ליברמן החובבן - פוליטי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ליברמן החובבן

האם הצבא יקריב את ההישג הגדול ביותר שלו משום ששר הביטחון נזכר שאיראן מתחמשת גרעינית?

21תגובות
שר הביטחון, אביגדור ליברמן
אמיל סלמן

מה קורה למדינה חובבנית כשהיא מנסה להתבגר ולהת­מק­צע? תקלה כמו שר הביטחון אביגדור ליברמן, שמוכיח כי לא למד כלום ואינו יודע דבר.

אין דרך אחרת להגדיר את הדרישה המופרכת של ליברמן לתוספת של 4.5 מיליארד שקל לתקציב הביטחון. עד לפני שנתיים, הדרישה הזאת היתה עניין שבשגרה, חלק מההתכתשות השנתית בין משרד האוצר למערכת הביטחון על גודלו של תקציב הביטחון, שבאופן קבוע נקבע בתחילת השנה בסכום מסוים, ותמיד הסתיים באותו סכום, פלוס תוספת של 10%–20%.

חוסר היציבות של תקציב הביטחון, תוצאה של כיפופי ידיים בין מערכת הביטחון לבין האוצר, היה שנים בעוכריה של המדינה, ובעיקר בעוכריה של מערכת הביטחון. בשלב מסוים הבינו זאת בצה"ל, והחלו להתחנן להפסקת הריטואל הקבוע הזה. "תנו לנו ודאות", אמרו ראשי אגף התכנון בצבא שוב ושוב. "תנו לנו יכולת לבנות תוכנית רב־שנתית לחמש שנים, גם במחיר של תקציב ביטחון נמוך יותר".

זה בדיוק מה שקרה במסגרת הסכם כחלון־יעלון. הצבא הסכים על מסגרת תקציב רב־שנתית של כ–60 מיליארד שקל בשנה, אף שציפה לקבל יותר — ומשרד האוצר קיבל שקיפות, הסכמה (שנויה במח­לו­קת) על הסדר פנסיה חדש בצבא, וגם שקט מהמאבקים האינסופיים מול הצבא. זאת היתה פשרה, טובה יותר או פחות, אבל אחת שכל הצדדים קיבלו אותה והסכימו לה, ובראש ובראשונה הרמטכ"ל גדי איזנקוט, שהיה ראש הטוענים לצורך של הצבא במסגרת תקציבית שתאפשר לו תכנון לטווח זמן של חמש שנים.

ומה קורה בחלוף שנתיים בדיוק מחתימת ההסכם? שר הביטחון בכבודו ובעצמו דורש להפר אותו, לכאורה בשל הצורך להתחמש לקראת הפיכתה של איראן למעצמה גרעינית, בלי לשאול אם התחמשותה הגרעינית של איראן לא היתה ידועה ב–2015. הוא גם לא טורח לשאול אם לאור דעיכת האיומים הצבאיים האחרים באזור, לא ניתן למצוא את המקורות לאיראן הגרעינית "לפתע" בתוך מסגרת תקציב הביטחון. הדרישה של ליברמן היא בעיקר נסיגה מביכה לדפוס הפעילות שאפיין את מערכת הביטחון עד הסכם כחלון־יעלון. אותו דפוס של התקוטטות שנתית, של חוסר ודאות, ושל חוסר יכולת של הצבא לתכנן לטווח הבינוני.

הצבא, כאמור, היה זה שרצה את התוכנית הרב־שנתית שלו (תר"ש) יותר מכל. הצבא הוא זה שמבין עד כמה ודאות שווה לו הון עתק, והיה מוכן לשלם בנסיגה מחלק מתביעותיו התקציביות — ואולי גם פשרה מצדו בנוגע למודל הפרישה של אנשי הקבע — כדי לקבל את הוודאות הזאת. עכשיו הצבא יקריב את ההישג הגדול ביותר שלו, משום ששר הביטחון נזכר שאיראן מתחמשת גרעינית?

ההערכות הן שליברמן נמצא בקרב הזה לבדו, ושאיזנקוט וצמרת הצבא אינם תומכים בו. לפחות אפשר לקוות שאיזנקוט וצמרת הצבא אינם תומכים בדרישתו של ליברמן, מפני שמדובר בדרישה חובבנית, שמסיגה את הצבא לאחור, מבטלת את ההישג העצום של תר"ש גדעון, ופוגעת ביכולת הניהול של הצבא. כל אלה שווים הרבה יותר מ–4.5 מיליארד שקל בכל מקרה. אולי כדאי שמישהו יסביר זאת לשר הביטחון?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#