האם הזילברשטיינים הם לב ההון־שלטון־עיתון? - פוליטי - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם הזילברשטיינים הם לב ההון־שלטון־עיתון?

שלל היועצים שמקיפים פוליטיקאים, אנשי עסקים בכירים ושאר מקבלי החלטות הם לא רק חיילים פשוטים שעושים את מצוות לקוחותיהם - הם אלה שמאפשרים את תרבות ההון־שלטון־עיתון הישראלית, ולכן הם המקום הראשון שצריך להביט בו כדי לשנות אותה

49תגובות
היועץ האסטרטגי טל זילברשטיין בעת מעצרו בשבוע שעבר
JACK GUEZ/אי־אף־פי

ברשימת "100 המשפיעים" של מגזין TheMarker נהגנו להקדיש מקום מכובד לנציגים בולטים של מגזר קטן במערכת העסקית־פוליטית, קטן אך משמעותי: היועצים. בקבוצה הזו כללנו כמה סוגים של תת־מקצועות - בהם לוביסטים של תאגידים, יועצים פוליטיים, אנשי יחסי ציבור, יועצי תקשורת, אנשי קשרי משקיעים, מומחי משברים, פרסומאים, מאכערים, וגם סוג מסוים של עורכי דין ורואי חשבון. את כל אלה חיברנו לעתים יחד, למרות הגדרת התפקיד השונה שהופיעה על כרטיסי הביקור שלהם, בשל התפקיד הזהה שהם ממלאים באקו סיסטם של האלפיון הישראלי: הם שמן הסיכה - המאפשרים - אלה שמחברים בין ההון, השלטון וכמעט תמיד גם העיתון.

חלק מהשמות שעלו וירדו ברשימות המשפיעים ובתודעה הציבורית מוכרים, מי יותר ומי פחות. היו שם, ועדיין נמצאים, שמות כמו משה תאומים, רני רהב, מוטי שרף, זמיר דחב"ש ובוריס קרסני. היו עורכי דין שעוסקים במקביל לפעילותם המשפטית בחיבורים של הון־שלטון, כמו עו"ד רם כספי. ברשימת המשפיעים של השנה שעברה סימנו וריאציה נוספת של מאפשרים, אנשים שהיו בכירים במגזר הציבורי ונהפכו לאחראים על הרגולציה עבור טייקונים - למשל, גיא רוטקופף, שהיה מנכ"ל משרד המשפטים ועבר לשורותיהם של הטייקון יצחק תשובה וראשי חברות הביטוח.

הרשימה החלקית הזו מבהירה שהמאפשרים מגיעים משורה ארוכה של מקומות. יש בהם כאלה שהיו בעבר עיתונאים, פקידים בכירים, עורכי דין, חברי כנסת, ראשי ערים, ואפילו כאלה שהתגלגלו למקצוע מפעילות חברתית.

חוג זילברשטיין
אינפוגרפיקה: תמר כרמלי

אחד מהם, שעלה השבוע לכותרות, הוא היועץ האסטרטגי טל זילברשטיין, שנעצר בחשד להלבנת כספים ומתן שוחד יחד עם המיליארדר בני שטיינמץ. על פי התחקיר של שוקי שדה, שפורסם שלשום ב"Markerweek", זילברשטיין החל את דרכו הפוליטית־עסקית בתנועת דור שלם דורש שלום, משם הוא נהפך ליועץ פוליטי של אהוד ברק, ובהמשך ייעץ ושיתף פעולה עם רשימה ארוכה של אישים ובהם הפוליטיקאים אהוד אולמרט, בנימין נתניהו, אברהם הירשזון, גדעון סער, רוני בר־און ויצחק הרצוג.

מהצד השני של משוואת ההון־שלטון, זילברשטיין עבד עם אנשי עסקים ובהם נוחי דנקנר, יונתן קולבר ועידן עופר. זו רשימה חלקית, המורכבת רק משמות של ישראלים המוכרים לקוראי עיתון זה.

השיטה של דון קורליאונה

על החשיבות וההשפעה של הזילברשטיינים במערכת ההון־שלטון־עיתון הישראלית איש אינו חולק. הם לא רק מעבירים מסרים. ברוב המקרים הם בונים את האסטרטגיה של מהלכי ההון־שלטון, יוזמים את הרעיונות וגם מוציאים אותם לפעול. הכוח וההשפעה שלהם מוכרים ומזוהים.

פוליטיקאים ואנשי עסקים פונים אליהם כשהם רוצים להשיג דבר מה שהם לא יכולים לקבל בעצמם. איש עסקים רוצה לסדר משהו בשלטון או בכנסת? הוא ישכור את שירותיו של מאפשר בעל מוניטין, שיתכנן את המהלך תוך שילוב של פנייה לאנשים המתאימים, העברת מסרים שאיש העסקים לא יעז להוציא מפיו, ושתילת נרטיב מתאים בכלי התקשורת כדי להכין את דעת הציבור ולהרתיע מתנגדים.

מגוון השיטות רחב. יש מאפשרים המתמחים בקירוב לבבות על ידי הזמנת כל הצדדים של הבעיה לארוחת ערב בביתם, כולל יין משובח, כי כפי שאומר פתגם שהיה שגור בבורסה בסוף המאה הקודמת - "חומות סיניות נופלות בארוחה טובה במסעדה סינית". אחרים מתמחים בטכניקה של פתרון בעיות אישיות לבכירים, מתוך ידיעה שאדם שסייעו לו אישית לא ימהר לדחות פנייה בעתיד.

אם זה מזכיר למישהו את השיטה של דון קורליאונה בספר ובסרט "הסנדק", אין זה מקרה. העיקרון זהה. כולם מביאים לשולחן בעיקר קשרים, כל אחד בתחום התמחותו. יש מומחי תקשורת הקרובים לעורכי עיתונים ולכתבים בכירים, ויש בעלי היכרות עמוקה עם פוליטיקאים. אחרים שוחים היטב במסדרונות הפקידות הבכירה, ויש שחוזקם נמצא בקרב עורכי דין, רואי חשבון ואנשי עסקים. הטובים שבהם, שמן הסתם גובים את שכר הטרחה הגבוה ביותר, מקורבים לכולם.

אפילו אמצעי התשלום עבור השירותים מגוון. לעתים קרובות זו חשבונית ישירה לטובת חברת הייעוץ של המאפשר, אך אם היועץ הוא איש פרסום התשלום עשוי להיות זכייה בקמפיין פרסומי. אם הוא עורך דין, הוא עשוי לקבל משימה משפטית שאינה קשורה לייעוץ. ואם הלקוח הוא פוליטיקאי המתמודד בבחירות, התשלום עשוי להיות קבלת עבודות עתידיות אצל חברות ממשלתיות או ציבוריות - לאחר שהמועמד יגיע לתפקיד ציבורי בכיר ויוכל להשפיע על הגופים הללו. ראינו את הדברים בעבר, ולא במקרים בודדים.

מערכת היחסים הזו בין המאפשרים לבין הפוליטיקאים, אנשי העסקים והעיתונאים מעלה שאלה יסודית: האם היועצים הללו הם משפיעים אמיתיים, אנשים שבלעדיהם תופעות ההון־שלטון־עיתון שראינו בעבר ואנו רואים כיום לא היו מתרחשות, או שהם לא יותר מחיילים שמבצעים את הפקודות שקיבלו.

במלים אחרות, שוב מתוך המטאפורה של "הסנדק", האם היועצים הללו הם הם בני משפחת קורליאונה (ועמם הקונסיליירי הנאמן), או שהם החיילים שיוצאים לבצע את החיסול או מתן השוחד, ולכן שחקנים שוליים בתמונה הגדולה, שיוחלפו בקלות על ידי אחרים. זו שאלה מהותית, מכיוון שאם מישהו חושב כיצד לצמצם את הנזקים שתופעת ההון־שלטון־עיתון גורמת לציבור, היכן לשים את הדגשים ובאילו מהלכים ראוי לנקוט - עליו קודם לכן להבין כיצד המערכת פועלת.

ניווט בביצה

במבט ראשון, היועצים הללו נראים כמו שחקנים משניים. ההון והשלטון תמיד ירצו להתחבר ולתאם דברים לא נוחים ביניהם. גם לעיתון יש לעתים אינטרסים, כפי שגילינו באופן מפורש בהקלטות של בנימין נתניהו ונוני מוזס שנחשפו במסגרת חקירת תיק 2000. לכן, שלושת אלה לעולם ימצאו דרך להתחבר זה לזה, באופן ישיר או באמצעות מתווכחים מזדמנים.

ואולם זו טענה פשטנית, והיא נסדקת כאשר בוחנים את כוח העמידות של המאפשרים מול זה של מזמיני השירות. מתברר שיועצים כמו תאומים, קרסני, רהב, כספי, וגם הכוכב של השבוע שעבר זילברשטיין, נמצאים כולם בלב מנגנון ההון־שלטון־עיתון במשך עשרות רבות של שנים - בעוד הפוליטיקאים, הפקידים הבכירים ואנשי העסקים שמסביבם מתחלפים כל הזמן.

עשרות פוליטיקאים הגיעו לעמדות בכירות בשלטון, נעלמו ולעתים מתו, אך אותה רשימה של יועצים ממשיכה לפעול ומשרתת את הפוליטיקאים החדשים, או את אלה שממתינים להיות כאלה. אנשי עסקים קמו ונפלו, רשימת הטייקונים שהתרסקו בשנים האחרונות היא ארוכה, אך המאפשרים מצאו לקוחות חדשים. חברי כנסת ופקידים בכירים באו והלכו - כמה מהם הצטרפו לשורות היועצים - אך שמות המאפשרים שאנחנו מוצאים כמעט בכל פרשיית הון־שלטון באים מתוך אותה רשימה מוכרת.

כיצד זה ייתכן? ואם היועצים הללו הם אלה שתמיד כאן בעוד הלקוחות שלהם כל הזמן מתחלפים, אז מי אלה שנמצאים בלב השיטה ואחראים על המאפיינים שלה? ומי הם הניצבים במחזה?

כל מי שבילה פרק זמן משמעותי בארגון גדול, ואין זה משנה אם זהו ארגון עסקי, ציבורי או חברתי, יודע שקיימת קבוצת אנשים לא גדולה שמחזיקה את הידע הבסיסי של הארגון, והיא אחראית על התרבות שלו, על הדנ"א הארגוני. הקבוצה הזו - לדוגמה גרעין של יוצאי צבא, אנשים שלמדו יחד, כמה אנשים שהולכים יחד שנים רבות או בעלי מקצוע זהה - היא זו שמכתיבה את התרבות של הארגון, את הדרך שבו הוא עושה את הדברים. האחרים - שותפים עובדים, לקוחות, ספקים - מזהים עד מהרה את התרבות ובדרך כלל מקבלים אותה כפי שהיא.

כשמפנימים כי ניווט בביצה של ההון־שלטון־עיתון הוא מקצוע מורכב ומסובך הדורש תכונות אופי מסוימות וניסיון רב, וכאשר רואים שהמקצוענים בחבורה נשארים במקום בעוד רבים מסביבם מתחלפים - מחלחל החשש שהם אלה האחראים על התרבות של ההון־שלטון־עיתון.

מי שמפריע - ילמד על בשרו

כך, כאשר מגיע פוליטיקאי חדש, אפילו הוא טרי, טהור וחדור רצון לפעול למען הציבור, המאפשרים אלה שמסבירים לו את מה שעליו לעשות כדי להגיע לעמדות שבהן הוא יוכל להשפיע. כשאיש עסקים חדש רוצה להשפיע על החלטה של רגולטור, הם מלמדים אותו איך עושים את זה, ומדוע עסקיו בסכנה אם לא יפעל בדרך המוצעת. כשעיתונאי מגלה עצמאות שאינה מתאימה לאינטרס של מישהו חזק, הם אלה שמנסים להסיט אותו מדרכו.

כשמישהו מפריע הם אלה שמחפשים, ולעתים מוצאים, דרכים להביך אותו, להזיז אותו מתפקידו, ולהוציא אותו מהמשוואה - והוא ילמד את השיטה על בשרו. המאפשרים לא רק מחזיקים בידע של שיטת ההון־שלטון־עיתון, הם גם מעבירים אותו לדורות הבאים של הלקוחות ושל היועצים.

ניתוח של העובדות והמציאות לא משאיר הרבה מקום לספק: זילברשטיין ושאר היועצים, המאפשרים, האסטרטגים ומורידי הגשם של שיטת ההון־שלטון־עיתון הישראלית, הם הרבה יותר מחיילים פשוטים שעושים את מצוות לקוחותיהם. הם לב השיטה - ולכן הם המקום הראשון שצריך להביט בו כדי לשנות אותה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם