מה כחלון רוצה לעשות כשיהיה גדול? - פוליטי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה כחלון רוצה לעשות כשיהיה גדול?

שר האוצר יצא בקמפיין כמו בחירות, "נטו כחלון", אבל לא הצליח לסחוף אחריו תמיכה ציבורית ■ הפער בין אפקט ההילה של רפורמת הסלולר ל"נטו כחלון" צריך להעביר את המסר: הבוחר מצפה ליותר מצעדים מתוקים וקטנים. הוא מצפה לעשייה שוברת שוויון

35תגובות
שר האוצר, משה כחלון
איתמר סיידא

סקרי דעת הקהל, שפורסמו השבוע מיד לאחר הפריימריס בעבודה, לימדו כי ההימור שלקחו בוחרי העבודה היה כנראה נכון: אבי גבאי, בראש מפלגת העבודה, מוביל אותה ל–20–24 מנדטים, חמישה מנדטים בלבד פחות מהליכוד. בכך מפלגת העבודה מחדשת ימיה כקדם כאחת משתי המפלגות המובילות בישראל. לעומת זאת, האופוריה שאחזה במפלגת כולנו למשך שבוע, בעקבות "נטו כחלון", התפוגגה.

אם לפני שבוע חזו הסקרים למפלגת כולנו — שנישאה על גל הטבות המס שהמטיר שר האוצר משה כחלון על ההורים העובדים — התאוששות ל–12 מנדטים, הרי שבחלוף שבוע המפלגה חזרה והתכווצה ל–6–8 מנדטים בלבד. הרחק מתחת להישג של כחלון בבחירות האחרונות, ובוודאי הרחק מהשאיפות הפוליטיות של שר האוצר.

מה שמחדד את השאלה: מה הן השאיפות הפוליטיות של שר האוצר, או מה כחלון רוצה לעשות כשהוא יהיה גדול? אם הוא רוצה להיהפך למועמד ריאלי לראשות הממשלה, ואם הוא חשב שתפקיד שר האוצר יהיה מקפצה עבורו לקראת התפקיד, הרי שעד כה הוא נכשל בניצול הפוטנציאל הגלום במשרה הרמה. כחלון שאפתני מאוד, וגם מלא רצון טוב וכוונות טובות — אבל עם כוונות טובות לא הולכים לבוחר. אל הבוחר הולכים רק עם קבלות על עשייה משמעותית, ומי כמו כחלון צריך להבין זאת. הוא הרי בנה את כל התדמית הפוליטית שלו על עשייה כלכלית־חברתית משמעותית ביותר: הרפורמה בסלולר.

הפער בין ההילה שהעניקה לו הרפורמה בסלולר, ובין ההתפוגגות בתוך שבוע של השפעת קמפיין "נטו כחלון", צריך היה לחדד לשר האוצר היכן הוא טועה: לא ניתן עוד לקנות את הבוחר בצעדים מתוקים וקטנים כמו תוספת נקודות זיכוי לזוגות עובדים, או תוספת של צהרונים חינם לילדים. את הטקטיקה הזאת ניסה גם שר האוצר קודם, יאיר לפיד, ונחל כישלון חרוץ.

הבוחר הישראלי שאחרי המחאה החברתית של 2011 הוא כבר מתוחכם הרבה יותר, ומצפה לעשייה משמעותית. עשייה שמשנה סדרי עולם, שמחוללת שינויים מבניים, שמייצרת תחרות, שמשפרת את איכות החיים שלו לאורך שנים ולא רק לשלושת הרבעונים הקרובים.

באוצר מלקקים את הפצעים

אמיר לוי
מיכל פתאל

יש פתח לעשייה כזו. משרדי האוצר וראש הממשלה מתלבטים בימים אלה בנוגע להגשתו של "חוק הסדרים קטן". זהו כמובן אינו השם הרשמי. באופן רשמי הס מלהזכיר את חוק ההסדרים, שמקפיץ את הכנסת מעורה, ומשויך בכלל לתהליכי האישור של תקציב המדינה — והרי התקציב הוא דו־שנתי, ולכן לא יהיה השנה חוק תקציב ובהכרח גם לא חוק הסדרים.

השם הרשמי צפוי להיות "התוכנית הכלכלית של הממשלה", והוא יוגש לאישור הכנסת בלי מנוף הלחץ של אישור התקציב. עם זאת, הכוונה היא לחוק שבו תוגש תוכנית כלכלית כוללת, המורכבת מסדרה של חוקים. במלים אחרות, חוק התוכנית הכלכלית של הממשלה יהיה חוק מאגד, המורכב מהרבה מאוד חוקים העוברים כמקשה אחת במסגרת חוק יחיד. בפועל, לכן, חוק התוכנית הכלכלית יהיה סוג של חוק הסדרים, רק בלי לקרוא לו כך.

כדי לאפשר את אישור החוק בכנסת, ועוד קודם לכן על מנת שבמשרד המשפטים יאפשרו הגשתו של חוק מאגד (גם כך חוק ההסדרים הוא לצנינים לחובבי הדמוקרטיה, והנה מתברר שגם בשנה שבה אין חוק הסדרים הממשלה רוקחת פטנט דומה לו) — החוק יהיה חייב להיות מידתי, ועם סיפור מלכד. משרד ראש הממשלה רוצה לקדם במסגרת החוק את סיפור הפחתת הנטל הרגולטורי, כמו הרפורמה ברישוי עסקים, הקלות על יבוא, ועוד. במקום להעביר כל מהלך להפחתת הנטל הרגולטורי בנפרד, חבילת הצעדים תעבור כמקשה אחת במסגרת המדיניות הכלכלית של הממשלה בתחום הרגולציה.

גם משרד האוצר צריך להצטרף לחוק, עם הסיפור המלכד שלו — זה צריך להיות סיפור מספיק עקבי ומספיק חזק כדי שמשרד המשפטים ישתכנע שניתן להעביר אסופת חוקים יחדיו כחוק יחיד. אלא שכרגע איש במשרד האוצר אינו עוסק בכך.

במקום זאת, האגף שצריך היה לעסוק בנושא, אגף התקציבים, מלקק את פצעיו, סופר את בכירי האגף שעוזבים את תפקידם מבלי שממנים להם מחליף, ותוהה אם יעמוד בקרוב בראשו ממונה על תקציבים חדש ראוי לשמו. הממונה הנוכחי, אמיר לוי, עוזב בסוף החודש, ועד כה לא מונה לא מחליף.

העיכוב התמוה במינוי ראש אגף מלבה את השמועות שכחלון מתקשה לגייס שם חזק לתפקיד שנחשב עד לאחרונה לנחשק ביותר בממשלה, בגלל ההיחלשות הניכרת במעמדו של אגף התקציבים. כידוע, מנכ"ל האוצר שי באב"ד מינה באחרונה ועדה לבחינת מבנה הנהלת האוצר. למרות הכחשות נחרצות של באב"ד, הפרשנות המקובלת היא שמטרת הוועדה היא להכפיף את הממונה על התקציבים למרותו של מנכ"ל משרד האוצר, ובכך לחסל בפועל את עצמאות האגף ולהחליש אותו דרמטית. עם שמועות כאלה, אין ספק שיהיה קשה מאוד לגייס אדם ראוי לעמוד בראש אגף התקציבים.

ככה לא בונים ניצחון

יו"ר מפלגת העבודה, אבי גבאי
מוטי מילרוד

כחלון, שספק אם כבר החליט מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול, נראה כמתקשה להחליט אפילו איזה שר אוצר הוא רוצה להיות עכשיו. כדי להותיר חותם ציבורי, כפי שהותיר בתפקידו כשר התקשורת, הוא חייב להתחיל ליזום מהלכים משמעותיים שוברי שוויון.

עד כה הוא ביצע שני מהלכים משמעותיים בלבד כשר האוצר. האחד הוא הניסיון לשבור את הדואופול הבנקאי באמצעות הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים. אלא שהרפורמה של הכנסת תחרות בבנקים מורכבת ביותר, מה שיקשה על כחלון להציג קבלות בנוגע להצלחה שלה לפני הבחירות הבאות. המהלך השני, ההחלטה להפסיק את האפליה התקציבית כלפי החברה הערבית, הוא מהלך היסטורי בחשיבותו, וכחלון ראוי לכל ההערכה עליו — אבל ברור שיהיה לו קשה מאוד לקטוף פירות אלקטורליים בגינו.

מהלכים משמעותיים נוספים, כמו הניסיון להתחיל לפתוח תחרות בחקלאות באמצעות שינוי התכנון בענף הביצים, נבלמו בגלל שכחלון נבהל ונסוג מהם. על רקע חולשתו הנמשכת של אגף התקציבים, לא היו די כוחות מקצועיים בתוך האוצר שיילחמו בהססנות של שר האוצר, וכיום — כאשר הוא נותן למנכ"ל שלו יד חופשית להכניע ולכופף את אגף התקציבים עוד יותר — לא יהיו גם כוחות מקצועיים כאלה. כך כחלון יוצא למלחמה על חייו הפוליטיים, כאשר במו ידיו הוא מפקיר את חייליו מאחור.

אז מה כחלון רוצה לעשות כשהוא יהיה גדול? אם הוא רוצה להיות שר אוצר מותיר חותם, שחולל שינויים מבניים משמעותיים לא פחות מהרפורמה בסלולר, והשפיע עמוקות על חיי אזרחי ישראל — הוא אינו מתקדם בכיוון הנכון. שני מהלכים גדולים זה חשוב, אבל זה לא מספיק. בוודאי לא מספיק כדי להכריע בחירות. בעידן שבו הבוחר מצפה לעשייה, ומוכן להמר על כוחות חדשים ורעננים בגלל יכולת הביצוע הניהולית שלהם, שר אוצר מכהן לא יכול להסס, לקפוא על השמרים, ולהחליש את הכוחות המקצועיים בתוך המשרד. ככה לא בונים ניצחון פוליטי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#