יכול לחולל מפץ: אבי גבאי חלש בתקשורת - אבל הוא הבחירה הנכונה - פוליטי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
דעה

יכול לחולל מפץ: אבי גבאי חלש בתקשורת - אבל הוא הבחירה הנכונה

בקדנציה השלישית הרצופה שלו נתניהו איבד כל רסן. הוא מזלזל בחלקים רבים מהציבור ומוביל קו לעומתי, ואף אישי והזוי לעתים. אם יזכה שוב בבחירות והקדנציה הרביעית שלו תהיה באותו קו - היא תהיה אפילו עוד יותר נוראית. לצורך זה נדרשת אופזיציה אחרת

98תגובות
תומר אפלבאום

לפתע, בפניית פרסה חדה, נהפך הסיבוב השני בפריימריז על ראשות מפלגת העבודה לבחירות על דמותה של המדינה כמעט. זה בכלל לא תפקיד יו"ר העבודה שעל הפרק, כמו שזה היה בסיבוב הראשון - הרצוג, מרגלית, בר-לב - אלא מי שולט בישראל: האוליגרכיה הישנה על כל תותחיה - רה"מ בנימין נתניהו, שר האוצר משה כחלון, יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן ונציגים של בעלי ההון ומוסדות חזקים אחרים - או האזרחים שלא מחוברים למוקדי הכוח, לטייקונים, להסתדרות, לוועדים ולראשי הקואליציה.

אבי גבאי לא התכוון לכך אולי אבל הוא נותר כמעט לבד במערכה, כשעל גבו החברה האזרחית כולה. ושימו לב להתגייסות המסיבית נגד גבאי מאז שעלה לסיבוב השני.

מצחיק שהוא אפילו לא מבטיח מהפכה. גבאי לא אמר כמעט כלום נגד הגווארדיה הזאת - רק שלטון יותר צודק, שרואה את האזרח, וממשל אפקטיבי יותר - ובכל זאת כולם התייצבו נגדו. לכולם יותר נוח שפרץ יחליף את הרצוג ומה שהיה הוא שיהיה. פרץ כבר היה שם, כולם יודעים מה הוא שווה ומה הוא יכול לעשות - ובעיקר איך הם יכולים להמשיך להחזיק בכוח שיש להם. שינוי יהיה עם פרץ, אך בטח לא דרמה. עם גבאי זה הרבה יותר מורכב.

עמיר פרץ בהפגנת עובדים כיו"ר ההסתדרות, 2003
עמוס בן גרשום / לע"

הסקרים שפורסמו בסוף השבוע עדיין לא משקפים את ההבדל האלקטורלי בין פרץ לגבאי, אבל די ברור שלפרץ אין סיכוי לאתגר את נתניהו, וגם עם לפיד זה נראה קלוש. פרץ חוזר שוב ושוב על כך שהוא כבר ניצח את נתניהו בבחירות 2006 ושהוא יעשה את זה שוב. אבל זה קצת בלוף, כי ב-2006 היו בחירות שבהן קדימה נישאה על גלי ההתנתקות והאהבה לשרון וניצחה, ונתניהו עוד ליקק את פצעי תקופת כהונתו כשר אוצר. ובכל מקרה פרץ לא הביא את מפלגת העבודה לתוצאה מרשימה במיוחד - בסך הכל 19 מנדטים, בדיוק כמו עמרם מצנע שלוש שנים לפניו.

ויותר מזה. פרץ רץ על הטיקט החברתי ושנייה אחרי הבחירות הוא מיהר לקחת על עצמו את משרד הביטחון, שבו הוביל מלחמה כושלת בלבנון שלאחריה נאלץ להתפטר (הוא הפסיד בפריימריז לאהוד ברק). מוזר שהכישלון ההוא לא דבק בו.

למעשה, פרץ רץ כבר עשרות שנים במערכות בחירות, וכמעט תמיד באותה נישה של מנהיג עובדים, אדם ראוי, איש שלום - אבל לא מנהיג מנצח, או מוביל רפורמות משמעותיות או נלחם בחזקים והמושחתים. פעמיים, ב-99' וב-2003, הוא רץ בראש מפלגת "עם אחד" שהקים אחרי שפרש ממפלגת העבודה (בפעם הראשונה) וזכה רק ב-2 ו-3 מנדטים בהתאמה. בבחירות ב-2013 הוא הוצב במקום השני אחרי ציפי לבני ב"תנועה", לאחר שפרש שוב מהעבודה בעקבות הפסדו בפריימריז מול שלי יחימוביץ'. עם לבני היה פרץ שותף ל"הישג" של 6 מנדטים.

לכן אין שום רמז לכך שהוא יכול להביס את נתניהו כפי שהוא מבטיח. האם גבאי יכול לעשות את זה? קשה לדעת. מה שבטוח זה שעם גבאי המערכת הפוליטית כולה עשויה להזדעזע. פעם קראו לזה "המפץ". גבאי, למשל, יכול להביא לחיבורים חדשים. אנחנו הרי לא יודעים מה יחליטו לעשות בוגי יעלון, אורלי לוי אבקסיס ואחרים, בהם ראשי רשויות מצטיינים שמתחממים על הקווים.

נתניהו בכנס בבסיס צבאי סמוך לקצרין, בחודש שעבר
גיל אליהו

אבל גם בלי קשר למנדטים, נניח שגבאי יביא את אותה התוצאה שיכול להביא פרץ - ברור שההסתכלות שלו על התמונה תהיה אחרת ואופן מנהיגותו יהיה שונה. הוא לא מחויב להסתדרות, לתעשיות הביטחוניות, לנהגי המוניות, לעובדי חברת חשמל, לצה"ל ולא לאף עסקן אחר. להיפך. גבאי הוא מנהל שיודע לנהל תהליכים ולשלוט בתקציבים. גם לא כראש ממשלה, אלא כשותף מרכזי לממשלת לפיד או נתניהו, או אף כיו"ר האופוזיציה, הוא ייצג באופן שונה את הציבור בישראל. ייתכן שבפעם הראשונה מפלגת העבודה תצטייר כמפלגת העם. המעמד הבינוני האמיתי ולא המדומיין של לפיד. וכמובן, הוא הרבה יותר צעיר ויכול לפתח מנהיגות גם לבחירות שאחרי הבאות.

בקדנציה השלישית הרצופה שלו נתניהו איבד כל רסן. הוא מזלזל בחלקים רבים מהציבור ומוביל קו לעומתי, ואף אישי והזוי לעתים. האופוזיציה החלשה של הרצוג לא הצליחה לעצור אותו כמעט בכלום, ובוודאי שלא הקואליציה, שגם היא הרבה פעמים לא מרוצה מהתנהלותו, אך נהנית משרידותו רבת השנים ופוחדת מעוצמתו. אם הקדנציה הרביעית של נתניהו תהיה באותו קו כמו השלישית - וכבר אפשר לזהות סימנים לכך - היא תהיה אפילו עוד יותר נוראית. ולצורך זה נדרשת אופזיציה אחרת.

אי אפשר לדעת, אבל אפשר להעריך שהנבחרת של גבאי והמנהיגות שלו תהיה מבטיחה מזו של פרץ. גבאי הוא לא מנהיג עם חזון שעוד לא ראינו כמוהו. לפחות בשלב זה הופעותיו די חלשות. היה לו שבוע לכבוש בסערה את דעת הקהל הישראלית, הזדמנות פז, שכן בבת אחת הוא נהפך מכמעט אנונימי לשיחת היום. הוא לא עשה את זה. היום כבר ברור שגבאי אינו כוכב תקשורת, וגם ייתכן שהוא צריך לשדרג את צוות היועצים שלו - אבל בשיקול בין האלטרנטיבות הוא נראה כבחירה הנכונה, וכמי שדרוש לדמוקרטיה הישראלית, במקום הציר הכלכלי-חברתי הכל כך מוכר לנו של ההסתדרות, בעלי ההון ומערכת הביטחון.

יכול להיות שגבאי יפסיד ואז תוך יומיים כל מה שנכתב כאן למעלה יישכח ולא יהיה רלוונטי, הכל ימשיך כסדרו, והמאבק שלו רק יירשם כעוד ניסיון לגרד את ההגמוניה השלטת. עד לפעם הבאה. אבל אם לא - מחר בלילה תיפתח תקופה חדשה בפוליטיקה הישראלית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#