קפיצת המדרגה של ישראל תגיע מהשקעה בתשתיות - פוליטי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קפיצת המדרגה של ישראל תגיע מהשקעה בתשתיות

בגלל מיעוט ההשקעות, כבר 40 שנה ישראל אינה מדביקה את הפיגור שלה ברמת החיים מול המדינות המפותחות ■ כעת, באיחור אלגנטי, מתעוררים משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה, ומכינים תוכנית תשתיות לאומית שעשויה לשנות את פניה של ישראל

4תגובות
החשב הכללי במשרד האוצר, רוני חזקיהו
עופר וקנין

ההשקעות בישראל כשיעור מהתוצר הסתכמו בכ–20% ב–2016. נתון זה הציב את ישראל במקום ה–22 מבין 35 מדינות שדורגו בהשוואה בינלאומית, כלומר, בשליש התחתון של המדינות המפותחות. זאת, אף שאיכות וכמות התשתיות בישראל נמצאות מלכתחילה בפיגור ניכר אחרי מרבית המדינות המפותחות. הדירוג הזה מלמד שישראל אינה סוגרת את הפער בתשתיות שלה.

בסך הכל, מדובר בהשקעה של כ–165 מיליארד שקל (בלי השקעות בדירות למגורים) — מהם 27 מיליארד בתעשייה, 32 מיליארד במסחר ושירותים, 22 מיליארד בכלי תחבורה, ו–45 מיליארד בקניין רוחני (היי־טק). אחד הדברים הבולטים ברשימה זו הוא ההשקעה הממשלתית — 22 מיליארד שקל בלבד, סכום שנשאר בעינו כבר שנים ארוכות, ורחוק מהיקפי ההשקעה הממשלתית המקובלים במדינות מתקדמות אחרות.

אם היקף ההשקעה הכולל של ישראל נמצא בשליש התחתון של המדינות המפותחות, הרי שהיקף ההשקעה הממשלתי נמוך אף יותר, ומעמיד את ישראל בעשירייה התחתונה בקרב מדינות OECD.

כלכלנים מובילים מורטים את שערות ראשם למקרא הנתונים הללו. אין מחלוקת בקרבם על כך שההשקעה בישראל נמוכה מדי, והיא אחת הסיבות המרכזיות לכך שישראל מפגרת אחר המדינות המפותחות ברמת החיים בה. ההשקעה הנמוכה גורמות לפריון עבודה נמוך, וזה מביא בעקבותיו צמיחה נמוכה. כבר 40 שנה, מאז שנות ה–70, ישראל לא מצליחה לסגור את פער הפריון שלה, וסיבה מרכזית לכך היא השקעות נמוכות מדי גם של המגזר הפרטי, אבל בעיקר של הממשלה.

מה מונע מהממשלה להשקיע יותר? זאת שאלת 100 מיליארד השקלים, שלאיש אין תשובה עליה. מסיבה כלשהי, ההשקעות בתשתיות תמיד היו במקום נמוך בסדר העדיפות הממשלתי, ואין הכוונה רק לתשתיות תחבורה, אלא גם לחשמל, מים, תקשורת, בריאות, רווחה, חינוך ועוד. בכל סבב קיצוצים תקציבי, תמיד מקוצץ ראשון סעיף התשתיות. כך קרה שבחמש השנים האחרונות סעיף ההשקעות בתקציב גדל בכ–1.1% לשנה בלבד — הרבה פחות מהגידול בתקציב כולו, שהיה 4% לשנה.

למי שהנתון הזה נראה לו מפתיע, לנוכח הגידול המואץ בהשקעות בתשתיות תחבורה, אפשר לבשר שאמנם תשתיות התחבורה נהנות מהשקעות גדולות, אבל מנגד נרשם קיטון בהשקעה בתשתיות מים (בניית מתקני ההתפלה החדשים הסתיימה), ההשקעות באזורי תעשייה נותרו מזעריות, ובתחום הבריאות היה אמנם זינוק של 80% בהשקעות ל–700 מיליון שקל — אבל הסכום הזה מהווה פחות מ–2% מתוך תקציב של 38 מיליארד שקל.

גודל הצמיחה כגודל ההשקעה

"רשימת פרויקטים היא הבסיס לשינוי"

והנה, באיחור אלגנטי, החלה הממשלה לעסוק בחצי השנה האחרונה באינטנסיביות בשאלת היקף ההשקעות שלה. מי שמוביל את המהלך הוא מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אלי גרונר, ולצדו פועל החשב הכללי במשרד האוצר, רוני חזקיהו. שניהם נמצאים בשלב ראשוני של בירור רמת ההשקעות הרצויה. בשלב זה השניים בוחנים כמה ישראל משקיעה בפועל, ורק אחר כך הם יעברו לבחון את השאלה כמה רצוי להשקיע.

החשב הכללי ממפה את כל הפרויקטים הגדולים בתחום התשתיות המיועדים להיות ממומנים באמצעות המגזר הפרטי בשותפות ציבורית־פרטית (Public–Private Partnership, או PPP — שיטה שבה גוף עסקי פרטי נושא בעלויות הגדולות הראשוניות של פרויקטים ציבוריים, כמו כביש 6, בתמורה לקבלת רווחים בשלב מאוחר יותר). גרונר וצוותו סוכמים את כל מיזמי התשתית של הממשלה בסכום של 100 מיליון שקל ויותר, לא משנה כיצד הם ממומנים. "כדי להבין לאן רוצים להגיע, צריך להבין איפה אנחנו נמצאים", אומר גרונר, וקובע כי הכנת רשימה של כל ההשקעות המתוכננות על ידי הממשלה היא הבסיס לשינוי התפישה האסטרטגית של ההשקעות בממשלה.

הכנת הרשימה של כל הפרויקטים המתוכננים בידי הממשלה אמורה ליצור מחויבות של הממשלה לתוכניות שלה עצמה. "ברגע שתהיה רשימה שקופה, עם ניתוח ותעדוף של כל הפרויקטים בתוכה", אומר גרונר, "יבינו את החשיבות של כל פרויקט תשתית, וזה לא יהיה הדבר הראשון שמתבטל כשצריך לקצץ". לדברי גרונר, הרשימה תיצור ודאות תכנונית, שתאפשר למגזר העסקי להציע שיתוף פעולה מימוני עם הממשלה בשיטת PPP. בנוסף, היא תשקף לציבור את כל הפרויקטים המתוכננים שיכולים להשפיע על איכות החיים, ותאפשר לייעל מאוד את עבודות התשתית בישראל.

כך, למשל, במשרד ראש הממשלה שוקלים שיתוף פעולה אזורי — כלומר, חיבור של כל מיזמי התשתית המתוכננים באזור גיאוגרפי מסוים, כדי לוודא שהם אינם מתנגשים זה בזה, וכדי לאפשר בחירה של קבלן משותף שיבנה את כל הפרויקטים באותו אזור.

שיתוף פעולה בין־משרדי יכול להועיל מאוד בייעול הקמת התשתיות. משרדים מנוסים, כמו משרד התחבורה, יודעים כיצד לעבוד עם קבלנים ולהפחית את המחירים שלהם, דבר שיכול להועיל למשרדים מנוסים פחות, כמו משרדי הרווחה או הבריאות. ייתכן אפילו שהממשלה תפרסם מחירונים אחידים, שיחייבו את כל המשרדים בהתקשרויות שלהם עם קבלנים, תוך ניצול היתרון שלה לגודל.

מנכ"ל משרד ראש הממשלה הפורש, אלי גרונר
מרק ישראל סלם

"לא צריך לפחד"

עם זאת, מטרת העל גדולה הרבה יותר. השאיפה היא להגיע בסופו של דבר לתוכנית תשתיות לאומית, עם תכנון מרכזי של כל התשתיות הממשלתיות, קביעת סדר עדיפות ביניהן, העברת ידע, ובעיקר בחירה של הדרך שבה הפרויקטים ימומנו — אם באמצעות תקציב המדינה, או באמצעות המגזר הפרטי בשיטת PPP. בעניין זה שוררת תמימות דעים בין משרד ראש הממשלה למשרד האוצר, שלפיה המימון הפרטי יכול להקל מאוד על הקמת התשתיות בישראל, ולפתור את מצוקת התקציב שממנה סובלים המשרדים השונים, המונעת מהם להשקיע יותר.

חזקיהו מדבר על הצורך לבצע הערכת צרכים לאומית לשנת 2030, ולפיה לקבוע את תוכנית התשתיות הנדרשת של ישראל. לא מדובר רק בתחבורה, אלא גם במים, חשמל, ביטחון, בריאות, חינוך ורווחה. "נעשה סקר צרכים", הוא מסביר, "ולפי זה נקבע את התכנון, את הקריטריונים ואת הסכומים. תצטרך להיות יחידת תכנון חזקה, שתוכל לבחון את כל ההיבטים הללו וגם לתכנן שני עשורים קדימה".

לדברי חזקיהו, שלושה קריטריונים יצטרכו לעמוד לנגד עיניו של המתכנן המרכזי: דרכי המימון של הפרויקטים; התרומה שלהם לפריון, לצמיחה ולתוצר; והסרת החסמים הממשלתיים שמונעים מהפרויקטים לקום, כמו חלוקת סיכונים שגויה ומנגנוני בוררות מסורבלים. "נסתכל מה עשו מדינות אחרות שהיתה קפיצת מדרגה בצמיחה שלהן, ונלמד מהן", אומר חזקיהו. "לא צריך לפחד. אפשר ללכת הכי רחוק ולזרום עם כל החלומות של משרדי הממשלה. אם זה מביא לעלייה בתוצר, אפשר יהיה לממן זאת".

חזקיהו מעריך כי בדרך זו ניתן יהיה להגיע לצבר פרויקטים של 100–150 מיליארד שקל, לעומת כ–30–40 מיליארד בלבד שבוצעו בשיטת PPP עד כה. גם במשרד ראש הממשלה מתכננים צבר השקעות של יותר מ–100 מיליארד שקל בתשתיות, במסגרת תוכנית לאומית לתשתיות.

"בסוף נגיע ליחידת תכנון מרכזית, שתערוך תעדוף של כל התשתיות במשק", מתנבא גרונר, "אבל אנחנו עדיין לא שם. כרגע אנחנו רק בונים את הרשימה של מה שיש, כדי שנוכל להתחיל ולקבל החלטות מושכלות. זה הבסיס לקפיצת המדרגה של ישראל בתחום התשתיות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#