחזיות מוקדמות מאוד, אלא גם ביצוע הליך מזורז של הכנת התקציב בתוך שלושה חודשים בלבד. גם בעבור אגף דינמי כמו אגף התקציבים, לוחות הזמנים יהיו בלתי־אפשריים.

מה אצה הדרך לכחלון להעביר את התקציב במארס במקום בדצמבר? ההערכה הרווחת היא שכחלון סבור שבדצמבר, פחות משנה לפני המועד המתוכנן לבחירות בסוף 2019, לא תהיה כבר היתכנות לאישור התקציב בכנסת. לכן, אם יחכה לדצמבר, התקציב לא יעבור, והבחירות יוקדמו לתחילת 2019.

הערכה אחרת היא שכחלון מנסה להסיט את הלחצים הפוליטיים העצומים המופעלים עליו כעת, בגלל הצורך לקבל החלטה בתוך חודשיים על חלוקת כספי הרזרבה של תקציב 2018 — בסך 3.5 מיליארד שקל — לאישור התקציב שלושה חודשים מאוחר יותר. לפי ההערכה הזאת, קערת המרשמלו שנחתה לפתע על השולחן — רזרבה של 3.5 מיליארד שקל שצריך לחלק אותה — עוררה טירוף מערכות תקציבי שכחלון אינו מצליח לרסן.

שאול מרידור
אמיל סלמן

סך הדרישות התקציביות גבוה בהרבה מ–3.5 מיליארד השקלים הניתנים לחלוקה, וכחלון מנסה להדוף את הלחצים בכך שהוא יבטיח לכולם ש"יהיה בסדר, תקבלו את מבוקשכם בתקציב 2019, שיעבור כבר במארס". כלומר, מהערכה זו עולה שכחלון אינו מצליח לעבור בשלום אפילו את האירוע הקטן יחסית של חלוקת כספי הרזרבה, כך שלא ברור מדוע הוא מניח שיצליח לצלוח את אישור תקציב 2019 — בין אם במארס ובין אם בדצמבר.

מכבש לחצים

טירוף המערכות הפוליטי מכתיב את מהלכי התקציב, ולא הצרכים הכלכליים. רק שבעוד העיניים נשואות לטלטלה של תקציב 2019, בפועל הטלטלה של תקציב 2018 עדיין מאיימת. תקציב 2018 כלל לא מעט הנחות אופטימיות לגבי כספים שעשויים להגיע.

אחת ההנחות האלה נוגעת ליותר ממיליארד שקל שהיו אמורים להגיע מקק"ל, ורק אחרי לחצים כבדים ביותר הצליחו אתמול לחלץ אותם משם. אחרת קשורה במאבק המשפטי סביב גוף ביטחוני מסווג, בעל פעילות בינלאומית, שהמדינה התכוונה למשוך ממנו כספים, אבל חוות דעת משפטיות בינלאומיות מנעו זאת. כמו במקרה של קק"ל, גם במקרה של אותו גוף ביטחוני מסווג, יש לחצים פוליטיים אדירים לנסות למשוך את הכסף בכל זאת, ולכל הפחות לרשום את ההכנסה מאותו גוף בתקציב, אף שברור שהכסף לא יוכל להגיע — שאם לא כן ישראל מסתבכת במישור הבינלאומי. כלומר, הפוליטיקאים לוחצים לבצע בתקציב שקר מוסכם — לרשום הכנסה, ביודעם שההכנסה הזאת לא תגיע.

הלחצים הכבדים שמופעלים בניסיון לתמרן אפילו את תקציב 2018, שחלקם צריכים להיחשב כבר לא לגיטימיים, אינם מבשרים טובות לגבי הצפוי בתקציב 2019 — בין אם הוא יאושר במארס ובין אם בדצמבר. הצירוף של שנת בחירות, עודפי גבייה גדולים ממסים ואובדן המשילות של ממשלת נתניהו מזמין לחצים מכל הכיוונים.

המאבק המתמשך של הנכים, שגם הסכם על תוספת של 4 מיליארד שקל אינו משקיט את מחאתם, הוא סימפטום ברור לאווירת סוף העונה. לאלה מצטרפים שר הביטחון אביגדור ליברמן, עם דרישה לתוספת של 4.5 מיליארד שקל, אף שמערכת הביטחון חתומה על הסכם תקציב לחמש שנים, שר הבריאות יעקב ליצמן, שדורש תוספת לביטוח סיעוד ממלכתי, שר החינוך נפתלי בנט, שרוצה לקצר את החופ­שות בבתי הספר, שר הפנים אריה דרעי, שרוצה לבצע מהפכות במבנה השלטון המקומי בפריפריה, שר הרווחה חיים כץ, שרוצה להוסיף 600 מיליון שקל לקצבאות של קשישים עניים, וכמובן כחלון עצמו, שתוכ­נית נטו משפחה שלו עולה לבדה מיליארדי שקלים.

כל זה עוד לפני שחברי הכנסת, שמזהים היטב את אווירת סוף העונה, מצרפים הצעות חוק פרטיות משלהם. אם כחלון יתעקש על העברת תקציב 2019 כבר בחודשים הקרובים, אפשר לצפות שרשימת הדרישות תתארך עוד — זאת תהיה ההזדמנות האחרונה של הפוליטיקאים להביא הישג לפני הבחירות, וכולם ירצו להשיג לעצמם קרדיט על הישג תקציבי.

שני שרי אוצר שאינם חושבים על העתיד

ומה עם המדינה וצרכיה? באווירה הנוכחית אין סיכוי לאלה. כחלון המחייך מצטרף ליאיר לפיד המהלל, וממשיך מסורת של שני שרי אוצר שבמשך ארבע השנים האחרונות עסקו בעיקר בלהתחנף לבוחריהם. כבר ארבע שנים שתקציב המדינה הוא מסמך שיש בו מעט מאוד בשורות מבניות משמעותיות — לזכותו של כחלון אפשר לזקוף בשורה חשובה אחת כזו, התוכניות להעברת תקציבים גדולים לחברה הערבית ולחברה הבדואית (ועוד שני מהלכים פיננסיים מעוררי הערכה: ועדת שטרום והקמת רשות שוק ההון העצמאית) — אבל יש בו הרבה מאוד הקלות, הרחבות תקציביות והפחתות מסים. אלה תקציבים קלים, למדינה שנהנית מהרוח הגבית של מהלכי העבר וממשיכה לצמוח, אבל אינה מכינה את הקרקע לצמיחה מתמשכת עתידית.

שר האוצר וראש אגף התקציבים שלו היו צריכים "לשחק בונקר" כדי לבלום את הלחצים התקציביים ערב הבחירות, ולנסות לשמור בכל זאת על תקציב מעודד צמיחה. בפועל, שר האוצר מלבה את האווירה הבעייתית הנוכחית, וראש אגף התקציבים החדש שלו הוא שימצא את עצמו מהר מאוד משחק בונקר מול שר האוצר שלו. למרידור לא צפויים חיים קלים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#