האם מזרחים סובלים מאפליה כלכלית בישראל? - פוליטי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם מזרחים סובלים מאפליה כלכלית בישראל?

עד כמה מעמד המשפחה שאליה נולדתם קובע את מעמדכם בעתיד? שני מחקרים כלכליים חדשים מציגים תמונה מורכבת: ילד עני יכול לטפס לאמצע הסולם החברתי־כלכלי בישראל - אך הסיכוי לכך יורד אם הוא נולד למשפחה חרדית או ערבית ■ העשירון העליון נותר בלתי־חדיר

94תגובות
לשכת התעסוקה בוואדי ג'וז
אמיל סלמן

האם יוצאי עדות המזרח סובלים מאפליה כלכלית בישראל? בשאלה המתריסה הזו, מתברר, עסקו באחרונה שני מחקרים כלכליים, שחזרו עם תשובה כמעט זהה: יש עדיין אפליה, אבל היא קטנה בלבד, אפילו מזערית.

את המחקר הראשון ערכו צליל אלוני וזאב קיריל מאגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר. את המחקר השני ערך אורן הלר, מהמחלקה הכלכלית של המוסד לביטוח לאומי. שני המחקרים בדקו את הסוגיה, שהיא קריטית לניהול מדיניות כלכלית־חברתית: שאלת שוויון ההזדמנויות בחברה הישראלית — עד כמה מעמד המשפחה שאליה נולד ילד קובע את מעמדו בהמשך חייו?

בשולי הדברים, שני המחקרים בחנו גם אם הסיכוי למוביליות (ניעות חברתית) של ילד ממשפחה שמוצאה מארצות צפון־אפריקה או אסיה, נמוך מזה של ילד שנולד למשפחה ממוצא אשכנזי. הבדיקה נערכה בין 2011 ל–2014, בקרב ישראלים ילידי 1975–1985, שהיו כבני 35 באותה עת.

בשני המחקרים נמצא כי מי מצבו של מי שנולד למשפחה ממוצא מזרחי טוב פחות ממי שנולד למשפחה אשכנזית. כך, הביטוח הלאומי מצא כי ילד ממוצא אשכנזי שהוריו היו עניים יחסית ושכרם היה באחוזון ה–25 של האוכלוסייה (כלומר, 75% מהאוכלוסייה השתכרה יותר מהם) הגיע עד גיל 35 לאחוזון ה–55–57 — בעוד שילד ממוצא מזרחי הגיע עד גיל 35 לאחוזון ה–51.

באופן דומה, המחקר של הכלכלן הראשי באוצר מצא כי מי שנולדו למשפחות ממוצא אירופי או אמריקאי מהרבע התחתון של האוכלוסייה הגיעו בבגרותם לאחוזון ה–47, בעוד שנבדקים ממוצא מזרחי הגיעו לאחוזון ה–45. כל הפערים מובהקים מבחינה סטטיסטית.

האפליה הכלכלית על רקע עדתי - נמוכה

פערים אלה מלמדים על קיומה של אפליה כלכלית: גם באמצע העשור השני של שנות ה–2000, מבוגרים ממוצא מזרחי עדיין מצליחים פחות ממבוגרים מרקע אשכנזי. אבל רגע לפני שהשד העדתי מזנק מהבקבוק, כדאי להרגיע: הפערים, כפי שניתן להבחין, קטנים וזניחים למדי. כך שבמידה רבה אפשר לומר כי בעיית האפליה בין מזרחים לאשכנזים כבר מאחורינו.

יתרה מכך, הנתונים של שתי הקבוצות (מזרחים ואשכנזים) גבוהים מאוד: זינוק מאחוזון 25 לאחוזון 50 ויותר, בתוך דור אחד, הוא זינוק מרשים מאוד. המשמעות של זינוק כזה היא שמדינת ישראל היא מדינה עם מוביליות חברתית גבוהה, המעניקה לילדיה שוויון הזדמנויות נאה.

מתקדמים חלקית

זהו ממצא מפתיע. כלכלנים בעלי עמדות שמרניות־ימניות מרבים לומר כי מטרת המדיניות של מדינת רווחה לא צריכה להיות צמצום האי־שוויון, כי אם הגדלת שוויון ההזדמנויות. לדידם, אין כל בעיה בחברה שיש בה הומלסים לצד עשירים מופלגים כמו ביל גייטס, מייסד מיקרוסופט והאיש השני העשיר ביותר בעולם (שאיבד באחרונה את הבכורה לג'ף בזוס, מייסד אמזון). לשיטתם אין בכך בעיה, כי צריך לתגמל יוזמה וכישרון. לכן, טוב שיש בחברה כאלה שמתעשרים בזכות כשרונם. לטענת כלכלנים מהסוג הזה, המבחן האמיתי הוא אם ילד עני שנולד לאם חד־הורית ומכורה לסמים במיסיסיפי בדרום ארה"ב יוכל לגדול יום אחד ולהיהפך לביל גייטס החדש.

כלכלנים חברתיים נוחרים בבוז למשמע הטענה הזו, משתי סיבות: ראשית, הם טוענים כי זוהי כסות להתעלמות מבעיות העוני והאי־שוויון, ומהמחיר הכבד שהן משיתות הן על היציבות החברתית־פוליטית והן על פוטנציאל הצמיחה. שנית, טוענים החברתיים, כלל לא ברור אם הטענה השמרנית נכונה — מאחר שכל המחקרים מלמדים שיש קשר מובהק בין אי־שוויון לבין מוביליות נמוכה. משמע — ככל שהאי־שוויון גדל, שוויון ההזדמנויות קטן.

זאת בדיוק ההפתעה המרעישה בממצאי המוביליות בישראל: אף שהאי־שוויון בישראל גדול מאוד, שוויון ההזדמנויות גדול יחסית גם הוא. כך, בעקומה הקושרת בין אי־שוויון לשוויון הזדמנויות (הראשון גדל והשני קטן), שנקראת עקומת "גטסבי הגדול" על שם ספרו של סקוט פיצג'רלד, ישראל נמצאת הרחק מעל קו העקומה — עם רמות מוביליות דומות לאלה של קנדה, דנמרק, אוסטרליה וניו־זילנד. זאת, למרות שרמת האי־שוויון בישראל קרובה לרמה האמריקאית.

ישראל יותר מצליחה ממה שנדמה לנו

קיומו של שוויון ההזדמנויות גבוה בישראל, למרות רמת האי־שוויון הגבוהה, הוא ממצא מסעיר. הוא מלמד שמדינת ישראל היא מדינה מצליחה יותר מבחינה כלכלית־חברתית מכפי שהציבור נוטה לתפוש אותה. זאת, משום שלמרות העוני הנורא, ולמרות האי־שוויון הנורא, ילדים עדיין מקבלים כאן ברובם הזדמנות שווה. בכך עומדת ישראל במבחן המדיניות החברתית הנעלה ביותר, לטעמם של כלכלנים ימנים, וגם במבחן המדיניות הנעלה ביותר לפי כלכלנים חברתיים.

אבל רגע לפני שפותחים בקבוקי השמפניה לרגל ההצלחה המסעירה שלנו, כדאי להמשיך לקרוא באותם מחקרים, המצננים את ההתלהבות עם שני נתונים מעיקים מאוד: לפי הנתון הראשון, המוביליות בישראל אכן מופלאה — בתנאי שמדובר ביהודים, ובפרט ביהודים שאינם חרדים. לפי המחקר של משרד האוצר, כל היהודים שנולדו למשפחות מהרבע התחתון של הסולם החברתי־כלכלי הגיעו עד בגרותם לאחוזון 41–47 באותו סולם. כלומר, הם הכפילו כמעט את מיקומם בסולם. הדבר נכון גם כאשר נמדדת אוכלוסייה מוחלשת, כמו ישראלים ממוצא אתיופי.

כנס תעסוקה לאוכלוסייה חרדית בחיפה
חגי פריד

עדיין לא כדאי לפתוח את השמפניות

עם זאת, התמונה נעשית מלהיבה עוד פחות כאשר בוחנים את מצבן של שתי האוכלוסיות המודרות של ישראל: החרדים והערבים. אצל החרדים כמעט שאין מוביליות בכלל, ובמקרים רבים יש צעירים חרדים שמצבם רע משל הוריהם. זאת, בשל הירידה בעשורים האחרונים בהצטרפות לשוק העבודה, שגם הביאה להידרדרות כלכלית של המשפחות החרדיות.

קשה להסביר את הנתונים האלה כשמדובר בחברה הערבית. הערבים מתקשים לטפס בסולם החברתי־כלכלי: אלו מתוכם שנולדו להורים מהרבעון התחתון של האוכלוסייה הגיעו בבגרותם לאחוזון ה–36 בלבד. מכיוון שאצל הערבים יש רצון גדול להשתלבות בשוק העבודה וגם השכלה גבוהה — גבוהה יותר מאשר בקרב אתיופים, למשל — קשה להסביר את היעדר המוביליות של הערבים, אלא באפליה מבנית וברורה כלפיהם. במקרה של הערבים, מעמד המשפחה שאליה נולדת אכן קובע את גורלך — משום שתקרת הזכוכית שהחברה היהודית בנתה מעל ראשך היא נמוכה במיוחד.

הנתון המעיק השני שעולה מהמחקרים הוא שגם בקרב החברה היהודית יש גבול למוביליות — גבול העשירון העליון. המוביליות בישראל גבוהה כשמדובר בילדים שנולדו למשפחות מהרבעון התחתון של האוכלוסייה, ובבגרותם הם משפרים את מצבם ומטפסים למחצית העליונה של האוכלוסייה. ואולם הסיכוי של ילדים שנולדו למשפחה מהעשירון התחתון להגיע בבגרותם לעשירון העליון נמוך בישראל, גם לעומת קנדה השוויונית למדי וגם מארה"ב שאינה שוויונית כלל.

גם בכיוון ההפוך התמונה דומה: ילדים שנולדו למשפחה מהעשירון העליון נמצאים בסיכון נמוך להידרדר בבגרותם לעשירון התחתון. כלומר, בעשירון העליון של העשירים מאוד יש קשיחות שמונעת טיפוס אליו — אך גם נפילה ממנו. מבחינה זו, בעלי זכויות היתר בחברה הישראלית מצליחים להוריש את זכויות היתר שלהם גם לדורות הבאים, תוך שמירה על פערים גדולים, אי־שוויון וגם מוביליות חברתית מאכזבת.

מחר: מה עושים כדי להגדיל את שוויון ההזדמנויות בישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#